• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בחול

בחול

מאת אגור שיף

הביקורת של נתי ק.

תמונה של נתי ק.
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
בחול

בחול

מאת אגור שיף

הביקורת של נתי ק.

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של נתי ק.
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
קואלית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

ההתחלה מבטיחה, הסוף לא מקיים!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
1קורא|גיל ממוצע101|0%נשים

על המבקרת

תמונה של נתי ק.

נתי ק.

ותיקה
חברה מזה 19 שנים
301 ביקורות•15 נבחרות•5,291 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
ותיקה
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות301
ביקורות נבחרות15
לייקים שקיבלה5,291
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת114ספרות מקורית80מתח ריגול והרפתקאות30

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של נתי ק.

בית קיץ עם בריכה

בית קיץ עם בריכה

הרמן קוך

אני אוהבת את הספרים של הרמן קוך. הוא קצת מזכיר לי את הספרים של מאיה ערד. נראה ששניהם מצד אחד שונאים את הגיבורים הראשיים ומצד שני גורמים לקורא למצוא איזה שביב של הזדהות עם אותה הדמות ששרויה בדרך כלל בדילמה עמוקה.
קראתי את כל ספריו של קוך למעט "אודסה סטאר" וקראתי אותם לחלוטין לא לפי הסדר הכרונולוגי בה הספרים יצאו לאור, אך אני חייבת להגיד שבתחילת הספר התבלבלתי מעט בין ד"ר שלוסר לבין סטנלי פורבס מ"סרט עם סופייה" אולי בגלל ששניהם הולנדים בגיל העמידה, מיזונטרופים, שוביניסטים ונרקיסיסטים הנפוחים בעצמם עד לעין סוף או אולי בגלל החיבה של קוך לשם סטנלי, כי גם ב"בית קיץ עם בריכה" יש דמות בשם סטנלי.
אחרי קריאת הספר הזה, בעיקר היה לי חשק להתקלח. בדרך כלל אני אוהבת את הספרים של קוך כי הם נותנים לי כאישה סוג של הצצה למחשבותיו של גבר ממוצע, הייתי רוצה לחשוב שהגברים של קוך הם לא גברים ממוצעים, אבל קשה לדעת אם גברים ממוצעים מעמידים פנים טוב כמו ד"ר שלוסר... הדמויות הנשיות לא מעניינות את קוך, הן שם רק כתפאורה לדילמות העמוקות של גברים הולנדיים ממוצעים בגיל העמידה (או לא רק הולנדיים, מאיפה לי לדעת) כאשר ברוב הבעיות שלהם הם היו רוצים להאשים את הנשים: המנדנדות מדי, מכוערות מדי, פתייניות מדי, שמנות מדי, צעירות מדי או מבוגרות מדי, הגבר הממוצע של הרמן קוך כל כך נמשך לנשים, אך כל כך מתעב אותן שזה די חולני.
הדילמה הפעם היא קשה במיוחד - מה אתה כהורה תעשה כדי לנקום פגיעה בילד שלך (לא להגן על הילד שלך, אלא נקום) והאם בדרך תרמוס כמה אנשים חפים מפשע. הספר מרתק כמו מותחן פסיכולוגי, הדילמות קשות והדמויות בלתי נסבלות.
קוך עדיין מוכשר מאוד, אבל מבחינתי לספר הזה אני נותנת 4 ולא 5 כוכבים ולו רק בגלל כמויות המים שאבזבז כשי לשטוף את הספר הזה מעצמי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתי ק.
תאומות הקרח

תאומות הקרח

ס"ק טרמיין

סיימתי אתמול את קריאת הספר ומאז הוא טורד את מנוחתי ולא מאפשר לי לחשוב על שום דבר אחר. כשלקחתי אותו מחברה חובבת ספרי המתח הייתי בטוחה שהוא כזה, אך מתברר שזה מותחן פסיכולוגי וכאלה לא ממש קראתי עד כה. אין כאן ג'ק ריצ'ר עם RPG שקופץ ממטוס ומחסל את הרעים, אין כאן את הארי הולה השיכור שנכנס לראשו של רוצח סדרתי פסיכוטי ואפילו לא בלש כריזמנטי ושרמנטי כמו פנדורין, אלא רק זוג הורים מרוסקים מטרגדיה איומה בה איבדו את האחת מבנותיהם.

ברגע אחד התהפכו חייהם של שרה האנגליה ואנגוס (גאס) הסקוטי, זוג מופתי ממעמד ביניים שעוסק במקצועות חופשיים, גר בדירה אופנתית באזור הנכון של לונדון ומגדל שתי תאומות זהות לחלוטין בנות שש וכלב. באותו הרגע, ברגע האסון, כאשר תאומה אחת נופלת אל מותה בבית הסבים במהלך חופשה ההורים לא נוכחים ולאחר אותו הרגע החיים של המשפחה הופכים לבלתי נסבלים ממש.
המשפחה לא מצליחה להתאושש, האם והאב מתאבלים כל אחד בדרכו ונוטרים טינה האחד לשנייה על אף שלמען הילדה השורדת שלהם הם מנסים להציג חזית של נורמליות מעושה. כדי לברוח מהכל ולפתוח דף חדש הם מחליטים לעבור לסקוטלנד, לאי פרטי שסבתו של גאס הורישה לו ולשפץ את ביתו של שומר המגדלור שם.
עם כל הכאב של ההורים, אותו המח מצליח לתפוס, את הכאב של התאומה ששרדה יכול להבין כנראה רק תאום אחר. הילדה איבדה חלק ממנה, חלק מזהותה ומנפשה ועם זה המשפחה מתקשה להתמודד עוד יותר מהאובדן של התאומה הראשונה.
במהלך השהות באי מצליחים ההורים לתלוש את כל המסכות האחד של השנייה ולחשוף את האמת שלא בטוח שיוכלו להתגבר עליה.

הספר הזה מותח, קשה וטורד מנוחה ורק התיאורים המדהימים של האיים ההיברדיים מצליחים להפיג מעט את המועקה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתי ק.
ריסט

ריסט

דני גרינברג

שאפו לדני גרינברג! את שני הספרים הראשונים שלו חיבבתי אבל לא יותר מזה ובשלישי רואים שעקומת הלמידה שלו כנראה אקספוננציאלית. הספר זורם, מותח עם רומנטיקה על אש קטנה. קצת דניאל סילבה פוגש את ג'ק ריצ'ר פוגש את פרופ' ערן סגל (הגיבור הראשי, ירון תדהר התלבש לי בול על סגל וראיתי את דמותו לאורך כל הספר).

כאמור, הספר הוא לאוהבי ספרי מתח, אינטריגות פוליטיות, אירגוני ביון וביטחון. סיימתי אותו תוך שתי נסיעות ברכבת בשבוע האחרון ובשבילי זה קצב מסחרר.

אז מה היה לנו שם? במספר מוקדם שונים בישראל, בקרב אוכלוסיות שונות בתכלית, מתים אנשים מסיבה מסתורית. ירון תדהר, חוקר לשעבר במכון הביולוגי נקרא על ידי ראש המלמ"ב לעמוד בראש צוות החקירה למורת רוחה של מנהלת המכון, קולגה של ירון מימיו כחוקר. עוד בצוות סטודנט למדעי המחשב עם יכולות סופר-על בכל ענייני הסייבר, סוכן שטח אמיץ, אך עם בעיות משלו וכמובן על הכל מנצח ראש המלמ"ב שלו כניסה חופשית למשרד ראש הממשה, שר הביטחון, ראש השב"כ וכו'. יש גם כמה נשים, חכמות ואמיצות, אך לצערי הן די סייד קיקס בעלילה.

אז מה מגלה החקירה של ירון? האם מדינת ישראל עורכת ניסויים בבני אדם? האם גורמים עויינים מתכוונים להפעיל נשק ביולוגי חדש בישראל? האם בכלל אינטרסים כלכליים מעורבים שם? לא אהרוס לכם את העלילה. אגיד רק שמי שקורא ספרי מתח, אפילו לא על בסיס קבוע יידע את התשובה לשאלה "מי?" די מהר, אבל תשובה לשאלה "למה?" הייתה מפתיעה למדי.

עוד הערה, כבעלת רקע בהנדסה כימית (כן, זה שונה מהותית מרקע בכימיה) ורקע מועט מאוד בביולוגיה הייתי די סקפטית לגבי ענייני המדע, אך רואים בבירור שכן נעשה שם תחקרי ולכן הרפיתי משריר הספקנות ופשוט נהניתי.

מומלץ לאוהבי הז'אנר


***********************************************
מורי, בבקשה אל תקרא את הספר הזה!!! אפילו לא אם תהיה על אי בודד ויהיה בידך רק מיכל של מטהר אוויר, תקרא את ההוראות עליו

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתי ק.
שמונה דקות

שמונה דקות

אור שהם

לכאורה יש בספר הזה את כל האלמנטים שאני לא אוהבת - הוא קצר ובנוי מסיפורים קצרים (לא מצליחים להתחבר לדמויות), הוא עוסק באפוקליפסה (מספיק לי הדיכאון מלראות חדשות) והוא משתמש בלא מעט מושגים מדעיים (כחוקרת קשה לי לא לרוץ ולבדוק כל פרט מידע)... לכאורה זו מילת המפתח.

הספר אמנם קצר אך חלק מהדמויות הצליחו להתחבב עלי והספר הצליח לגרום לנסיעת רכבת מפריפריה עמוקה לתל אביב למהנה יותר.

אמנם הנושא הוא אפוקליפסה, אך באותו אופן אפשר היה להחליף את הנושא במשהו הגיוני יותר, אמנם בקנה מידה קטן יותר כמו מלחמה גרעינית, לכן עצם הנושא לא הפריע לי הפעם, מה גם שהספר עוסק בהתמודדות הדמויות עם משברים.

לגבי הנושא המדעי, כל כך נהניתי לקרוא שהצלחתי לנתק את החלק מהמח שעוסק בביקורת עמיתים:-)
הייתי שמחה אם הפרקים היו ארוכים מעט יותר והפרק הישראלי דווקא הכי פחות עניין אותי, אולי כי מה קשור עכשיו חיילי צה"ל לאפוקליפסה? כנראה קרוב מדי לבית בשבילי.

היו כאן ביקורות יותר ארוכות מהספר, אז אני אקצר דווקא - הלוואי ואור שהם יוציא ספר על כמה מגיבורי הספר ובעיקר על שני זוגות האחים ועל החמור.

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתי ק.
עולם ללא קץ

עולם ללא קץ

קן פולט

התחלתי מהספר השני בטרילוגיה וכנראה לא מהמוצלח ביותר. יש לספר הזה יתרונות ברורים מבחינתי: אני אוהבת רומנים היסטוריים, אני אוהבת לקרוא על ימי הביניים ואני אוהבת לקרוא על אנגליה - כאן לכאורה יש רומן היסטורי שמתרחש בימי ביניים באנגליה, אז למה שלושה כוכבים?
דבר ראשון ספר באורך של יותר מ- 1000 עמודים, לא מספיק שיהיה מעניין - הוא צריך להיות מרתק והספר הזה נמרח כל כך, שנראה כי יד עורך ספרותי לא נגעה בו. דבר שני וחשוב יותר הוא הדמויות. על אף כי דמויות של גברים בספר היו משכנעות למדי, הדמויות הנשיות היו בעיניי החולשה של הספר. הדמות הראשית הייתה יכולה להיות אכן אישה צעירה וחזקה שקוראת תיגר על המערכת, אם רק היא לא הייתה קדושה מעונה... אם רק היו בה מעט מתכונות האנושיות של קנאה, רוע, אנוכיות, רק קמצוץ, אולי היא הייתי יכולה להזדהות איתה, אבל התקשיתי בזה.
מה ששבר אותי אבל זו הכתיבה של סצינות האונס בספר ולא חסרו כאלה. הסצינה בה אחת הדמויות נסחטת על ידי מישהו שחיי אהובה ומשפחתה בידיו, מישהו אותו היא שונאת שנאה עזה ומתעבת יותר ממגפה השחורה, כאשר היא מאוהבת עד טירוף בגבר אחר, ונאלצת לשכב עם אותו מישהו שמשפיל אותה עד עפר, פתאום באמצע האקט היא חווה הנאה גופנית על אף רצונה. אני מבינה שהכותב הוא גבר שככל הנראה לא חווה אונס מימיו, שאולי קרא את טיוטת "50 גוונים של אפור" עוד בטרם הדבר הזה ראה אור, אך אולי היה שווה לעשות תחקיר גם בתחום הזה ולא רק בתחום יסודות הבנייה ולדבר עם מישהי שחוותה פגיעה מינית? לא יודעת, אולי אני טועה. לקן פולט הפתרונים, אך לי זה הפריע.

הספר עוקב אחר מספר דמויות מילדותם עד בגרותם החל משנת 1327 בעיר קינגסברידג'. זו עיר מסחר טיפוסית שנשלטת על ידי אצולה ואנשי דת שרובם מושחתים כמו שפוליטיקאים ומנהיגים דתיים מושחתים בימינו, מעמד ביניים מנסה לסגור את החודש כמו מעמד ביניים מנסה לסגור את החודש בימינו ועניים מנסים לשרוד כמו שעניים מנסים לשרוד בימינו, נשים שם שוות פחות כמו שלצערי גם בימינו, ואנשים שלא הולכים בתלם מוקעים כמו שמוקעים בימינו והכל תוך כדי המאבק במגפה - הפתעה, כמו בימינו!

אומרים שעמודי תבל טוב יותר, לא פוסלת שאקרא אותו בכל זאת ולו רק כי אני לא יכולה לפספס רומן היסטורי מעוסק באנגליה של ימי הביניים - כזו חלשה אני:-)

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
בכוונה תחילה

בכוונה תחילה

תמר הגר

ספר מעניין שכתוב בסגנון מפתיע - סוג של דוקו דרמה שנפוץ עכשיו מאוד בטלוויזיה, אך בספרים טרם נתקלתי בסוגה זו.
הספר עוסק בתחקיר בנושא "רצח תינוקות על ידי אמהות באנגליה הויקטוריאנית" שנעשה כחלק מתחקיר לכתיבת ספר על ידי בת דמותה של הסופרת עצמה, אם לתאומות שיוצאת לנבירה בארכיונים ברחבי אנגליה בעבות שני מקרים ספציפיים: אלן הרפר שרצחה את התינוקת שלה בת מספר שעות ולסלינה וודג‮' ‬שזרקה את בנה הנכה בן השנתיים לבאר. החוקרת מחפשת מה משותף לשני המקרים, את העדויות מהמשפט, אתפסקי הדין שניתנו ומה עלה בגורלן.את מה שאי אפשר למצוא מהארכיון הסופרת משלימה מתוך תחקיר מדוייק על חייהם של הנשים העניות במעמד הנמוך ביותר באנגליה הויקטוריאנית. החוקרת בוכנת את נושא "מיתוס" האמהות המושלמת והחיבור המיידי עם התינוק, שתפתח בתקופה ויקטוריאנית ואיך הוא משפיע על החיים בישראל בשנות האלפיים. במקביל הסופרת שבתוך הסיפור ממציאה לעצמה חברה-מתחרה, חוקרת אקדמית שנישואייה מתפוררים ודרך היחס שלה עם בן הזוג והבת מאפשרים לסופרת המקורית לבחון כמה אספקטים של אמהות מדרנית.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

ספר מתרכז בסיפורו של תומס קרומוול, פליטיקאי הידוע לשמצה בחצרו של הנרי השמיני ומציג את הצד האנושי שבו. הסיפור מעניין ושונה מרומנים היסטוריים אחרים של פיליפה גריגורי למשל או אלכסנדר דיומא. למרות הסיפור המעניין ועולם שלם שנגלה לעיניי מתוך עומקה של הפוליטקה המלוכלכת של החצר והכנסייה, הספר מאוד לא פשוט לקריאה בגלל הסגנון הייחודי (ומעצבן בעיניי) בו לא תמיד ברור מי הדובר, ולעיתים נדמה יותר כספר עיון ולא כספר עלילתי.
על אף שהילרי מנטל לא מתעלמת מהצד הדורסני שלו היא מוסיפה לדמותו נופך אנושי מסויים דרך סיפור ילדותו (לא בטוח שתואם כל כך למציאות) והאסונות שפקדו אותו בחייו האישיים. כמו שרואים בספר הזה את הצד האחר של קרומוול, אפשר לראות בו גם את הצד האחר של תומס מור, שמוצג בד"ר כקדוש מעונה ודווקא כאן מוצג כאכזרי ואפל לא פחות מתומס השני. ספר מומלץ לאוהבי התקופה וכבונוס יש גם ספר המשך.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
מגילת המדבר

מגילת המדבר

ארז האסול

ספרי "אינדיאנה ג'ונס" הם לגמרי גילטי פלז'ר שלי, אך איתם אני חווה גם את רוב מפחי הנפש. קשה מאוד לכתוב רומן היסטורי ולשלב בו מתח הפתקאות ושני קווי עלילה בעבר ובהווה שיהיה מספיק מעניין ומדוייק. הספרים מסוג של "צופן XXX", "מגילת YYY", אוצרות הZZZ" מציפים את חנויות הספרים ולא קל לברור ביניהם את הטובים ביותר. ספרים מסוג זה הרבה פחות נפוצים בספרות המקור, למרות שפע תעלומות, מגילות ואוצרות נסתרים בהיסטוריה היהודית.
לא הייתי קוראת את הספר הזה אילו רץ לא היה ממליץ עליו ובחינתי אם רץ אהב את הספר והוא יכול לשמש אותי כ"פחמימה זמינה" אני לא צריכה לחפש המלצות נוספות.
חבורה של דוקטורנטים מחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, נתקלים בממצאים מרתקים באחת המערות שגילו שגורמים להם להתחיל במרדף רווי סכנות, המוזן בסקרנות אקדמית, עקשנות ואמביציות. הסיפור נע שני בין ההווה לבין תקופת המרד בחינניות עם חוט מקשר בין שני זוגות אוהבים בהווה ובעבר.
מבחינתי, כמישהי ללא ידע מעבר לבסיסי מינוס על תקופת המרד, טעויות היסטוריות, אם היו, לא הפריעו לי כלל ונהניתי מסיפורי העבר הרבה יותר מקו העלילה בהווה. דווקא איפיון הדמויות בחבורת החוקרים הפריעה לי מאוד, היו שם בעיניי כל הסטריאוטיפים שאפשר למצוא - כל הנשים יפיפיות ועדינות, אך בעלות עקשנות (יש מצב שתהיה ארכיאולוגית עם מראה בינוני, אגן ירכיים טיפה רחב ושיער לא גולש? כנראה שבאוניברסיטה העברית לא!), שוטר מושחט - שמן, בחור קרבי - מתבודד ופרופסור עם הררי ספרים שממלאים את הבית.
מבחינתי הספר גירה לי את הדמיון וגרם לי לרצון לקרוא עוד על התקופה ולכן עם כל החסרונות הוא מומלץ בהחלט לקריאה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
תגובת שרשרת

תגובת שרשרת

גל אמיר

אז סיימתי את השנה החולפת עם ספר שקרוב לבית.מה זה קרוב? כמעט כל מקום התרחשות בו אני מכירה כמו את כף ידי. מאוד פרובינציאלי מצדי, אבל אני נהנית מאוד מספרים שעלילתם מתרחשת במקומות שאני מכירה, אז משרד עורכי דין בחיפה בשכונת הדר, סמטאות מפוקפקות בקריית אתא וישוב פסטורלי בגליל - שיא התענוג.
העלילה זורמת וקולחת אם כי מופרכת למדי, קצת כמו לראות סרט ג'יימס בונד - אתה יודע ששום דבר מזה לא יכול לקרות ועדיין צופה ונהנה (אם כי מבחינתי דניאל קרייג הרס את ההנאה). העלילה מערבבת כקוקטייל בבר בעיר התחתית את כל האלמנטים של החברה הישראלית לכל גווניה ולא מעט סטריאוטיפים. עורך דין פליליסט, שמגן בדרך כלל על טיפוסים מפוקפקים מסתבך בפרשייה מוזרה שכללה קרב יריות, בריחה ולבסוף פענוח תמוה מעט. אז מה לא היה שם? קהילת הלהט"ב על גווניה, עורכי דין, שוטרים מושחתים, משפחות פשע מהכפרים, זונות רוסיות, אוליגרכים קווקזיים ודרום אמריקאים, דתיים לאומיים ונערות מתבגרות - כל זה היה. מה שהיה שם במינון קצת יותר מדי גבוה זה הומור ציני. עם כל אהבתי להומור ציני ויש לי אהבה מטורפת להומור כזה, היו שם סצנות שאפשר היה לגמרי לוותר. סך הכל הקוקטייל היה לא רע, למרות שאני מעדיפה לשתות סודה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•נתי ק.

ביקורות נוספות על "בחול"

בחול

בחול

אגור שיף

רפ"ק רם דינור לא תמיד נקרא כך. בילדותו בפולין נקרא רומק פוירבלום. הוא נולד ב-1933 ובמלחמה אמו נעלמה ואביו נאלץ להותירו בידיים פולניות אוהבות. בגיל 13 רומק אותר למגינת לבו בידי סוכני הג'וינט, במטרה להושיבו לידי אביו בישראל, שהמפגש הקר ביניהם מתקיים בנמל חיפה. חינוכו הישראלי וגידולו הופקדו בידי קיבוץ מסויים. את רומק-רם אנחנו פוגשים כשהוא נשלח מתל-אביב לנתניה, לסייע בפתרון חידת מותה של טליה רבינוב.
הסיפור מסופר מפיו של רם דינור עצמו. הסיפור הכתוב היטב ומסופר בטבעיות, אינו סיפור מתח. זהו סיפורו של דינור עצמו, שלאחר כך וכך שנים במשטרה ועשרים שנות נישואים מאושרים, פתאום צצים דברים, צצות שאלות, החריקות עולות על-פני השטח.
לא ברור ממה מתה טליה רבינוב, היא כבר השלישית בסדרה שאף הקודמות לא ממש זכו לפתרון חידת מותן. הזמן הוא יולי-אוקטובר 1973, שחזור הרצח עם רוצח פוטנציאלי מעיד בבירור שלא הוא הרוצח. דינור מרחרח פה ושם ועולה על עקבותיו של אחד רחבעם פוירבלום. הרי גם הוא פוירבלום בעברו. מי זה הרחבעם הזה?
בינתיים מתברר שלנישואין נטולי ילדים מבחירה וזוגיות טהורה ואוהבת, בכל זאת יש השלכות. דינור מבקש לפרוש מהמשטרה, גבות מורמות, אבל הפרישה נעשית. היו דברים מעולם. מילכי, אשתו של דינור, מקבלת סכום מחיסכון ורוכשת פולקסוואגן כזה של היפים דאז, מצויידת במיטה וציוד בישול. מאחר והחריקות בנישואים הפכו תוך זמן קצר לשינה נפרדת וחזרה זמנית לקיבוץ, לדירת הוריה, לא נותר לו, לרם דינור, אלא למלא זמנו בחקירת זהות אותו רחבעם פוירבלום, שאיכשהו השתרבב לחקירה ואינו נמצא בביתו, אלא ירד לדהב. הוא יורד אחריו, ולא ברור לו למה סירות משמר החופים מנסות לרמוז לו כי משהו מתרחש במדינה ביום כיפור שקט בחולות הזהב הדרומיים.
נחשו מי מצא את מי בסופו של דבר תוך הפגזות? נכון.
אגור שיף, שזה ספרו השלישי שאני קורא, הוא מספר טבעי. הכל יושב אצלו במקומו, הסיפור מתקדם בטבעיות וזורם, שום חריקות, שום עברית שנונה עד-זרא, שום טעויות. זה לא מובן מאליו.
עכשיו אני מחפש ספר נוסף שלו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•מורי
בחול

בחול

אגור שיף

בואו נשים את הדברים על השולחן: לכתוב ספר על בלש משטרתי שמנסה לפתור תעלומת רצח של נערה צעירה זה נדוש. כלומר, מצד אחד המסגרת הזאת מבטיחה שיהיה איזשהו עניין ראשוני של הקוראים, בבחינת "ללכת על בטוח". מצד שני, כדי להצדיק שימוש בנוסחה השחוקה הזו, כדאי שיהיה לך רעיון מעולה ומקורי - טוויסט מדהים או דמות גאונית. האם יש פה משהו מאלה? לדעתי לא. סתם עוד בלש מתוסבך (כמה כאלה כבר ראינו...) שמנסה לפתור פרשה שאין בה שום דבר שונה מאלפי פרשות הרצח ששורצות בספרות המתח. בתור סיפור בלשי, העלילה לא ממש משכנעת - ממש התקשיתי להאמין שהמשטרה עובדת כמו שמתואר שם ובכלל העסק נשמע די מופרך. בכל מקרה, הספר מתמקד יותר בחייו האישיים של הגיבור מאשר בפעילותו כחוקר, אבל גם כאן העניין לא ממש עובד. הבלש שלנו נמצא במשבר אישי (למה?), זוגי (לא ברור למה הזוגיות המושלמת הפכה תוך שבוע למקרה אבוד) ומקצועי (למה החליט פתאום את המשטרה?), אבל הניסיון להכניס אותנו לנפשו וראשו נעשה באופן די עמום, כך שקצת קשה להבין מה הוא רוצה בעצם ואיזה דחפים מניעים אותו.
בכל זאת, החוויה שלי מהקריאה לא הייתה שלילית. אהבתי את התפאורה - ישראל של שנות השבעים, רק לפני ובזמן מלחמת יום כיפור. החלק האחרון בספר שמתרחש בשטחי סיני הכבושים הוא לדעתי המוצלח ביותר וגם מראה על מקוריות מסוימת ומצליח לתפוס איזו רוח של תקופה.
בסופו של דבר מה שעבר לי בראש כשהפכתי את הדף האחרון בספר היה "נו, שיהיה...".

לפני 6 שנים•
★★★★★
•soungalo
בחול

בחול

אגור שיף

ספר מעולה שמתאר תקופה מרתקת בהיסטוריה, שנות ה-70 עם כל תרבות הסקס-סמים-רוקנרול המיוחדת.
אל תתנו לעטיפת הספר להטעות אתכם - זהו לא ספר מתח. ממש לא. ועל פי כן - הוא פשוט מעולה. מרגש, מפתיע, ומרתק.
ה-50 עמודים הראשונים של הספר מוקדשים לתיאור שדות הקרב של מלחמת יום הכיפורים הנוראית. כשקראתי על התיאור של עשרות הגופות החרוכות של החיילים, והדי הפצצות, הרגשתי יותר כאילו מדובר על ויאטנם מאשר על ישראל. אף פעם לא הסתכלתי על המלחמה בצורה כזאת, תמיד שמעתי עליה מנקודת המבט של האזרחים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עידו
בחול

בחול

אגור שיף

אז ככה... יולי 1973 גופת נערה מתגלה בחולות קיסריה... יופי ומה הלאה?! הספר דן בחייו של קצין החקירות רם דינור / רומק פוירבלום לשעבר הנער ניצול השואה ולא בחקירת הנערה הנרצחת .. כמו כן אין אפשרות להגיד שסיפור החקירה עובר כחוט השני בסיפור חייו של קצין החקירות רם דינור זהו סיפור משני לחלוטין שבקלות אפשר להוציא אותו מהסיפור.. אלא אם כן הסופר החליט שסיפור הרצח והחקירה יוסיף לסיפור חייו של רם דינור או שהסופר החליט להביא לנו קטע מחיו של קצין החקירות.

אם נמשיך לקרוא על סיפור הרצח והחקירה נמצא נערה שדוגלת בדעות מאוד לא שגרתיות לגבי חיי משפחה וזה גרם לי לחשוב פעמיים ושלוש על גבי אהבה נאמנות והקשר ביניהן.

אם נחליט שזהו קטע מחייו של קצין החקירות רם דינור ואשתו מילכי - נראה את התמודדותם עם החיים ללא ילדים ואת הקשר בין האהבה לנאמנות .

האהבה והנאמנות - זהו המוטיב השולט בספר לפי דעתי.

ספר סביר

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענתי
בחול

בחול

אגור שיף

בַּחוֹל / אַגוּר שיף

הוצאת עם עובד

287 עמודים



נתחיל מהפרטים היבשים - השנים הן שנות ה-70 במדינת ישראל. ביולי 1973 נמצאת גופת נערה בת 18, העונה לשם טליה רבינוב, בחולות קיסריה. לצוות החקירה מצורף אחד, רפ"ק רם דינור, כוכב עולה בשמי המשטרה, קצין חקירות מוערך שכולם היו רוצים לעבוד איתו. אני לא יודעת למה הגדירו את הספר הזה "ספר מתח" - כל ספר שמתחיל בגופה ובחקירה אוטומטית הופך לספר מתח? כל סיפור הגופה וההתחקות אחר רגעיה האחרונים של טליה רבינוב הוא בעצם סוג של תפאורה. כל החקירה הזו היא כלי בידי רפ"ק רם דינור להתחקות אחר עברו שלו, אחר רגעיו האחרונים שלו...

כבר בתחילת הספר אנחנו מבינים שרם כותב לנו כאשר הוא עצמו גוסס, הוא עצמו שוכב בחול (גם טליה נמצאת בחול, גם בסיני יש הרבה חול וגם ראשו של רם נמצא עמוק בחול באיזשהו מקום) ומדבר אל אחיו. כל הספר הוא סוג של דו-שיח חד צדדי בין רם לבין אחיו הצעיר.

רם דינור הוא לשעבר רומן פוירבלום, נמסר בתקופת מלחמת העולם השניה לזוג פולני על מנת להציל את עורו מידם הארוכה של הנאצים. שם הוא מקבל את השם - רומק ווישניאבסק, על מנת להסתיר את זהותו היהודית, נאסר עליו גם להרכיב משקפיים (מסתבר שגם זה היה סממן יהודי באותה התקופה). אפשר להגיד שהמלחמה "עוברת על ידו" והוא לא ממש מרגיש אותה ועוברת עליו סך הכל תקופה טובה מאוד אצל יז'י וברברה וושניאבסק שמספרים לכולם שהוא האחיין שלהם. הם מאוד אוהבים אותו וזה הדדי. אמו מוצאת את מותה במחנות ואביו ניצל מפני שהספיק לעלות לישראל (אז פלסטינה) עוד לפני המלחמה. שם הוא מוצא לו אישה חדשה ונושא אותה. רומק עולה ארצה בעזרת הסוכנות היהודית ולחצו של האב, אך מפני שיחסי האב והבן לא עולים יפה הוא נשלח לקיבוץ למוסדות שונים. הוא נושא לאישה את מילכי הקיבוצניקית וחי איתה בתל אביב, הופך לרם דינור, שוכח לחלוטין את כל הפולנית שידע ואם מילכי לא הייתה מזכירה לו לפעמים, בכלל היה בטוח שהוא צבר מלידה. הוא מתגייס למשטרה והופך לאחד החוקרים המוערכים והמוצלחים.

ואז באה טליה רבינוב וגופתה העירומה, המסוממת והחנוקה שנמצאת בחולות. משהו בחקירה הזו שונה מבחינת רם דינור שלנו והוא עצמו אפילו לא יודע לשים את האצבע שלו על מה זה בדיוק... משהו בו משתנה. הוא תמיד ראה את עצמו מאושר, אחד שיש לו הכל, היחסים שלו ושל מילכי מתוארים כמו הזוג שכולנו היינו רוצים להיות "רם ומילכי לנצח", הכל הם מספרים אחד לשני, ממש פוצי מוצי שאפשר כמעט להקיא ממנו - ופתאום - כל התפיסה שלו משתנה.

אני לא רוצה לספר לכם בדיוק מה קורה שם כדי לא ליפול לספוילרים, אבל רם יוצא בחקירה פרטית משלו אחר עברו שלו ואחר אחיו האבוד שהוא מגלה את קיומו סתם כך, במקרה, באמצע החיים. אותו האח שלו הוא מספר את כל הסיפור.

כאמור, התקופה היא שנות השבעים, והימים הם הימים שלפני מלחמת יום הכיפורים. האוירה הרווחת בין הצעירים של אותה תקופה היא הרבה סמים, סקס, פינק פלויד וה"דורס" ובין כל אלה רם מחפש את אחיו ואת עצמו.

מידי כמה פרקים מביא לנו אגור שיף מין פסקאות קטנות שבהן הוא מתאר את האקטואליה של אותה תקופה, כמו כותרות עיתונים, שממקמים את הקורא יותר טוב בזמנים: "נכשל ניסיון לסיים את שביתת האחיות. סאדאת, חוסין ואסד נפגשו בקהיר. נפתחה תערוכת "מאה שנות התיישבות". אחד-עשר ערבים נפצעו בקטטה בחוף תל אביב. הם רבו על חלוקת אזורי ההשכרה של כיסאות הנוח. התגלתה פצצה בביתן הישראלי בתערוכת הרדיו והטלויזיה בברלין. נחתם הסכם להקמת "הליכוד"...." וכן הלאה. למרות שחלק מהדברים נראים חסרי חשיבות זה עוזר להבין את הלך הרוח במדינה באותה תקופה. הרגשתי שאני ממש חלק מזה, זה עזר לי "להיכנס" יותר לתוך הסיפור, אפילו שמדובר על כמה שנים טובות טרום הולדתי.

אם קוראים לספר "ספר מתח" אזי יש לו מספר בעיות - תעלומת הרציחות היא לא העיניין העיקרי כאן בספר והפתרון שניתן לקראת הסוף משאיר חלק מהקצוות פתוחים ולא לגמרי ברור איך הגיע אליו. גם במהלך החקירה נמצאים אי אלו חפצים שלא ברור איך נעלמו מעיני החוקרים בשלב מוקדם יותר. אם כן, כרומן בלשי הספר אינו חף מבעיות. יחד עם זאת - לא יכולתי להניח אותו מהיד. באיזשהו מקום כבר לא כל כך היה אכפת לי מטליה רבינוב, אותה גופה מסכנה שנתגלתה, אלא מרם דינור - מי הוא ואת מי הוא מחפש?? האם הוא ימצא אותו? ואיפה?

הכתיבה של אגור יפייפיה בעיני, מצד אחת נקראת בקלות וקולחת ומצד שני כל כך יפה, התיאורים שלו פשוט מקסימים ואפשר לראות זאת בציטוטים שהבאתי. קראתי את ספרו "חיות מתות ומזג אויר" (סיפורים קצרים) לפני כמה שנים וגם שם התלהבתי מהשפה (ציטוטים שפרסמתי כאן מתוך הספר).

אהבתי מאוד. מומלץ.



דירוג הקואלית:
ארבע קואלות מתוך חמש

פינת העטיפה:
אי אפשר להתעלם מהעטיפה הזו - הצבע שלה פשוט קופץ לעיניים ועושה כאב ראש. הבחירה בצבע מתאימה מאוד לדעתי, שכן מדובר על אותה תקופה פסיכדלית של סקס-סמים-ורוקנרול. כשהגיע רם דינור לחדר של טליה רבינוב במסגרת החקירה, כל החדר שלה היה צבוע בצבעים כאלה פסיכדליים וזה הופך להיות מבחינתו משהו שמאוד מזוהה עם הצעירים האלה. גם האימג'ים על העטיפה נבחרו בקפידה ומאוד מתאימים - גופה (?) שרועה שתלתליה מפוזרים סביבה, המיניבוס שמילכי קנתה להם לכבוד יום הנישואים, טנק שכמובן מסמל את מלחמת יום הכיפורים, עלה מריחואנה (אין צורך להסביר) וסמל השלום שמזוהה כל כך עם אותה תקופה ואותה צעירים שבחלו בכל סוג של מיליטריזם. כל הזמן חזרתי לעטיפה וחיפשתי עוד דברים, מצאתי את עצמי בוהה בה ונותנת לה לעשות לי כאב ראש עם הצבע הזה והעומס. עטיפה מאוד מוצלחת לטעמי.

ציטוטים:
"הזיכרונות דומים לחלון מכוסה אד וחסום בתריס. ניתן להבחין בנופים המטושטשים שנמצאים שם, מעבר לזגוגית הלבנה ולחרכי התריס המוגף, ואפשר אפילו לראות פה ושם תמונה ברורה במקומות שקצה האף מנקה לו, לזמן קצר מאוד, אי קטן של שקיפות".

"...אמי החורגת הייתה אומרת, הרעיונות הטובים לא באים כשמחכים להם, ממש כמו צרות".

ציטוטים נוספים בבלוג:
http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=Koalit

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קואלית
בחול

בחול

אגור שיף

פשששש
צריכה לקרוא גם את הספר וגם את הביקורת
אחרי כל כך הרבה עיסוק בספר בסימניה
נראה לי כדאי לגשת לספר...

לפני 13 שנים•איור וודה
3.0
3.0
דירוג
4.0
לפני 16 שנים

“בַּחוֹל / אַגוּר שיף הוצאת עם עובד 287 עמודים נתחיל מהפרטים היבשים - השנים הן שנות ה-70”

6/7
ביקורות על בחול
הבאה
איור וודה
לפני 13 שנים

“פשששש צריכה לקרוא גם את הספר וגם את הביקורת אחרי כל כך הרבה עיסוק בספר בסימניה נראה לי כדאי לגשת”