רפ"ק רם דינור לא תמיד נקרא כך. בילדותו בפולין נקרא רומק פוירבלום. הוא נולד ב-1933 ובמלחמה אמו נעלמה ואביו נאלץ להותירו בידיים פולניות אוהבות. בגיל 13 רומק אותר למגינת לבו בידי סוכני הג'וינט, במטרה להושיבו לידי אביו בישראל, שהמפגש הקר ביניהם מתקיים בנמל חיפה. חינוכו הישראלי וגידולו הופקדו בידי קיבוץ מסויים. את רומק-רם אנחנו פוגשים כשהוא נשלח מתל-אביב לנתניה, לסייע בפתרון חידת מותה של טליה רבינוב.
הסיפור מסופר מפיו של רם דינור עצמו. הסיפור הכתוב היטב ומסופר בטבעיות, אינו סיפור מתח. זהו סיפורו של דינור עצמו, שלאחר כך וכך שנים במשטרה ועשרים שנות נישואים מאושרים, פתאום צצים דברים, צצות שאלות, החריקות עולות על-פני השטח.
לא ברור ממה מתה טליה רבינוב, היא כבר השלישית בסדרה שאף הקודמות לא ממש זכו לפתרון חידת מותן. הזמן הוא יולי-אוקטובר 1973, שחזור הרצח עם רוצח פוטנציאלי מעיד בבירור שלא הוא הרוצח. דינור מרחרח פה ושם ועולה על עקבותיו של אחד רחבעם פוירבלום. הרי גם הוא פוירבלום בעברו. מי זה הרחבעם הזה?
בינתיים מתברר שלנישואין נטולי ילדים מבחירה וזוגיות טהורה ואוהבת, בכל זאת יש השלכות. דינור מבקש לפרוש מהמשטרה, גבות מורמות, אבל הפרישה נעשית. היו דברים מעולם. מילכי, אשתו של דינור, מקבלת סכום מחיסכון ורוכשת פולקסוואגן כזה של היפים דאז, מצויידת במיטה וציוד בישול. מאחר והחריקות בנישואים הפכו תוך זמן קצר לשינה נפרדת וחזרה זמנית לקיבוץ, לדירת הוריה, לא נותר לו, לרם דינור, אלא למלא זמנו בחקירת זהות אותו רחבעם פוירבלום, שאיכשהו השתרבב לחקירה ואינו נמצא בביתו, אלא ירד לדהב. הוא יורד אחריו, ולא ברור לו למה סירות משמר החופים מנסות לרמוז לו כי משהו מתרחש במדינה ביום כיפור שקט בחולות הזהב הדרומיים.
נחשו מי מצא את מי בסופו של דבר תוך הפגזות? נכון.
אגור שיף, שזה ספרו השלישי שאני קורא, הוא מספר טבעי. הכל יושב אצלו במקומו, הסיפור מתקדם בטבעיות וזורם, שום חריקות, שום עברית שנונה עד-זרא, שום טעויות. זה לא מובן מאליו.
עכשיו אני מחפש ספר נוסף שלו.

בואו נשים את הדברים על השולחן: לכתוב ספר על בלש משטרתי שמנסה לפתור תעלומת רצח של נערה צעירה זה נדוש. כלומר, מצד אחד המסגרת הזאת מבטיחה שיהיה איזשהו עניין ראשוני של הקוראים, בבחינת "ללכת על בטוח". מצד שני, כדי להצדיק שימוש בנוסחה השחוקה הזו, כדאי שיהיה לך רעיון מעולה ומקורי - טוויסט מדהים או דמות גאונית. האם יש פה משהו מאלה? לדעתי לא. סתם עוד בלש מתוסבך (כמה כאלה כבר ראינו...) שמנסה לפתור פרשה שאין בה שום דבר שונה מאלפי פרשות הרצח ששורצות בספרות המתח. בתור סיפור בלשי, העלילה לא ממש משכנעת - ממש התקשיתי להאמין שהמשטרה עובדת כמו שמתואר שם ובכלל העסק נשמע די מופרך. בכל מקרה, הספר מתמקד יותר בחייו האישיים של הגיבור מאשר בפעילותו כחוקר, אבל גם כאן העניין לא ממש עובד. הבלש שלנו נמצא במשבר אישי (למה?), זוגי (לא ברור למה הזוגיות המושלמת הפכה תוך שבוע למקרה אבוד) ומקצועי (למה החליט פתאום את המשטרה?), אבל הניסיון להכניס אותנו לנפשו וראשו נעשה באופן די עמום, כך שקצת קשה להבין מה הוא רוצה בעצם ואיזה דחפים מניעים אותו.
בכל זאת, החוויה שלי מהקריאה לא הייתה שלילית. אהבתי את התפאורה - ישראל של שנות השבעים, רק לפני ובזמן מלחמת יום כיפור. החלק האחרון בספר שמתרחש בשטחי סיני הכבושים הוא לדעתי המוצלח ביותר וגם מראה על מקוריות מסוימת ומצליח לתפוס איזו רוח של תקופה.
בסופו של דבר מה שעבר לי בראש כשהפכתי את הדף האחרון בספר היה "נו, שיהיה...".

ספר מעולה שמתאר תקופה מרתקת בהיסטוריה, שנות ה-70 עם כל תרבות הסקס-סמים-רוקנרול המיוחדת.
אל תתנו לעטיפת הספר להטעות אתכם - זהו לא ספר מתח. ממש לא. ועל פי כן - הוא פשוט מעולה. מרגש, מפתיע, ומרתק.
ה-50 עמודים הראשונים של הספר מוקדשים לתיאור שדות הקרב של מלחמת יום הכיפורים הנוראית. כשקראתי על התיאור של עשרות הגופות החרוכות של החיילים, והדי הפצצות, הרגשתי יותר כאילו מדובר על ויאטנם מאשר על ישראל. אף פעם לא הסתכלתי על המלחמה בצורה כזאת, תמיד שמעתי עליה מנקודת המבט של האזרחים.

אז ככה... יולי 1973 גופת נערה מתגלה בחולות קיסריה... יופי ומה הלאה?! הספר דן בחייו של קצין החקירות רם דינור / רומק פוירבלום לשעבר הנער ניצול השואה ולא בחקירת הנערה הנרצחת .. כמו כן אין אפשרות להגיד שסיפור החקירה עובר כחוט השני בסיפור חייו של קצין החקירות רם דינור זהו סיפור משני לחלוטין שבקלות אפשר להוציא אותו מהסיפור.. אלא אם כן הסופר החליט שסיפור הרצח והחקירה יוסיף לסיפור חייו של רם דינור או שהסופר החליט להביא לנו קטע מחיו של קצין החקירות.

אם נמשיך לקרוא על סיפור הרצח והחקירה נמצא נערה שדוגלת בדעות מאוד לא שגרתיות לגבי חיי משפחה וזה גרם לי לחשוב פעמיים ושלוש על גבי אהבה נאמנות והקשר ביניהן.

אם נחליט שזהו קטע מחייו של קצין החקירות רם דינור ואשתו מילכי - נראה את התמודדותם עם החיים ללא ילדים ואת הקשר בין האהבה לנאמנות .

האהבה והנאמנות - זהו המוטיב השולט בספר לפי דעתי.

ספר סביר

בַּחוֹל / אַגוּר שיף

הוצאת עם עובד

287 עמודים



נתחיל מהפרטים היבשים - השנים הן שנות ה-70 במדינת ישראל. ביולי 1973 נמצאת גופת נערה בת 18, העונה לשם טליה רבינוב, בחולות קיסריה. לצוות החקירה מצורף אחד, רפ"ק רם דינור, כוכב עולה בשמי המשטרה, קצין חקירות מוערך שכולם היו רוצים לעבוד איתו. אני לא יודעת למה הגדירו את הספר הזה "ספר מתח" - כל ספר שמתחיל בגופה ובחקירה אוטומטית הופך לספר מתח? כל סיפור הגופה וההתחקות אחר רגעיה האחרונים של טליה רבינוב הוא בעצם סוג של תפאורה. כל החקירה הזו היא כלי בידי רפ"ק רם דינור להתחקות אחר עברו שלו, אחר רגעיו האחרונים שלו...

כבר בתחילת הספר אנחנו מבינים שרם כותב לנו כאשר הוא עצמו גוסס, הוא עצמו שוכב בחול (גם טליה נמצאת בחול, גם בסיני יש הרבה חול וגם ראשו של רם נמצא עמוק בחול באיזשהו מקום) ומדבר אל אחיו. כל הספר הוא סוג של דו-שיח חד צדדי בין רם לבין אחיו הצעיר.

רם דינור הוא לשעבר רומן פוירבלום, נמסר בתקופת מלחמת העולם השניה לזוג פולני על מנת להציל את עורו מידם הארוכה של הנאצים. שם הוא מקבל את השם - רומק ווישניאבסק, על מנת להסתיר את זהותו היהודית, נאסר עליו גם להרכיב משקפיים (מסתבר שגם זה היה סממן יהודי באותה התקופה). אפשר להגיד שהמלחמה "עוברת על ידו" והוא לא ממש מרגיש אותה ועוברת עליו סך הכל תקופה טובה מאוד אצל יז'י וברברה וושניאבסק שמספרים לכולם שהוא האחיין שלהם. הם מאוד אוהבים אותו וזה הדדי. אמו מוצאת את מותה במחנות ואביו ניצל מפני שהספיק לעלות לישראל (אז פלסטינה) עוד לפני המלחמה. שם הוא מוצא לו אישה חדשה ונושא אותה. רומק עולה ארצה בעזרת הסוכנות היהודית ולחצו של האב, אך מפני שיחסי האב והבן לא עולים יפה הוא נשלח לקיבוץ למוסדות שונים. הוא נושא לאישה את מילכי הקיבוצניקית וחי איתה בתל אביב, הופך לרם דינור, שוכח לחלוטין את כל הפולנית שידע ואם מילכי לא הייתה מזכירה לו לפעמים, בכלל היה בטוח שהוא צבר מלידה. הוא מתגייס למשטרה והופך לאחד החוקרים המוערכים והמוצלחים.

ואז באה טליה רבינוב וגופתה העירומה, המסוממת והחנוקה שנמצאת בחולות. משהו בחקירה הזו שונה מבחינת רם דינור שלנו והוא עצמו אפילו לא יודע לשים את האצבע שלו על מה זה בדיוק... משהו בו משתנה. הוא תמיד ראה את עצמו מאושר, אחד שיש לו הכל, היחסים שלו ושל מילכי מתוארים כמו הזוג שכולנו היינו רוצים להיות "רם ומילכי לנצח", הכל הם מספרים אחד לשני, ממש פוצי מוצי שאפשר כמעט להקיא ממנו - ופתאום - כל התפיסה שלו משתנה.

אני לא רוצה לספר לכם בדיוק מה קורה שם כדי לא ליפול לספוילרים, אבל רם יוצא בחקירה פרטית משלו אחר עברו שלו ואחר אחיו האבוד שהוא מגלה את קיומו סתם כך, במקרה, באמצע החיים. אותו האח שלו הוא מספר את כל הסיפור.

כאמור, התקופה היא שנות השבעים, והימים הם הימים שלפני מלחמת יום הכיפורים. האוירה הרווחת בין הצעירים של אותה תקופה היא הרבה סמים, סקס, פינק פלויד וה"דורס" ובין כל אלה רם מחפש את אחיו ואת עצמו.

מידי כמה פרקים מביא לנו אגור שיף מין פסקאות קטנות שבהן הוא מתאר את האקטואליה של אותה תקופה, כמו כותרות עיתונים, שממקמים את הקורא יותר טוב בזמנים: "נכשל ניסיון לסיים את שביתת האחיות. סאדאת, חוסין ואסד נפגשו בקהיר. נפתחה תערוכת "מאה שנות התיישבות". אחד-עשר ערבים נפצעו בקטטה בחוף תל אביב. הם רבו על חלוקת אזורי ההשכרה של כיסאות הנוח. התגלתה פצצה בביתן הישראלי בתערוכת הרדיו והטלויזיה בברלין. נחתם הסכם להקמת "הליכוד"...." וכן הלאה. למרות שחלק מהדברים נראים חסרי חשיבות זה עוזר להבין את הלך הרוח במדינה באותה תקופה. הרגשתי שאני ממש חלק מזה, זה עזר לי "להיכנס" יותר לתוך הסיפור, אפילו שמדובר על כמה שנים טובות טרום הולדתי.

אם קוראים לספר "ספר מתח" אזי יש לו מספר בעיות - תעלומת הרציחות היא לא העיניין העיקרי כאן בספר והפתרון שניתן לקראת הסוף משאיר חלק מהקצוות פתוחים ולא לגמרי ברור איך הגיע אליו. גם במהלך החקירה נמצאים אי אלו חפצים שלא ברור איך נעלמו מעיני החוקרים בשלב מוקדם יותר. אם כן, כרומן בלשי הספר אינו חף מבעיות. יחד עם זאת - לא יכולתי להניח אותו מהיד. באיזשהו מקום כבר לא כל כך היה אכפת לי מטליה רבינוב, אותה גופה מסכנה שנתגלתה, אלא מרם דינור - מי הוא ואת מי הוא מחפש?? האם הוא ימצא אותו? ואיפה?

הכתיבה של אגור יפייפיה בעיני, מצד אחת נקראת בקלות וקולחת ומצד שני כל כך יפה, התיאורים שלו פשוט מקסימים ואפשר לראות זאת בציטוטים שהבאתי. קראתי את ספרו "חיות מתות ומזג אויר" (סיפורים קצרים) לפני כמה שנים וגם שם התלהבתי מהשפה (ציטוטים שפרסמתי כאן מתוך הספר).

אהבתי מאוד. מומלץ.



דירוג הקואלית:
ארבע קואלות מתוך חמש

פינת העטיפה:
אי אפשר להתעלם מהעטיפה הזו - הצבע שלה פשוט קופץ לעיניים ועושה כאב ראש. הבחירה בצבע מתאימה מאוד לדעתי, שכן מדובר על אותה תקופה פסיכדלית של סקס-סמים-ורוקנרול. כשהגיע רם דינור לחדר של טליה רבינוב במסגרת החקירה, כל החדר שלה היה צבוע בצבעים כאלה פסיכדליים וזה הופך להיות מבחינתו משהו שמאוד מזוהה עם הצעירים האלה. גם האימג'ים על העטיפה נבחרו בקפידה ומאוד מתאימים - גופה (?) שרועה שתלתליה מפוזרים סביבה, המיניבוס שמילכי קנתה להם לכבוד יום הנישואים, טנק שכמובן מסמל את מלחמת יום הכיפורים, עלה מריחואנה (אין צורך להסביר) וסמל השלום שמזוהה כל כך עם אותה תקופה ואותה צעירים שבחלו בכל סוג של מיליטריזם. כל הזמן חזרתי לעטיפה וחיפשתי עוד דברים, מצאתי את עצמי בוהה בה ונותנת לה לעשות לי כאב ראש עם הצבע הזה והעומס. עטיפה מאוד מוצלחת לטעמי.

ציטוטים:
"הזיכרונות דומים לחלון מכוסה אד וחסום בתריס. ניתן להבחין בנופים המטושטשים שנמצאים שם, מעבר לזגוגית הלבנה ולחרכי התריס המוגף, ואפשר אפילו לראות פה ושם תמונה ברורה במקומות שקצה האף מנקה לו, לזמן קצר מאוד, אי קטן של שקיפות".

"...אמי החורגת הייתה אומרת, הרעיונות הטובים לא באים כשמחכים להם, ממש כמו צרות".

ציטוטים נוספים בבלוג:
http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=Koalit

פשששש
צריכה לקרוא גם את הספר וגם את הביקורת
אחרי כל כך הרבה עיסוק בספר בסימניה
נראה לי כדאי לגשת לספר...

ההתחלה מבטיחה, הסוף לא מקיים!