“# ויולט היא שומרת בבית קברות (הפתיע אותי הצורך בשומרים שם. לאן הם חושבים שהדיירים יברחו???) היא בשנות הארבעים שלה, אחת שהסופרת העמיסה עליה את כל צער העולם. נולדה וננטשה, נישאה למתבגר נצחי, שמעלתו היחידה היא מראהו הנאה וכבן-זוג הוא רק נטל. ויולט עבדה כמו חמור כדי להתפרנס ולפרנס גם את בן זוגה העצלן. אלה הם רק קטעי הפתיח לגורלה המר של ויולט. למרות המרורים שהאכילה אותה הסופרת ויולט היא אישה נעימה”

“אחד הספרים הטובים שחייבים לקרוא אין לי מה להוסיף "למה אנחנו פוקדים ספרים כמו שאנו פוקדים אנשים? למה אנחנו נמשכים לכריכות כפי שאנחנו נמשכים למבט,לקול שנשמע מוכר,שנדמה שכבר שמענו, קול שמסיט אותנו מדרכנו שמרים לנו את העיניים,מושך את תשומת לבנו ואולי ישנה את מהלך חיינו" תודה לך ואלרי פרין”

“ויולט היא אישה המתהלכת בין שני עולמות. עולם החיים ועולם המתים. היא גרה בבית קטן וחמים המדיף באופן קבוע ניחוח ורדים, הניחוח האהוב על ויולט. הבית ניצב בליבו של בית קברות בברנסיון-א-שלון, אשר בחבל בורגון בצרפת. ויולט עבדה עם בעלה שנים רבות כשומרת במחסום רכבת, אך עם הקידמה, כשהשער הפך לאוטומטי ולא היה צורך בשומרי מחסום, עברו הזוג להיות השומרים בבית הקברות. משומרת מחסום של רכבות העוברות מלאו”

“ז'וסטין נייז' בת העשרים ואחת חיה עם אחיה ז'ול אצל סבה וסבתה בכפר מיאי, שהוא כזה כפר קטן, שאם באמת רוצים למצוא אותו על המפה כדאי להצטייד בזכוכית מגדלת. ואם כבר לדייק - ז'ול הוא לא באמת אחיה הקטן. הוא בן דוד שלה. כשהיו קטנים נהרגו הוריהם בתאונת דרכים, ומאז הם גדלים אצל ממה ופפה שדואגים לכל מחסורם, אבל חוסכים מהם שני דברים: חיבוקים, ומידע בקשר לתאונה בה נהרגו הוריהם. בכל פעם שמנסים לדלות מידע מ-ממה ה”

“# ויולט היא שומרת בבית קברות (הפתיע אותי הצורך בשומרים שם. לאן הם חושבים שהדיירים יברחו???) היא בשנות הארבעים שלה, אחת שהסופרת העמיסה עליה את כל צער העולם. נולדה וננטשה, נישאה למתבגר נצחי, שמעלתו היחידה היא מראהו הנאה וכבן-זוג הוא רק נטל. ויולט עבדה כמו חמור כדי להתפרנס ולפרנס גם את בן זוגה העצלן. אלה הם רק קטעי הפתיח לגורלה המר של ויולט. למרות המרורים שהאכילה אותה הסופרת ויולט היא אישה נעימה”

“אחד הספרים הטובים שחייבים לקרוא אין לי מה להוסיף "למה אנחנו פוקדים ספרים כמו שאנו פוקדים אנשים? למה אנחנו נמשכים לכריכות כפי שאנחנו נמשכים למבט,לקול שנשמע מוכר,שנדמה שכבר שמענו, קול שמסיט אותנו מדרכנו שמרים לנו את העיניים,מושך את תשומת לבנו ואולי ישנה את מהלך חיינו" תודה לך ואלרי פרין”

“ויולט היא אישה המתהלכת בין שני עולמות. עולם החיים ועולם המתים. היא גרה בבית קטן וחמים המדיף באופן קבוע ניחוח ורדים, הניחוח האהוב על ויולט. הבית ניצב בליבו של בית קברות בברנסיון-א-שלון, אשר בחבל בורגון בצרפת. ויולט עבדה עם בעלה שנים רבות כשומרת במחסום רכבת, אך עם הקידמה, כשהשער הפך לאוטומטי ולא היה צורך בשומרי מחסום, עברו הזוג להיות השומרים בבית הקברות. משומרת מחסום של רכבות העוברות מלאו”

“ז'וסטין נייז' בת העשרים ואחת חיה עם אחיה ז'ול אצל סבה וסבתה בכפר מיאי, שהוא כזה כפר קטן, שאם באמת רוצים למצוא אותו על המפה כדאי להצטייד בזכוכית מגדלת. ואם כבר לדייק - ז'ול הוא לא באמת אחיה הקטן. הוא בן דוד שלה. כשהיו קטנים נהרגו הוריהם בתאונת דרכים, ומאז הם גדלים אצל ממה ופפה שדואגים לכל מחסורם, אבל חוסכים מהם שני דברים: חיבוקים, ומידע בקשר לתאונה בה נהרגו הוריהם. בכל פעם שמנסים לדלות מידע מ-ממה ה”