ביקורת ספרותית על יופי עלי אדמות - ספריה לעם #94 מאת שארל פרדינאן ראמי (ראמיז)
ספר בסדר

---

בעמוד האחורי של הספר נכתב שזהו רומן-כפר ארוטי מאת המספר המקורי ביותר של שוויץ הצרפתית.. הכל נכון חוץ מהמילה ארוטי. הממד הזה אולי קיים אבל ברובד מאד עמוק ומרומז.
שלוותו של כפר מנומנם בשוויץ הצרפתית מופרת עם בואה של נערה יתומה מאמריקה שדודה, בן הכפר, מסכים לקבל עליו את האחריות על גידולה לאחר שאחיו נפטר.
הנערה, ז'וליט, אכן מגיעה לבית דודה, מיליקה, שלו בית קפה בכפר. בואה וזרותה מעוררים עניין רב בקרב באי בית הקפה והכפר כולו, אלא שעינה של אשתו צרה בנוכחות אותה נערה והתכונה הרבה שהיא מעוררת סביבה והיא מגרשת אותה.
חברו של מיליקה, בן גילו, הדייג רוז' מזמין אותה לגור אצלו ודואג לכל מחסורה החומרי והרגשי. עצם נוכחותה במחיצתו מעוררת בו שמחת חיים, חדוות עשיה ומוצא מהבדידות של מי שיכול להיות האבא שלה. אלא שבינתיים עוד גברברים מתעניינים בנערה וגם מיליקה מתחרט ותובע את הנערה בחזרה אליו כאפטרופוס החוקי שלה. רוז' וכמה מאנשי הכפר מחליטים להבריח את הנערה למקום מסתור עד שהיא תעמוד ברשות עצמה ו..את השאר תצטרכו לקרוא בעצמכם.
הכותרת של הספר "יופי עלי אדמות" (בצרפתית זה נשמע יותר טוב..) מכוון ליופיה המיוחד של זו'ליט, אלא שאיננו יודעים הרבה על המראה שלה. הסופר חוסך זאת מאיתנו (זה רק נרמז..) ומתמקד באפקט של יופיה ושל עצם נוכחותה על אנשי הכפר. כל זה שלוב בתיאור מוקפד ואידילי משהו של חיי הכפר, נופיו וצליליו – ואולי גם זה היופי המצוי עלי אדמות. צריך סבלנות לקרוא ספר כזה אבל מי שמוכן לקחת על עצמו את המשימה מובטחת לו חוויה אסתטית של קצב חיים שרובנו כבר שכחנו.

» ביקורות נוספות של דן
» ביקורות נוספות על יופי עלי אדמות - ספריה לעם #94