מה יש בספר יותר מאשר עוד כתבות עיתונאיות על אשר ארע לאנשים ב"לילה הארוך ביותר". הכתיבה שטחית ביותר, רצף של אירועים שלעיתים אינם מציאותיים. לדעתי, ניצול של האירוע הדרמטי שאירע לנו, ועדיין טבוע בנפשנו, ליצירת עוד ספר שיירשם ברזומה של הסופר. בסופה של הקריאה נותרתי ריק ממש כפי שהתחלתי. לא נותר מאומה!

מתחיל טוב, אח"כ מתחיל להתיש ובחציו נטשתיו בתחושה של כלום, וחבל"ז !

לאור ביקורת אוהדת מאוד בעיתון לקחתי את הספר לידי, וקראתיו כמעט ללא הפסקה בכל רגע פנאי. יש בו עלילה מרתקת, והתפתחויות מפתיעות. אולי איננו מתאים לספרות דורנו (הדפסתו הראשונה היתה ב 1962 - עולם ללא טלפון נייד, וכעת יצא לאור ב 2025 בעברית), אך אין בו רגע דל , עד העמוד האחרון.

לכל מי שמכיר את פרשת הצנחנים, ולכל מי שאינו מכיר אותה היטב, מוגש ספר חדש המתאר את הפרשת מזווית אחרת - זווית מאוד אישית - דמויותיהן של חלק מן הצנחנים - אישיותם ומה היו המניעים להתנדבותם, וקורות חייהם. מתוך 37 המתנדבים (מהם 3 נשים) מעמיק הסופר ב: אנצו סירני, חביבה רייק, חיים חרמש, ראובן דפני, ובעיקר את דמותה ההירואית של חנה סנש. (שמו של הספר לקוח משירה של חנה סנש).
הסופר מבקר לצורך כתיבת הספר בקיבוצים מהם יצאו המתנדבים, במקומות בהם צנחו באירופה, במקומות אשר שהו בעת היותם שם, ומקומות הוצאתם להורג של אלו שנרצחו.
הספר כתוב בצורה מרתקת ומרגשת. ושוב מועלה הדיון, האם שליחתם של הצנחנים היתה לשווא, האם המטרות אליהם נשלחו בוצעו האם מותם היו לשווא. הדיון הזה פתוח עד היום. נכון שרוב הצנחנים עסקו בעיקר בהישרדותם האישית, וחלקם נתפש ונרצח, אבל המיתוס שנוצר סביב גבורתם האישית - לצנוח בארץ אויב (לארץ מוצאם מהם עלו ארצה) - הוסיף הילה גדולה לדמות היהודי - ישראלי החדש, שאיננו מתחבא מרודפיו, אלא, נלחם, ופרק מעורר השראה בהיסטוריה הישראלית, כדברי השיר שכתבה חנה סנש במטוס לפני צניחתה:
"אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.
אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות.
אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד.
אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות."

נהניתי מאוד. באחת מתחנות הרכבת בארון הספרים בלי לדעת מאומה על הספר והסופרת - ראיתי, לקחתי. נהניתי מאוד מיכולת הכתיבה, והיכולת ליצור למספר רב של דמויות, לכל אחד סיפור עשיר ומעניין. עלילה מעניינת המשתרעת מ 1883 בפולין ועד 1973 בישראל. לא הוצאתי אותו מידי עד לסיומו. בוודאי שאנסה ספרים אחרים של מיכל שלו.

גם אני סבור שחיים באר הוא מן הסופרים המעולים שלנו, וידיעתו בנבכי המסורת היהודית על כל שנותיה ותהפוכותיה מדהימה. ספרו: "אל מקום שהרוח הולך" הוא מן הספרים הטובים שקראתי בכלל. בשמחה גדולה ובצפייה גדולה חיכיתי לחוויה ורכשתי את ספרו החדש: "לווייתן ברוח". אך לצערי, ולאכזבתי הרבה נאלצתי לנטוש אותו לאחר כ 50 עמודים, למרות כל המאמצים להמשיך, בצפייה שאולי ישתנו דברים.
הספר גדוש במקורות יהודים לעייפה, והם כיסו על ייעודו - סיפורה של קהילה יהודית בעיר הגרמנית רגנסבורג. אני מכיר ומוקיר את התרבות היהודית לדורותיה, אך בספר הזה המלל על אגדות ומדרשים הלך ותפח עד שהתעייפתי. צר לי, אלא לאמר, שהספר אולי נועד ליחידי סגולה בלבד. וחבל. כי כגודל ציפייתי כך גודל אכזבתי.

ספר עצוב, על יחסי חברות עמוקים של שני חברים - זוהר ויפתח - מילדות ועד לסיומם הטראגי. יחסים המגיעים לידי אהבה הומוסקסואלית ביניהם. הסיפור מסופר בשני קולות: האחד מסופר בגוף שלישי (כתוב באותיות שמנות) על חייו של זוהר בבוסטון, והשני המסופר בגוף ראשון (אותיות רזות), יומנו של של זוהר על ימי ילדותו ועד בגרותו והתפתחות יחסיו עם יפתח. הספר ריתק אותי בשל הכתיבה המושכת, האופן שבו מסופר על ידידות מיוחדת, ודרכו הטראגית של יפתח הגאון המרתק באישיותו.
מומלץ מאוד.

והפעם בקצרה !!
סיפור המציג את אחת הבעיות של חיי העולם כיום: הטלפון הנייד. משפחה, שהאם מחליטה להפוך את ילדיה לכוכבי "סטורי", ומצלמת אותם בכל שעה ובכל מצב (חוץ משירותים ומקלחת), והופכת אותם לכוכבי רשת, ואת חייהם לאומללים. התוצאות יישארו חרוטות בנשמתם בימי בגרותם. הספר כתוב היטב, מעניין ומושך ומתאר את חיי המשפחה "מאגרא רמא לבירא עמיקתא". יש בו אזהרה חמורה ביותר לתופעה הנוראית הזו. הספר מאוד מאוד מומלץ.

פיניתי את זמני, עד שסיימתי את הספר. תוך יום וחצי קראתי אותו בשלמותו.
מרתק, מעניין, ומושך הלאה הלאה, אפילו סוחט דמעות בסופו.