על האיטרייסי גרביס-גרייבס22בזמן שיטוט בין המדפים בספריה,צץ הספר מהמדף,מאוד התלבטתי לקחת. מהחשש שזה יהיה קיטצ'י,אבל העלילה הפתיעה אותי לטובה. לפעמים כיף לקרוא ספר כתוב כל זורם,רומנטי,היה לי ממש כיף לקרוא את הספר, הסופרת הצליחה לסחוף אותי לאי הבודד,התיאורים וסגנון הכתיבה ממש הצלחתי להרגיש, את חום החול ואת המים והשמש. אהבתי ממליצה לכם.
הפרינצ'יפסהפטר (פיטר) פרנגה12רומן היסטורי על רומא השנה היא 1630. אני מאוד אוהבת רומנים היסטוריים,אבל בספר הזה,משהו באופן הכתיבה לא זרם,אבל בכל זואת המשכתי לקרוא?!
מים, שאו אותיתומס מורן16וואוו איזה ספר גדול מהחיים. מסוג הספרים שנלגמים בלגימה ללא הפסקה. אונה מוס שאיבדה את ההורים שלה בתאונה טרגית,עוברת לגור עם סאבא שלה. וכשתגיע לגיל 25 היא תוכל לגעת בירושה שלה,ותהפוך למליונירית. היא מתאהבת בבחור מקסים,עתידה הולך להיות ורוד,כסף אהבה קריירה ואושר. אבל משהו גדול מהחיים מתרחש בחייה שהופכים את החיים שלה מקצה לקצה. ספר שייש בו הכל,הומור ,אהבה,ושברון לב,ממליצה.
הנכדה של מר ליןפיליפ קלודל24שוב היגעתי לספר מההמלצות של חבריי בסמניה. אדם קשיש עוזב את הכפר שלו עם "נכדתו",ומפליג לעיר הגדולה. לאחר שמצא את בנו וכלתו בשדה האורז מתים מהמלחמה. ספר דק,אבל כל מילה ומשפט נותן לקורא לבהות ולחשוב,כמה החיים אכזריים,ומשונים. לאחר שסיימתי את הספר,היה לי המון חומר למחשבה. והיגעתי למסקנה כשהאדם מגיע לגיל מבוגר,ואפילו אם אינו צלול,הוא נאחז בקש זעיר,על מנת לשרוד בחיים. הספר השאיר לי טעם של מרירות ועצב בלב.
הנערה מהדוארסטפן (שטפן) צווייג30לאחר שקראתי את הביקורות עליו,מאוד סקרן אותי לקרוא את הספר. הספר מאוד נוגע ללב,על בחורה ענייה,לאחר מלחמת העולם הראשונה, דודתה מזמינה אותה לנופש בבית מלון יוקרתי,לאחר שהיא נוגסת ומתחילה ליהנות, טיפה מהעושר,באופן פתאומי דודתה מחליטה,להחזיר אותה לכפר . ואז הבחורה מתחילה באמת להבין את העוני ,שהיא חיה בו. ספר מאוד נוגע ללב ,קראתי אותו בשקיקה ממליצה.
מכתבים מסקאיג'סיקה ברוקמול23וואוו איזה ספר,לקראת הסוף בכיתי,על האהבה בין אלסםפת לדייויד. האם יש בחיים אהבהב ניצחית? יש כאלה שיגידו מה פתאום! ויש כאלה שיגידו נו ברור? אז כל מי שמחפש ספר רומנטי ,אז הנה ספר נפלא. אחרי תקופה קצרה של כמה שבועות שלא קראתי ,מצאתי את עצמי נסחפת לספר רומנטי משובח. הדמיות שבו אצליות יש בהם את כוח הםבל,יודעים לשמור אמונים אחד לשני אפילו אחרי שעובר עליהם ימים קשים,ושנות המתנה ארוכות טווח. אהבתי ממליצה .
גנבי הברבוראליזבת קוסטובה10לקח לי שבועיים לסיים את הספר, ספר שייש בו מעל 500 עמודים על אומן וצייר שתוקף איזה תמונה של אישה עם סכין באיזה מוזיאון, ואז מאשפזים אותו,הפסכיאטר שלו מחליט לתחקר מה המניע לתקיפת התמונה. בהתחלה אחרי איזה מאה עמודים כמעט התייאשתי וסגרתי את ספר,אבל החלטתי להמשיך, זה סוג הספרים שכל פעם שאתה מרגיש שזהו התעלומה נפטרת צץ עוד דמויות. לקראת הסוף הרגשתי שהספר נמתח כמו מסטיק לכן אני מדרגת אותו ספר לא משהו.
הסיפור על העיר האדומהיפה מוטיל17תודה רבה לכל מי שכתב ביקורת והמלצה בסמניה בגין הסיפור על העיר האדומה. לפי ההמלצות של חבריי בסמניה היגעתי לספר,במילה אחת מצויין. מסופר על משפחה מרוקאיית לפני העליה לישראל,על חייהם הפשוטים והטובים במרוקו, על החטא של האם שהיא סוחבת עימה בחייה הקשים והעליה לארץ ישראל,והאכזבה שלה, היא ובני משפחה. לגמתי את הספר בלגימה אחת. עלילה מצויינת ,ספר ממש מרתק ומולץ.
הולדת ונוסשרה דוננט15יש לי רומן רומנטי עם ספרים היסטוריים. היגעתי לספר מההמלצות של חברי בסמניה. בתחילת הספר קצת לא התחברתי ,אבל בכול זואת המשכתי,ויש לציין, שנשבאתי לעלילה היוצאת דופן. אלכסנדרה שמתחתינת נורא צעירה,מוצאת את עצמה נשואה לגבר חוטא,לא אפרט עה החטא""""""""" ספר מומלץ למי שאוהב רומנים היסטוריים.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון4בכנות? קראתי אותו בהרבה ציפייה, ובעיקר התאכזבתי. הפרוזה יפה בסך הכול, אבל לא עוצרת נשימה. המסתורין ממש סתמי. חידה לשם החידה, בלי טיפה של קתרזיס בגילוי הסופי. הייתי נותן לו שלושה כוכבים לולא האכזבה מכל ההייפ סביב הספר. בינוני ומטה. יכול להעביר שבת או שתיים, אבל לא הייתי ממליץ לבזבז עליו את הזמן כשיש ספרים טובים בהרבה שם בחוץ.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון34הוא מותח אבל לא נמתח. הוא מרגש אבל לא אמוציונלי. הוא מאתגר שכלית אבל לא סובל מפיגור. הוא מהלך קסם אבל לא מכשף. הוא מלכותי אבל לא מלאכותי. הוא פנטסטי אבל לא פנטזיונרי. הוא הספר הראשון שקראתי בפעם השנייה.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון1כמה חיכיתי לקרוא את הספר הזה, כמה הייפ סביב האיכות שלו. כמה חיכיתי, ככה התבאסתי.. אפילו הכתיבה לא סחפה אותי. שלא לדבר על העלילה המשמימה. נטשתי אחרי כמה עשרות עמודים פשוט מחוסר עניין...
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון30אני תמיד קוראת ספרים שאחי הגדול ממליץ לי עליהם. כשהייתי קטנה יותר הייתי מקשיבה לשיחות שלו עם חברים על ספרים ואז הייתי רצה לספרייה לקחת את הספרים שהם דיברו עליהם. חלקם היו ספרי "בנים", לחלקם לא התחברתי (מצטערת עומרי, היה לך טעם לא משהו עד גיל 14 בערך) וחלקם היו ספרים שלא כל כך מתאימים לילדה שקטנה מהמדברים על הספרים כמעט ב-4 שנים. את הספר הזה קראתי אחרי שהטעם של אח שלי כבר השתפר, ולכן כבר הרגשתי בטוחה לקרוא אותו וגם לא מאוימת מויכוחי-אמצע-הלילה-בטלפון ("עומרי מה זה הסוף הזה מה זה הסוף הזה מה זה הסוף הזה?!" אני. "ללי אמרתי לך 1000 פעם לא לקרוא את כל הספרים שאני מדבר עליהם עם חברים בלי לשאול אותי קודם" עומרי). אז אפשר להגיד שהספר הזה הוא מחלוצי הספרים שגרמו למהפכה במסורת ולשיחות-ספרים-ארוכות מהכיוון החיובי יותר של הסקאלה **** אז כן. הספר. אל תתנו לשם הקלישאתי להטעות אתכם. מדובר כאן בספר טוב, באמת ספר טוב. למרות שלא רציתי לקרוא בהתחלה, חלקית בגלל השם שלו וגם מסיבה פשוטה שמפורטת כמה שורות הלאה מכאן, ההפסקות הארוכות בעבודה לצד העניין העצום שלי בספרים הכניעו אותי הסחיפה, האקשן (קצת אובר-מלדורמטיות לעיתים לטעמי), יש בזה משהו כל כך מדויק. נקי, אבל לא מדי. את הספר קראתי בספרדית, שהיא שפת האם שלי, והתענוג של קריאת ספרים בשפת המקור היה גדול ומחמם. יש לי יחסי אהבה-שנאה עם ספרי "כולנו אוהבים". כשאני קוראת ספר שהוא פשוט ספר טוב, והוא גם מפורסם, אני יכולה להתחרפן מביקורות ומאמירות אקראיות שמורידות את ערכו בעיני טעמי הרכושני. לכן פחדתי קצת לקרוא את הספר, שיש עליו הסכמה גורפת כל כך, כי לא רציתי להיות אחת ממורידי-ערך-הספרים-הסדרתיים-ללא-תשומת-לב. אוהבי ספרים - היזהרו מאוהבי ספרים! הכתיבה מרתקת. לא גאונית, לא מפילה. לא גורמת להתקפי צחוק מהסוג שמסכן אותי לצד עמיתיי לעולם הנתונים בעמדות סמכות (מורים, מנהלי משמרות בעבודה) ולא להשתנקויות בכי חסרות מעצורים (כנ"ל ערך קודם) אבל היא בהחלט כתיבה יפה. ספר קסום. **** תודה, אח גדול.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון26ספר על אהבת ספרים כתיבתם וקריאתם. ערבוב של מציאות ודמיון מרתקים. הרוע מוביל כל הספור אבל סוף הטוב לנצח. סאפון כותב בתצורת שיקופים: כמעט לכל דמות מהעבר יש דמות תואמת עכשווית. שממשיכה ומנציחה את דרכה. הרעיון מעניין:הטובים-"נגמרים" מהר אבל יש להם המשך... הרעים- מאריכים יותר מהטובים ,אבל אין להם המשך... ספר זה עולה בהרבה על "משחקו של המלאך" שגם הוא עצמו מעין "שיקוף" פחות מוצלח של "צלה של הרוח". אהבת ברצלונה (ודמויותיה) על הרוע והטוב שבה ,מבצבצת מבין דפי הספר. מומלץ לכל אחד, ובמיוחד למי שביקר בעיר ומכיר את אתריה המפורסמים. אהבתי את "אמרות הכנף" של הסופר,את המתח,את העלילה ובמיוחד את התיאורים ה"עשירים" של מזג האוויר מבחוץ ושל רגשות הגיבורים מבפנים. סאפון הוא וירטואוז מתוחכם הכותב בפשטות קולחת רוויה הפתעות. שווה להשקיע ולקרוא.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0ספר רומנטי ומותח. מגלים לאט את הסיפור תוך כדי שיטוט בעבר ובהיסטוריה של ברצלונה
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0אחד הספרים שהצליחו להכניס אותי הכי עמוק לתוך העלילה במשך כמה ימים פשוט לא חייתי בעולם הזה
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0ספר מסתורין נטול פאנץ' ועדיין מקבל 5 כוכבים כי כתוב מדהים. ספרות יפה עם הומור משובח תמיד קנו אותי
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון5ספר מצוין על נער בוגר מכפי גילו שאביו לוקח אותו לבית קברות לספרים נשכחים. הוא מוצא ספר אחד שגורם לו לחקור את חייו של הסופר, חוליאן קאראך, שמסתבר שספריו נשרפים בזה אחר זה. בדרכו פןגש עשרות דמויות שמנסות לעזור או לסכל את תכניותיו. בדרך הוא גם מתאהב בשתי נשים בפרקי זמן שונים. ספר מומלץ!