• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד

הביקורת של חוקר הספרים

תמונה של חוקר הספרים
דירוגדירוג
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד

הביקורת של חוקר הספרים

דירוגדירוג
תמונה של חוקר הספרים
הוצאה לאור:הספריה החדשה
0
קטגוריה:ספרות קלאסית
הקודמת
עופר D
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שעתיים•1 דקות קריאה

ספר נפלא ומלא רגש סמוי. יש לו ניחוח מיוחד של כתיבה ספרותית בלתי רגילה, ויופי עמוק להבנת הסיפור.
אישית, אהבתי את הגישה החיצונית של הסופר והמספר כלפי הרגשות המתוארים בספר כחיצוניים למספר - אך עם זאת נוגעות בעומק הרגש האנושי.
הרומנטיקה העדינה, האהבה העזה, והסוף הטראגי משהו - הרי הם מלווים את הקורא בתחושת מעורבבת של התבוננות חיצונית יחד עם התבוננות פנימית. ראייה מנקודת מבט של המספר יחד עם הסיפור המסופר יחדיו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקר

תמונה של חוקר הספרים

חוקר הספרים

חבר משנה
23 ביקורות•74 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית•פילוסופיה - כללי
תמונה של חוקר הספרים
חוקר הספרים
חבר באתר משנה
ביקורות23
לייקים שקיבל74
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת7ספרות קלאסית5פילוסופיה - כללי4

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של חוקר הספרים

באין משפחה (מהדורת מ. מזרחי)

באין משפחה (מהדורת מ. מזרחי)

הקטור מאלו

ספר מרגש מאוד, הנוגע בתום של הילדות. גדלתי על הספר הזה, קראתי אותו שוב ושוב בתור ילד, ורק עכשיו, כאדם בוגר, אני יודע להעריך באמת את הכלים הרגשיים שהספר הזה נתן לי.
הספר מפגיש אותנו עם רגשותיו העזים של גיבור הסיפור, רמי, ועם התמודדויותיו המורכבות כל כך – תהליכים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים, גם אם במבט ראשון הם נראים רגילים. דרך עיניו אנחנו פוגשים את התום של הילד שאיבד את אמו בדרך הארוכה, את האמון שנבנה עם מורה הדרך, את האינטימיות שנרקמת עם חברים, ואת הבדידות. מעל לכל, זהו סיפור של שיבה אל ידיה האהובות של אמא – אמא שלעולם תאהב את הבן שלה, גם אם לא ילדה אותו.
הסוף יפהפה ומרגש כל כך; הוא סוגר בצורה עדינה את הטרגדיה – טרגדיה שהספר לא רק מספר עליה, אלא מספר מתוכה. הוא מתאר את החיים העלובים של המאה ה-19, עם סחר בילדים, הזנחה בחינוך, הצלפות ומכות ללא צדק. אלו חיים של עוני ועליבות, חיים אכזריים וקשים, ובכל זאת – הספר מצליח לשמר את תחושת התום הילדותית שמלווה אותו לכל אורכו.

יצירה מופתית שמהדהדת בלב גם שנים רבות אחרי הקריאה.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•חוקר הספרים
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

"סודותיו של מורה הנבוכים" הוא הישג אינטלקטואלי מרשים. מיכה גודמן מצליח להנגיש את הטקסט המורכב ביותר בהגות היהודית בשפה קולחת, בהירה ומעוררת מחשבה. הכתיבה מהודקת, הטיעונים בנויים לתלפיות, וקשה שלא להישאב לחוויית הקריאה ולתחושה שסוף סוף פיצחנו את החידה.
עם זאת, חשוב להסתייג: הספר מציג תזה סדורה וקוהרנטית מאוד, שהיא בראש ובראשונה "הסודות של גודמן". בעוד שהרמב"ם המקורי ב"מורה הנבוכים" הוא יצירה קוצנית, רבת-סתירות ומכוונת למבוכה, גודמן מגיש לנו תמונה "חלקה" ומודרנית יותר.
הספר הוא שער כניסה פנומנלי ופרשנות מבריקה בפני עצמה, אך הוא משקף את הדיאלוג האישי של גודמן עם הטקסט יותר מאשר את ה"מורה" עצמו. מומלץ לקרוא אותו בצימאון, אך כדאי להחזיק את המקור בהישג יד – כדי לגלות שיש עוד המון "סודות" שהרמב"ם שומר לעצמו, מחוץ לפרשנותו המלוטשת של גודמן.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•חוקר הספרים
החווייה הדתית לסוגיה

החווייה הדתית לסוגיה

ויליאם ג'יימס

ספרו של ויליאם ג'יימס, "החוויה הדתית לסוגיה", הוא מסמך מכונן שלא רק מגדיר מחדש את הפילוסופיה של הדת, אלא משנה את הדרך שבה אנו מסתכלים על החיים הפנימיים שלנו. בקריאה מחודשת, קשה שלא להשתאות מהרלוונטיות של ג'יימס גם בעידן המודרני, שבו הדת לעיתים נבלעת בתוך תיוגים חברתיים או פוליטיים, ונשכחת המשמעות האנושית המזוקקת שלה.

ג'יימס עושה כאן מהלך מתודולוגי אמיץ. הוא מניח בצד את הדיונים התיאולוגיים המנוכרים, את המבנים הכנסייתיים ואת הניתוחים ההיסטוריים הקרים, וניגש ישירות לליבת העניין: האדם הסובל, השואל, המאמין. דרך מגוון רחב של עדויות אישיות – מיומנים של מיסטיקנים ועד חוויות של אנשים פשוטים – הוא בונה פסיפס של תודעה דתית. הקריאה בספר מרגישה לעיתים כמו מסע בתוך נפש האדם, כשהוא חוקר מה קורה שם, ברגעים שבהם המציאות היומיומית נסדקת ואדם פוגש משהו שגדול ממנו.

אחד הפרקים המרתקים בספר עוסק בתחושת ה'נוכחות'. ג'יימס מצליח לנסח משהו חמקמק מאוד: האופן שבו רעיון יכול להפוך למציאות חיה. הוא מדגים כיצד תחושת הקרבה לאל, או למשהו נשגב, אינה דורשת הוכחה לוגית כדי להיות אמיתית לחלוטין עבור החווה אותה. זוהי פנומנולוגיה במיטבה – היא לא שואלת "האם האל קיים?", אלא "מה עושה לאדם האמונה שהאל קיים?". התיאור של ג'יימס את הטרנספורמציה שעוברת על ה'נשמה החולה' לעבר עמדה של בריאות נפשית ותקווה הוא מרגש, אנושי ונוגע ללב.

יחד עם זאת, הקריאה בספר היא גם הזמנה לוויכוח פנימי. ג'יימס הוא כותב כל כך משכנע וסוחף, עד שקל ללכת שבי אחר התזה שלו, אך הקורא המעמיק ימצא את עצמו שואל: האם החוויה הרגשית היא אכן פסגת הדת? האם תחושת ה'רווחה' או ה'התעלות' היא המדד היחיד לדתיות?
יש כאן מתח מובנה בין הספונטניות של החוויה לבין המסגרת המחייבת של החיים. הספר מעלה שאלות נוקבות על טבעו של הרצון האנושי: האם אנו יכולים להסתמך רק על כל מיני 'רגעים המוארים' שלנו, או שהדת דורשת עבודה עקבית שאינה תלויה תמיד במצב הרוח? ג'יימס לא מספק תשובות לשאלות אלו, והן כנראה תלויות בגישת האדם הסובייקטיבי לדת.
אישית, הספר עורר אצלי מחשבה מעמיקה על המתח שבין ה'חוויה' האופפת את הדתיות ואת האדם הדתי, לבין האידיאל המוצב אל מול האדם כשאיפה דתית, כגון עבודה פנימית, עשיית מצוות ומעשים טובים, והתקרבות לאלוהים.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•חוקר הספרים
אמבר

אמבר

קתלין וינזור

רומן קליל, סוחף ויפהפה.
מה שהופך את הספר הזה למיוחד בעיניי הוא הניתוח המדויק של הסופרת את עולמה הפנימי של הגיבורה בכל שלב בחייה. היא מצליחה להעביר בצורה כנה את התחושות של אמבר – הן במישור האישי-רגשי והן במישור המיני והיצרי.
המסע של אמבר, מהנקודה שבה היא מתחילה ועד לעלייתה המטאורית למעמד חברתי גבוה, שזור לאורך כל הדרך ברומנטיקה עדינה ובתבונה. התהליך הזה, שבו הגיבורה לומדת לנווט בין תכתיבי החברה לבין השאיפות והתשוקות שלה, מוצג בצורה שובה לב. מעבר לכך, ניכרת העוצמה בדמותה של אמבר; היא אישה בעלת דעות נחרצות ותעוזה יוצאת דופן לתקופתה, שלא נרתעת מלהילחם על מקומה ולהגדיר לעצמה את עתידה מחדש. זהו ספר שמשלב היטב בין רומן היסטורי תקופתי לבין פסיכולוגיה של דמות שאי אפשר שלא להיקשר אליה.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•חוקר הספרים
סיפורה של שפחה [מהדורת 2012]

סיפורה של שפחה [מהדורת 2012]

מרגרט אטווד

ניגשתי ל'סיפורה של שפחה' עם ציפיות גבוהות, בעיקר בשל המוניטין שלו כיצירה מכוננת. ללא ספק, מדובר בספר עוצמתי מבחינה רעיונית – הנושאים שהוא מעלה, השאלות על חברה, כוח ודיכוי, והמחשבה המעמיקה שמאחורי בניית העולם של 'גלעד', הם לכל הדעות מרשימים וחשובים.
עם זאת, במהלך הקריאה מצאתי את עצמי פחות מתחבר לביצוע הספרותי. אני מבין שהכתיבה המקוטעת והמסובכת נועדה לשרת את תחושת הבלבול והניכור של הגיבורה, אך בפועל, הסגנון הזה יצר עבורי מחסום. מצאתי את עצמי נאבק בכתיבה במקום להישאב לעלילה, מה שהקשה עליי ליהנות מהספר כחוויה ספרותית זורמת.
בשורה התחתונה, אני מעריך מאוד את התעוזה הרעיונית ואת היכולת של מרגרט אטווד לבנות עולם כה רלוונטי ומטריד, אך הסגנון המורכב והלא-קוהרנטי מנע ממני להפיק את ההנאה שקיוויתי לה. למי שמחפש אתגר אינטלקטואלי על חשבון זרימה עלילתית, הספר הזה בהחלט עשוי להתאים, אך עבורי הוא נותר חוויה מעיקה יותר מאשר סוחפת.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•חוקר הספרים
אן שרלי הנערה מן האי

אן שרלי הנערה מן האי

לוסי מוד מונטגומרי

אין כמו הספר הזה, שבו אן שרלי הופכת סוף סוף לנערה רומנטית, מלאת תשוקה ואהבה. קראתי את הספר לפחות ארבע פעמים, ועדיין – בכל פעם מחדש אני מגלה בו גוונים חדשים ומוצא את עצמי נשאב לתוכו כאילו זו הפעם הראשונה.
מה שכל כך מיוחד באן הוא היכולת שלה לראות את העולם דרך פריזמה של דמיון מפותח ורומנטיקה אינסופית. היא לא רק עוברת תהליכים של התבגרות – היא מעניקה משמעות לכל רגע. התשוקה שלה לחיים, האכזבות הכואבות, והיכולת שלה להתאהב בכל פיסת נוף ובכל רעיון, ממלאים את הקורא בתחושה של פליאה שקשה למצוא בספרים אחרים.
היופי בספר הזה הוא המעבר העדין מהילדה שחיה בדמיון לצעירה שמתחילה להבין את מורכבות הלב האנושי. אן לא מוותרת על הרומנטיקה שלה, אלא לומדת לתרגם אותה לתוך עולם מציאותי ומאתגר. עבורי, הקריאה היא כמו חזרה הביתה – תזכורת לכך שגם בעולם המודרני והציני, יש מקום לנשמות שרואות את העולם ב'צבעים עזים' יותר.
זהו ספר שבו האהבה, הנוף והתשוקה נשזרים לכדי חוויה אחת מטלטלת ומנחמת כאחד. לא משנה כמה פעמים תקראו בו, אן תמיד תצליח להזכיר לכם איך זה מרגיש להאמין ביופי שמעבר לאופק.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•חוקר הספרים
הנעדר [מהדורת 2026]

הנעדר [מהדורת 2026]

פרנץ קפקא

קניתי את 'הנעדר' (אמריקה) בשבוע הספר האחרון בכיכר ספרא, ובלעתי את כולו בבת אחת בשבת האחרונה.
את כתיבתו של קפקא קשה לתאר במילים; היא חוויה שצריך לחוש. את תחושת הבלבול, את עומס ההמון החונק, ואת ההוויה של היחיד הבודד הניצב חסר אונים מול כוחותיה האדירים של החברה. חוסר הצדק וחוסר האונים שחווה קרל נוגעים ללב, ומציפים אצל כל קורא זיכרונות אישיים על עוולות שחווה ועל תחושת חוסר הצדק המובנית בתוך החברה האנושית.
החוויה הקפקאית כה מטלטלת ומדויקת עד שלעיתים נדמה שהיא מכבידה מדי – הרגשתי שאני לא מסוגל להמשיך לקרוא, ועם זאת, השתוקקתי לעשות כן. קשה לעמוד מנגד מול חוסר האונים שנגזר על קרל בסיטואציות כל כך אנושיות ויומיומיות של אטימות.

הערה על התרגומים: קראתי כעת את תרגומה של אילנה המרמן. הוא מעביר היטב את החוויה הספרותית הייחודית של קפקא, אם כי באופן אישי אני עדיין מעדיף את תרגומו של אברהם כרמל (הוצאת שוקן), שקראתי בעבר, שלטעמי הוא נהיר ובהיר יותר. ובכל זאת, גם המהדורה של המרמן מצליחה להעביר את התחושה המהפנטת שקפקא יודע להשרות על קוראיו.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•חוקר הספרים
הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר

הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר

שמואל הוגו ברגמן

בספרו 'הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר', מגיש לנו שמואל הוגו ברגמן צוהר מרתק אל אחת התנועות המשמעותיות ביותר בהגות המודרנית. זהו אינו רק סקירה היסטורית, אלא מסע אל עומק המפגש האנושי – מהקריאה הסובייקטיבית והחודרת של קירקגור, ועד לאידיאל ה'אני-אתה' של מרטין בובר.
ברגמן מיטיב להבהיר את מהות הגישה הדיאלוגית: ההבנה שהאדם אינו ישות מבודדת הבוחנת את העולם מבחוץ, אלא יצור המגדיר את עצמו ואת הווייתו מתוך הקשר והשיחה עם 'האחר'. הוא מפרק בעדינות את התפיסה האונטולוגית הזו ומראה כיצד היא משנה את פני המוסר, האמונה והיחסים הבין-אישיים.
באופן אישי, הספר סייע לי רבות בהעמקת ההבנה האקדמית והמחקרית של התחום. הניתוחים של ברגמן עושים סדר בשדה הגותי מורכב, ומצליחים לזקק את התפתחות המושגים לכדי תמונה קוהרנטית ומנומקת. עבור מי שעוסק במחקר פילוסופי, זוהי קריאת חובה המעניקה מסגרת מושגית בהירה, מסודרת ומאירת עיניים.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•חוקר הספרים
תולדות הפילוסופיה החדשה:כרך ג'

תולדות הפילוסופיה החדשה:כרך ג'

שמואל הוגו ברגמן

הכרך השלישי בסדרת 'תולדות הפילוסופיה החדשה' של שמואל הוגו ברגמן, המוקדש ליעקובי, פיכטה ושלינג, הוא נכס של ממש לכל מי שמבקש להעמיק בתקופה מרתקת ומורכבת זו של האידיאליזם הגרמני.
ברגמן מפגין כאן שוב את יכולתו הנדירה לסכם עולמות הגות סבוכים בשפה בהירה, מדויקת ורהוטה. הוא מצליח לפרוס בפני הקורא את הנתיבים הפילוסופיים של הוגים אלו באופן מסודר, תוך שהוא מאיר את התפתחות המחשבה מתוך הדיאלוג והוויכוח שהתנהלו ביניהם. הסיכום שלו הוא כלי עבודה מצוין – הוא מתווה את הדרך, מגדיר את המושגים המרכזיים ומעניק מסגרת תיאורטית מוצקה.
יחד עם זאת, חשוב לזכור: הספר משמש כ'מפת דרכים' מצוינת, אך הוא אינו בא להחליף את היצירה עצמה. גם בסיכום המבריק ביותר של ברגמן, תמיד כדאי ואף חובה לחזור אל המקורות – אל הטקסטים שנכתבו בידם של יעקובי, פיכטה ושלינג. אין תחליף למפגש הבלתי אמצעי עם שפתם של הפילוסופים, עם עוצמת הטיעון שלהם ועם הניואנסים שנשמטים לעיתים בסיכום מדרגה שנייה.
לסיכום, זהו ספר חובה לכל סטודנט או חוקר מתחיל בתחום, המהווה בסיס איתן לקראת צלילה מעמיקה יותר בכתבי המקור עצמם.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•חוקר הספרים

ביקורות נוספות על "גטסבי הגדול"

גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

מה זה אומר עליי אם כל הספרים שאני כותבת עליהם לאחרונה הם ספרים שאני נדרשת לקרוא בשביל הבגרות? כך או כך, שמחה שהכריחו אותי לקרוא את גטסבי. באופן אישי, אני לגמרי רואה מאיפה מגיעה ההתלהבות על הספר הזה. אז הנה לכם.ן התחלה ברגל ימין- ביקורת חיובית! קוראת, כותבת ונהינת.

אז למה דווקא גטסבי. די זכיתי בלוטו במובן של ספרים לבגרות באנגלית, ציפיתי להיות עוד לבנה בחומה ולקרוא את All My Sons (כמובן שהבעיה היא לא ביצירה, שאני בטוחה שמעולה, אלא בעובדה שזה צפוי וידוע מראש) אבל הופתעתי לקבל את גטסבי הגדול של פ. סקוט פיטסג'ראלד בתחילת השנה. לא ידעתי הרבה על הספר חוץ מהעובדה שהוא מדבר על החלום האמריקני, הוא מתרחש בשנות העשרים ויש סרט עליו עם ליאונרדו דיקפריו וטובי מגוויר.

עתה אכנס לספוילרים בנוגע לסיום הספר. ממליצה לא לקרוא את הסופים של ספרים כמו זו שקראה וכותבת לכם כעת. החיים קצרים וגם הספר הזה! אז קראו את הספר ותהנו ממנו כמו שצריך. (:

אתחיל מהחלק היותר קליל של הניתוח הספרותי. אני אוהבת להוציא את התותחים הכבדים של הביקורת החברתית לקראת הסוף. נתחיל מהאובססיה המוזרה של גאטסבי לעבר ולחזרה בזמן.

זמן…
___
"לא הייתי מגזים בבקשותי אליה," העזתי להגיד. "אתה לא יכול לחזור על העבר."
"לא יכול לחזור על העבר?" הוא קרא בספק, "מה, ברור שאתה יכול." (1)

ברור משלב ראשוני ביותר שלגטסבי יש אובססיה לעבר. כשהוא מבקש מדייזי לעזוב את טום ולהתחתן איתו, הוא לא רוצה שהיא תגיד לטום: "טום, אני מאוהבת במישהו אחר." הוא גם לא מוכן שהיא תגיד לו: "טום, אני לא אוהבת אותך יותר." הוא מתעקש על הניסוח המדויק: "טום, מעולם לא אהבתי אותך".
גטסבי משוכנע שהכל השתבש עבורו בנקודה בה הוא נסע להילחם באירופה, כשנפרד מדייזי לתקופה לא ידועה, חמש שנים לפני אירועי הספר. בחמש השנים האלה, החיים שלה התקדמו בלעדיו; היא התחתנה והביאה ילדה לעולם (חור ענק בעלילה, לגטסבי לא איכפת מהילדה עד כדי כך שאנחנו בתור הקוראים.ות שוכחים שהיא קיימת). למה הוא עושה את זה? למה זה חשוב לו?

זה תלוי אם אתם.ן מאמינים.ות שגטסבי באמת אוהב את דייזי. אדבר על זה עוד בהמשך, אבל כבר אגיד שאם התשובה היא לא - כמו שאני מאמינה- הסיבה שהוא כל כך רוצה לחזור על העבר היא הרצון שלו להגיע למעמד שלה, לעמוד בקצב. הוא רוצה את החיים של העשיריון העליון, והוא רוצה להתחיל את משחק המונופול מ"צא לדרך". אני יכולה להסביר.


…הוא כסף
____
פיטסג'ראלד כתב על גאטסבי ב-1925, אבל הוא לא הפך ללהיט. האהבה התחילה לזרום אל פיטסג'ראלד רק אחרי מלחמת העולם השנייה, לערך. אבל כשהאהבה הגיעה, היא הגיעה ועוד איך; ובכל זאת, זה מה שהיה לפיטסג'ראלד להגיד על זה:

"מכל הביקורות, אפילו האוהדות ביותר, אף אחת מהן לא הבינה על מה הספר". -פ.סקוט פיטסג'ראלד

ולמה?
כי גטסבי זה לא ספר על מסיבות ועל רקדניות פלאפר ואלכוהול. זה גם לא סיפור אהבה רומנטי רומיאו ויוליה סטייל. מעל לכל, גטסבי זה ספר על אנשים שכסף גורם להם לחשוב שהם נעלים על אנשים אחרים.

מהר מאוד בתחילת הספר אנחנו פוגשים את טום ודייזי ביוקנאן, זוג נהנתן, אולטרה-עשיר ולא מאושר. כבר בפגישתו הראשונה עם דייזי מבין ניק, הדובר, שטום מנהל רומן עם מישהי, וזה כל-כך ברור לכולם שזה בקושי סוד. הבחורה שטום מנהל איתה רומן היא מירטל וילסון, אשתו של מכונאי הרכב שלו, ג'ורג' וילסון. מירטל וג'ורג' הם בני המעמד הנמוך וגרים בעמק האפר (2), שכונת העוני. אנחנו לומדים על כך שהם שוכרים דירה ואפילו מאמצים כלב (שאנחנו שומעים עליו רק פעם אחת), אבל עושים כל זאת בסתר.
למעשה, בסצנת המסיבה בדירה אנחנו רואים.ות כמה דברים מעניינים.
אחד, יכול להיות שניק שכב עם מר מקי:"...עמדתי ליד מיטתו והוא ישב בין הסדינים, בתחתוניו, מחזיק פורטפוליו מרהיב בידיו". שאלת הנטייה המינית של ניק (ושל גטסבי) מרתקת, אבל ארוכה ודורשת הסבר מעמיק ולכן אני בוחרת שלא להתמקד בה היום. רק אגיד שזו תיאוריה מוכרת ונכתבו הרבה מאמרים בנושא, ממליצה לקרוא.
השני מדבר על דינמיקת המעמדות שבאה לידי ביטוי בסצנה הזו, באופן ספציפי זו של מירטל וילסון. למקרה ולא הדגשתי את זה; מירטל וילסון ענייה. ענייה על אמת, היא גרה בשכונת עוני שבה "אפר גדל כמו חיטה". אבל באינטראקציה עם המשרתים ועובדי המשק של אותה הדירה, היא מתייחסת אליהם בזילזול וברוע. למה? הרי היינו מצפים שהרקע ממנו מגיעה - מגיעה, לא הגיעה, היא עדיין (!) גרה בשכונת עוני, ומשרתי הדירה נמצאים כל אותו הזמן הזה במעמד זהה לשלה- שתתייחס אליהם בכבוד. אבל לא. היא בוחרת לקחת את מעט הפריווילגיה שכביכול יש לה, ובשביל להרגיש נעלה עליהם, להשתמש בה לרעה.
אבל בואו לא נתבלבל- הפריוולגיה הזו, אם קיימת, אז בקושי. כשניק שואל את חבריה של מירטל למה טום לא עוזב את דייזי ומתחתן איתה, הם עונים לו את השקר שניק עולה עליו מהר מאוד- הם מספרים לו שדייזי קתולית ולכן הם לא יכולים להתגרש. כאמור, זה שקר. אני פה כדי להגיד שהסיבה למה טום לא רוצה להתחתן עם מירטל היא בגלל שהוא לא רואה אותה כשווה לו. נחזור לזה עוד מעט.

דייזי וגטסבי זה סיפור מעניין. אמ;לק- הם נפגשו לפני המלחמה כשהוא היה חייל (3), הוא עזב למלחמה, היא פגשה את טום, הוא קנה לה פנינים, הם התחתנו, גטסבי ערג לה כל השנים האלה.
ניתן להתווכח האם גטסבי אהב את דייזי באמת. נהוג להגיד שהיה מאוהב ברעיון שלה ולא בה בתור בן אדם, ואני מסכימה עם כך. (בתור בן אדם היא בלתי נסבלת, בלי קשר. למה היא כל הזמן לוחשת? מי מדבר ככה?) כסף זה הכל בגטסבי. ולמה? כי גטסבי זה ספר על ה"חלום האמריקני" (שתסלחו לי על השימוש במונח הזה, אני לא אוהבת אותו)- האמונה שאם אתה עובד קשה מספיק, אתה תנצח במשחק הקפיטליזם. דייזי היא המושג הזה בשבילו. האור המנצנץ שמסמל את הכניסה לביתה, האור שהוא מושיט את ידו כדי לגעת בו? זה לא רומנטיקה, אין לזה שום קשר לדייזי בתור בן אדם. הוא מושיט את ידו לעבר האור הירוק, צבע שטרות הכסף.

" ‘יש לה קול לא דיסקרטי,' הערתי, 'הוא מלא…'
'הקול שלה מלא כסף,' אמר [גטסבי] לפתע. וזה היה בדיוק זה."


למשך שנים גטסבי היה "כלומניק" בעייני אנשים כמו דייזי. העושר שלו, העושר החדש (קונספט של אולד מאני מול ניו מאני, העשירים של הירושות מול -לא פעם ולא פעמיים, כמו במקרה של גטסבי שלנו- עשירים חדשים של המאפיה), לא באמת נחשב עושר מבחינת האליטה של דייזי וטום. מבחינתם, כדי להיות עשיר באמת, אתה צריך להיוולד כזה. את צריכה את הדם הכחול שיש לאלה שנולדו עם יותר ספרות בחשבון הבנק.
זה למה דייזי, לדעתי, מעולם לא הייתה עוזבת את טום עבור גטסבי, למה טום לא היה עוזב את דייזי עבור מירטל, וזה למה דייזי וטום הם הנבלים של הספר. והם מנצחים! כל מי שמנסה להפר את המעמדות שאליהם כולם כל כך אובססיביים, נכשל. מי שהתחיל את הסיפור עם כסף נשאר איתו; ומי שלא- מת או מאבד את הכל.
בביקורת הקודמת שכתבתי, על רומיאו ויוליה, דיברתי על הספרים שקראתי לאחרונה והמלצתי על החדש של ג'ון גרין שעדיין (!) לא תורגם לעברית. אחד המאמרים שם הוא בדיוק על זה. גרין מספר על הפעם ההיא שביקר במלון ושודרג לסוויטת "גטסבי הגדול". החדר, הוא מספר, עוצב בהשראת אחוזת ביוקאנאן. הוא, מצידו, תהה לבדו בחדר המלון הבודד- מי שעיצב את החדר, האם הוא יודע? האם הוא יודע שדייזי וטום הם הנבלים?
המסיבות, ה"גלאמור" של שנות העשרים, זה כיף. אבל זה לא גאטסבי. כמו כל ספרות טובה, כזאת שמשאירה חותם, פיטסג'ראלד מסווה בנצנצים, מוזיקה ואלכוהול את הביקורת שלו על השטות שהיא, לדעתו, החלום האמריקני.

יודעים.ות מה המשפט החשוב ביותר בכל הספר? קל למצוא אותו. הוא הראשון שכתוב בו, וגם המשפט שלא קשור מבחינה עלילתית לשאר.

"בשנותיי המוקדמות והפגיעות אבי נתן לי עצה שעליה אני תוהה עד היום. 'בכל פעם שאתה מרגיש את הצורך למתוח ביקורת על מישהו,' הוא אמר לי, 'זכור כי לא לכל האנשים בעולם הזה היו הפריווילגיות שקיימות לך."

זה מה שאבא של ניק אומר לו, או יותר נכון מה שניק אומר לנו שאבא שלו אומר לו. כמובן שניק יכול להיות - למעשה, הוא במאת האחוזים- דובר לא אמין; ניתן להוכיח זאת בקלות כשהוא מעיד על עצמו שהוא אינו שיפוטי וממשיך לשפוט כל אדם, חיה ופריט דומם שבשדה הראייה שלו. אבל עד כמה שהוא מעצבן לעיתים, ובאמת לא הבן-אדם הכי מעניין; יש לי סימפטיה מסוימת עבור ניק, כי הוא מבין את זה.
וכשאני אומרת זה, אני מתכוונת לכך שבסוף הספר (וברפלקציה שהיא תחילתו), הוא מבין את חוסר ההוגנות של הכל. ניתן להגיד שהספר הוא למעשה הרפלקציה האישית שלו על העולם שהוא מגיע ממנו, כשחשוב לזכור ולקחת בחשבון (ובעירבון מוגבל, מפאת העובדה) שהוא מגיע מאותו רקע כמו דייזי. הוא אולד מאני, הוא עשיר.
הציטוט הזה הוא ציטוט מפתח. הוא מסכם כשלעצמו את מה שהספר רוצה להגיד.
זו לא חוכמה גדולה לנצח במירוץ כשקו ההתחלה של היריב שלך מראש הרבה מאחור.





הערות שוליים. מנסה דבר חדש.
(1) כאמור, קראתי את הספר באנגלית, ואין לי עותק בעברית. כך שלצערכם.ן, כל הציטוטים שפה מתורגמים על ידי לא אחרת ממני. סליחה מראש על כל טעויות מביכות כאלה ואחרות. אם יש כאלה, כולי תקווה שהעלו חיוך.
(2) שאלה למי שיש לו את עותק הספר, איך תרגמו את The Valley of Ashes? לא הצלחתי למצוא תשובה באינטרנט ואני סקרנית ביותר.
(3) אנקדוטה מעניינת- הפגישה של פיטסג'ראלד ואשתו זלדה הייתה דומה. אתם.ן יכולים.ות לקרוא על זה כאן: https://lithub.com/behind-the-myths-of-scott-and-zeldas-epic-romance/

לפני 4 שנים•קוראת וכותבת
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

אני מתחבר לרומנים המספרים אודות "אהבות גדולות מן החיים" – אהבות שאינן מוותרות, אהבות ההולכות ומתגברות ככל שסיכוייהן להתממש קטנים, אהבות ההופכות לדיבוק ולמטרה בפני עצמה, אשר כמעט וניתקות ממושאן. לכן אהבתי את "אהבה בימי כולירה" של מארקס ואת "תעלוליה של ילדה רעה" של ורגס יוסה, וזו גם אחת הסיבות שנהניתי מ"גטסבי הגדול", על אף שסיימתי לקראו בתחושה של דכדוך.

ניק קאראווי הוא איש צעיר העובר לגור בלונג איילנד, בסמוך לאחוזתו של ג'יי גטסבי, נובוריש מסתורי העורך בלילות הקיץ מסיבות ראוותניות שלא היו מביישות שום טייקון: השמפניה זורמת כמים, הבופה עמוס ממיטב הדליקטסים, והאורחים באים בהמוניהם – וביניהם גם כאלו שכלל אינם מכירים את המארח. אבל האורחים, אף שהם נהנים מן האירוח הנדיב, אינם מפרגנים לגטסבי. נהפוך הוא, הם מפריחים בהנאה ספקולציות על מקור עושרו המפוקפק. שכן, זאת יש לדעת – מתעשרים חדשים כדוגמת גטסבי יכולים אמנם לקנות אחוזת ענק בלונג איילנד, אבל ה"כסף החדש" אינו מקנה להם כרטיס כניסה למועדון האקסקלוסיבי של האריסטוקרטיה האמריקאית של אותה תקופה (שנות העשרים של המאה הקודמת): לשם כך נדרש "כסף ישן", ורצוי גם שקורות החיים שלך יכללו לימודים באוקספורד או בייל (העולים הון, אבל זו לא בעיה, mom and dad ישלמו).

בהדרגה מגלה גטסבי את צפונותיו לניק והוא מבין את הסיבה האמיתית להתנהגות האקסטרווגנטית של גטסבי. אף כי הספר זורם לאיטו בתחילה, בנקודה מסוימת העלילה מאיצה והדמויות הפועלות נשאבות לדרמה קאמרית עתירת יצרים, בגידות, אהבות, והחלפות נאמנות. לא אוסיף פרטים למען לא ירבץ על מצפוני חטא הספוילר – הנורא שבחטאים בקהילת "סימניה". הדרמה מטלטלת את חייו של ניק ומשנה לעד את הפרספקטיבה שלו על החברה האמריקאית ועל עולמו.

מעבר לדרמה עצמה, "גטסבי הגדול" מציג את האריסטוקרטיה האמריקאית של שנות העשרים במערומיה, כשטופה בגזענות, יהירות, צביעות ואנוכיות, כאוסף של אנשים חלולים, אשר חייהם הינם מחרוזת אינסופית של מסיבות ראוותניות אפופות אלכוהול וסיגריות: חיים ריקניים, חיי "דור הג'אז" (מונח אותו טבע פיצ'גרלד עצמו). אגב, יש אלמנטים אוטוביוגרפיים רבים בספר – פיצ'גרלד ואשתו היפה זלדה, לה מוקדש הספר, היו מליינים-בליינים לא קטנים בעצמם. ספר קטן, יפה ועצוב, אשר גרם לי למלנכוליה מתוקה שהתפוגגה רק למחרת היום.

נ.ב. – איני יכול לחוות דעה על התרגום העברי שכן קראתי את הספר באנגלית.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עולם
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

הרבה פעמים שאני לוקח ליד ספר שאומרים שזה חובה או שזה הספר הכי טוב שכתבו אותו באיזה ארץ מתי שאני קורא את זה אני לא מבין על מה הם עפים. פה זה לא ככה. אני עפתי על הספר הזה מהשורה הראשונה עד שהגעתי לאחרונה ואני חייב להגיד שאפילו קצת פגע לי בפרנסה שהיו כמה נסיעות שדחיתי אותם רק בשביל שאני ימשיך לקרוא. 

אני הייתי חייב ספר כזה במיוחד השבוע. אחרי שאמרו לי מהבית חולים על התופעות לואי של שהתרופה שלי עושה אצלי אני יכול להיות או משותק כל הגוף בלי סרטן או לא משותק בכלל אבל אולי עם סרטן החלטתי שאני הולך על הסרטן. בדמיון שלי לא ראיתי שאני יחשוב שסרטן זה האפשרות הכי טובה שיש לי. האמת באיזה שלב אתה מתחיל לצחוק מהדברים האלה שאין לך ברירה. אחרי שאתה מתרגל על זה אתה קולט שזה באמת מצחיק. אני חושב שזה גם מה שאני אהבתי בגטסבי הזה. שמים לך את כל האפשרויות של מה שיש באמריקה. יש אלה שיש להם הכל שירשו את זה מההורים שלהם ובחיים לא היו צריכים לדאוג על כלום ויש אלה שרודפים אחרי כסף וכבוד וכל הדברים האלה ויש שמשיגים ויש שבחיים לא ישיגו. והגטסבי הזה זה אחד שהתחיל מלמטה ועשה הכל בשביל להשיג את הבחורה שהיה מאוהב בה משהיה קטן והיא בקלאסה של העשירים באמת. הוא עשה את הכסף שלו אולי גם בצורה מלוכלכת. אתה לא יודע בדיוק איך עשה את זה אבל בתוך כל הבלאגן לא אכפת לך אם רימה או עשה משהו מלוכלך כי בין כל האנשים שיש שמה פתאום אתה מוצא שאתה הכי אוהב אותו והלב שלך איתו והוא האפשרות הכי טובה בשבילך עם כל הבעיות שעשה. אני חושב כי בסוף מתי שאתה מוריד את הפלברה זה בנאדם אותנטי יעני אחד שהפה שלו אומר מה שהלב שלו מרגיש ואין לך בעולם משהו שיותר נכנס לך בלב מאנשים כאלה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

קראתי ביקורות נלהבות לצערי לא אחזה בי התלהבות מהרומן, הימים שאחרי מלחמת העולם הראשונה העליזים אולי מעניינים אחרים אותי זה לא מעניין ולא מושך. למזלי הספר קצר לכן זכה שאקרא עד הסוף.

לפני שנתיים•
★★★★★
•avner
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

העלילה מתרחשת בשנות העשרים באמריקה ונסובה סביב אדם עשיר, מסתורי ותוסס בשם ג'יי גטסבי. המספר של הסיפור ניק קארווי זה עתה עבר לגור ב''ווסט אג'', בשכנות ליד אותו אלמוני מסתורי העורך סיבות מפוארות ונדמה שיש לו הכל. ג'יי גטסבי נראה אדם שחסר לו משהו והוא חסר מנוחה, וכיצד מתקבל הדבר בעולמם של העשירים?

גטסבי מאוהב בדייזי הנשואה והמבולבלת אשר פגש בה לפני גיוסו הצבאי ונטילת חלקו במלחמת העולם השנייה. פסק זמן שבמהלכו הוא רכש את הונו באופן מסתורי. רוח הזמן לא חדלה מלחלוף על פני המים, הם נפגשים שוב והפעם בליוויו של ניק בו רואה חבר איש של אמון, גטסבי מנסה לגלות משהו מופלא בנוגע אליו ולדייזי. דייזי שעכשיו נושאת את השם ביוקנן מצידה מראה סימני חיבה לגטסבי, ואז מגיע חדר מלון ניו-יורקי טיפוסי אחד, נערך עימות בין גטסבי ולטום(בעלה המחוספס של דייזי) ולא מסוג קרבות האגרוף הידועים. שני הגברים האלו פונים לכלי רכביהם והאם דייזי תעדיף להישאר עם גטסבי ולגלות את אותו משהו מופלא? החברה המתוארת בספר היא רודפת ממון, פאר, אלכוהול וסיפוקים עד אין-קץ, ובקיצור: חברה אמריקאית במיטבה.

שנות העשרים הסוערות, לכל מאה יש את שנות העשרים שלה. כל העניין בסך הכל מזכיר בקבוק שמפנייה ממולא בנוסטלגיה העומד לרגליהם של ההיסטוריונים והסקרנים העתידים תמיד לבוא אחר כך, וכל תקופה מגיחה את ראשה מעלה ורוצה להיות מתועדת ונחקרת, נחווית. האם האדם החופשי יכול להיות חופשי רק אם יבחר שלא להתחייב לשום אדם בעולם? ספר טוב אשר מעלה את השאלה הזאת בדיוק לסדר היום.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

עלילתו של הרומן "גטסבי הגדול" שנכתבה בידי הסופר, פרנסיס סקוט פיצג'רלד מתרחשת בשנת 1922, בניו יורק ובלונג איילנד, ומתוארת מנוקדת מבטו של ניק קרווי, ניק קרוויי,מספר הסיפור הוא אדם צעיר שמתחיל קריירה כסוחר באגרות חוב, ועובר להתגורר בסמיכות לעשיר מסתורי בשם ג'יי גטסבי, הנוהג לערוך מסיבות פאר שנמשכות ימים, ומתיידד עמו.

מקור עושרו של גטסבי אינו ידוע ואף האורחים במסיבות, איתם ניק משוחח, אינם יודעים רבות על עברו, כאשר הקונפליקט העיקרי בעלילה הוא מי הוא ג'יי גטסבי המסתורי? מהיכן הגיע?, מהיכן השיג את הונו האגדי? מה הם הגורמים, המניעים אותו לערוך מסיבות פאר בכל ערב?, ישנן שמועות רבות, שכן גטסבי הציג עצמו כאיש אוקספורד, וכבעל מדליות ממלחמת העולם. השמועות אמרו שהיה מרגל גרמני במלחמה, אחרים אמרו שהרג פעם בן אדם, שהוא מבריח משקאות, שהוא משתייך למשפחה מלכותית אירופית...לאט לאט התשובות לכל השאלות הללו ניתנות לנו, דרכו של ניק קרווי המספר. שיחד איתו אנחנו לומדים להכיר את ג'יי גטסבי האמיתי, אשר בניגוד לחזות חייו הנוצצת, מתגלה כאדם ישר כנה ופשוט, שעשה את כל מה שיכול היה לעשות, על מנת להפוך את עצמו לאדם הראוי לדייזיי, נערה עשירה הנשואה לטום ביוקנן מיליונר,בוגדני והפכפך, מכיוון שבניגוד לטום שנולד עם כפית זהב בפה, גטסבי נולד עני, ועקב הבדלי המעמדות הוא לא ייכל להינשא לדייזי, אהבת חייו היחידה.

בעצם הצלחתו להפוך לאיש עשיר גטסבי מהווה למעשה את התגשמותו של החלום האמריקני לעושר ומעמד:

בתחילתו של הרומן מציין ניק קרווי כי בשנותיו הצעירות הפגיעות יותר נתן לו אביו עצה שמאז הוא הופך בה שוב ושוב במוחו, ציטוט "כל פעם שיבוא לך למתוח ביקורת על מישהו פשוט תזכור שלא כל האנשים בעולם זכו ליתרונות שהיו לך". הבדלי המעמדות בחברה הקפיטליסטית בארצות הברית, הגשמתו ושבריריותו של החלום האמריקני, זהו למעשה המוסר של הספר "גטסבי הגדול", עד כמה שגטסבי אהב את דייזי, בגלל שהוא עני והיא עשירה, הוא לא ייכול היה להינשא לה, ואילו טום ביוקנן בעלה של דייזי, שלמרות שמתגלה שהוא בוגד בה, ולא אוהב אותה באמת, הצליח להינשא לה בגלל שהוא עשיר. פשוט כי זוהי דרכו של עולם, הספר "גטסבי הגדול" הוא למעשה טרגדיה, על השפעתו המשחיתה של הממון על ערכיו של האדם המודרני, העדפת בצע הכסף, על פני ערכים נעלים, כמו אהבה, כנות, ויושר.

מותו של גטסבי מסמל את מותו של החלום האמריקני, למרות שהיום מהווה הספר כקלאסיקה כלל עולמית, הספר נשכח בתקופת השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה, ורק לאחר הוצאתו מחדש בשנים 1945 וכן ב-1953 זכה לתפוצה רחבה. הוא זכה למעמד של ספר קאנוני, נבחר במשאלים של קוראים ושל גופים תרבותיים לאחד הרומנים החשובים שנכתבו באנגלית במאה ה-20, ומופיע במקום הרביעי ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים. בתי-ספר תיכון רבים כוללים את הספר כחלק מתוכנית הלימודים למבחני הבגרות בספרות.
הסיבה לכך היא הרלוונטיות הנצחית של הספר, לבעיות ולדילמות הקשות שמציבה מציאות החיים הקפיטליסטית והרכושנית, על מהות ערכיו של האדם המודרני, מהתקופה שבה נכתב דהיינו שנות ה20 הזוהרות של המאה ה20, ועד ימינו שלנו מאה שנים אחרי כן, ולדעתי זהו עיקר כוחו של הספר. הוא חסר אי רלוונטיות,מבחינת הבעיות שהוא מציג, הוא אינו פג תוקף, ותקף גם למאה ה21, ואולי אף לבעיותיה העתידיות של המאה ה22, הרומן "גטסבי הגדול" הוא ספר בעל עלילה ייחודית, דמויות עשירות, וסוף עוצר נשימה.

לפי לדעתי "גטסבי הגדול" בהחלט ראוי ל 5 כוכבים, כי הוא יצירת מופת נצחית.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•נמרוד
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

וואו.
לקח לי המון זמן לקרוא את הספר, בהתחשב בעובדה שמדובר בסה"כ בכ-170 עמודים.
את הספר הזה קוראים לאט. את הספר הזה קוראים יותר מפעם אחת.
כל משפט ופסקה בספר דורשים קריאה שנייה ושלישית, החל מהמשפט הראשון, הפותח את הרומן המופלא הזה, וכלה במשפט האחרון, החותם אותו.
מעבר לעובדה שמדובר בשפה מעט ארכאית ובעלילה המתרחשת בתקופה ובמקום רחוקים אלפי שנות אור מימינו אנו, יש עומק משמעותי בסיפור שלא משאיר ברירה אלא ללעוס אותו בביסים קטנים, לאט לאט.
לא אהרוס למי שלא קרא בכך שאספר על תחושותי כלפי גטסבי הגדול, שהשתנו מקצה לקצה, תוך שאני מהלכת בשבילי הדפים, מהכריכה הקדמית עד לכריכה האחורית. כן אומר, שזה לא נכון שדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. הם כנראה תמיד אינם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יעל
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

תמיד סקרן אותי הספר והסופר, שמתי לב שאנשים נשאלים על הספר גסטבי הגדול, הרוב מחככים בגרונם מבטים קצת בהשתאות ופולטים שבעצם יצא גם סרט כזה, אבל את הספר לא קראו.
אולי הגיע הזמן בעצם. האמת שגם אני לא זכרתי שקראתי, בשביל מה אני צריך לקרוא ספר שנכתב ב1925 כשאני מוקף ברבי מכר במחיר שווה נפש, סקסיים וכתובים קריא לחלוטין
בספריה באזור מגורי שאלתי את הספרנית על גסטבי הגדול ובכלל על סקוט פיצג'ראלד. הספרנית לא התבלבלה, שלפה עותק של הספר, מקושקש ועייף, שמתי לב גם שלא הרבה קראו אותו לפני החלטתי שהגיע זמני.
קראתי קראתי לאט, קראתי יותר לאט, ההתחלה מורכבת, הקורא צריך לחלחל למקום, לזמן. אתה בתנועה, מניח את המילים בראשך,חושב, מתחבר. ספר מדהים ונוקב, רומן ענק, אהבה עצומה לחיים לאמת ולבדיה. אתה נשאב לתוכו. בהתחלה סקרן לגבי גסטבי. מיהו? מהו? מהיכן הגיע בהמשך מתעב את הדמות ובעדינות אתה נכמר אליו, מרחם מזדהה ומלא אמפתיה.
ספר מיוחד. מספר על אופי האדם, הבדידות שבתוכנו, השאיפה למעמד. מצחיק שלפני כמעט 100 שנה ועד היום הכול נשאר אותו דבר. חיים בבועה.
מחשבה ...
אולי צריך להניח קצת את רבי המכר שנמצאים בכול פינה במחיר שווה נפש להתבונן בספרים אחרים, קלסיקות שצריך לאפשר להם להיכנס לקרבנו
לקרוא אותם לאט, להבין להקשיב.
ספר נהדר

לפני 9 שנים•דרור
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

רק רומנטיקן חסר תקנה, מסוגל להניח בצד את עצם קיומו בשם האהבה. רק בשנות העשרים של המאה העשרים הדשא היה כה רך, השמפניה כל כך נוצצת והצחוק כל כך מתוק. רק באמריקה האשליה כה נוגה ושברירית זוהרת ומאירה את עיני כל, והם בוהים בה כשהיא מתנפצת ומותירה אלפי חלקיקי זכוכית בוהקת.

לפני 13 שנים•Regi
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
4.0
דירוג
4.0
לפני 17 שנים

“החוויה יש משהו מוזר בספר. הוא טוב, אבל שלל השבחים פגע אצלי בחוויה. ציפיתי ליותר, לסערה גדולה, לדרמה”

21/25
ביקורות על גטסבי הגדול
הבאה
סלארטיבארטפאסט
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 14 שנים

“עלילת הספר לא ממש מתרוממת הוא כתוב בצורה סבירה ולא יותר מזה. אני ממש לא מבין למה הוא נחשב לקלאסיקה.”