ביקורת ספרותית על הסוד המשותף מאת ז'ורז' סימנון

---

ז'וז'ף לאמבר גיבור סיפורו של סימנון "הסוד המשותף" בוחר לעצמו פתרון קל מידי להתרת הדילמה המוסרית המתעצמת שלו. אבל הדרך אל הפתרון הזה הולכת (ואולי יש לומר מדרדרת) בנתיב ייסורים שסימנון בסיגנונו הבהיר והמפוקח ובתירגומו המופתי של יהושע קנז, מוביל בו את גיבורו. לאמבר הוא גבר בשנות ה-40 לחייו שיש לו הכל ואין לו כלום. הוא קבלן מצליח שחולל תאונה מחרידה הגורמת לו לבחון מחדש את חייו ובעיקר את ריקנותם. הוא נשוי נישואין ללא אושר, מנסה למצוא נחמה מלאכותית אצל מאהבותיו - מזכירתו, אדמונד, השותפה לסודו, ואשה בשם לאה שברגע של כנות הוא קורא לה אחות. אחיו, מרסל, מסודר והגון אנטיתזה לדמותו שלו. לאמבר פוסע במשך מספר ימים בנתיב ההרס העצמי, נרדף בעיני עצמו, חושש כי אוטוטו סוגרים עליו, תוהה מה קושר אותו לחיים, מנסה להתחמק מהבלתי ניתן לשינוי (כמו האוטובוס שמנסה להתחמק ממכוניתו) ואגב כך חושף את הצביעות הבורגנית שבסביבתו. אצל סימנון הגבר הוא לא אחת דמות חלשה המתקשה להתמודד עם מגרעותיו וחולשותיו ועם השלכות מעשיו. משברים גורמים לפיקחון והפיקחון מביא לאבדון. וכל זה נקרא בנשימה עצורה.

» ביקורות נוספות של דן
» ביקורות נוספות על הסוד המשותף