ענף הספרים המקומי משופע בכותבות וכותבים מעולים. ויש לנו בשפע. באמת, מכל טוּב, ובכל ז'אנר. ועדיין - כשהעיניים שלי - הרעבות תמיד, נתקלות בקול חדש ורענן, אני עדיין מתרגשת. מתרגשת להכיר סופר.ת שבשבילי זה מפגש ראשון איתם. זה כמו מפגש עם אדם בפעם הראשונה. כשאתה מזהה את הוויב שלו התואם לשלך, ואתה יודע שאתם הולכים ליהנות ביחד, ואין בכלל שאלה.
הסיפור מתרחש במושב למרגלות התבור. מושב עם חקלאות פעילה. יש גידולי ירקות ופירות, אנשי עבודה אשר קמים (חלקם לפחות ) לעמל יומם יחד עם הציפורים.
דורית (אתם יכולים לקרוא לה דורה) גולדברג - רוטשילד מתכננת מסיבת יום הולדת לאבינועם בעלה.
בתכנון: סופ"ש בכנרת, עם כל החברים הטובים שלהם מהמושב והילדים שלהם שרובם טינאייג'רים שלומדים כולם באותו בית ספר. הם כולם מכירים את כולם מאז ומתמיד, ומֵעֵבֶר לשכנות יש ביניהם יחסי חֲבֵרוּת, מי יותר ומי פחות, חלק מהקשרים הם קשרים משפחתיים. הם חבורה די מגובשת שגם מתחזקים קבוצת ווטסאפ פעילה.
במהלך הערב, כטוב ליבם באלכוהול ועוד אי אלו דברים, נשלף הבקבוק למשחק אמת או חובה המסורתי. אלא שהם שכללו את קונספט המשחק. אצלם זה אמת או אמת. שזה אומר האמת על מלא. אם במשחק הרגיל אתה יכול לפטור את עצמך במטלת חובה, באמת או אמת אין פתח מילוט ואין תחנת יציאה. זו האמת בגרסת ההארד קור.
וכשהבקבוק נעצר מול אבינועם, דורה שואלת אותו מה הפנטזיה שלו. והוא מספר. ככה, מול כולם. הפנטזיה התגבשה למילים שהתגלגלו לו מהפה, והאמת היתה כמו השד שיצא מהבקבוק, תפס תנופה, ודורה לא ידעה מה לעשות עם המילים שיצאו מפיו של אבינועם. סיבוב הבקבוק הזה, העצירה שלו מול אבינועם, יגרמו גם לחיים שלהם לעשות סיבוב על עצמם, סיבוב שישנה הכל ויטרוף את כל הקלפים.
כי מה העניין עם אמת: כולנו תמיד רוצים אותה, מעדיפים אותה על פני השקר, אבל לפעמים היא כמו מדרון חלקלק.
יש בספר הרבה דמויות, ושני הדר ידעה לתת קול אחר לכל דמות, לאפיין אותה ולבדל אותה האחת מהשנייה.
יש בספר נוכחות מאוד חזקה של ביחד, והדר כותבת מאוד יפה על הביחד.
ביחד של משפחה, ביחד של קהילה ושיתופיות, ביחד בתוך זוגיות, והיא מביאה את שני הצדדים: נוכחות הביחד, וגם היעדרה. ההיעדר שנוצר וזולג מבין הסדקים שמתגלעים כשהשלמות נפגעת.
והשפה הכל כך יפה שהיא כל כך אנחנו, ומי אם לא אנחנו נבין אותה בשלמותה ובמלוא כוונתה. מושגים כמו: מושב, נחלה, הרחבה, בן ממשיך, צבא ומילואים, ועוד. וכל אלו על רקע נוף והוויה הכי ישראלית. מרגישים את האהבה של הסופרת לנופים של הארץ, למקום הזה, לאדמה הזו שלנו. ואיור הכריכה הכל כך יפה: ההבטחה הטמונה בה באה לידי מימוש בתוכן במלואה.
הדר כותבת עם המון הומור, אבל לא כזה שמשתלט על הסיפור, אלא כזה שכתוב במינון מדויק, ואהבתי וחייכתי הרבה בפרקים אשר מובאים מקבוצת הווטסאפ שם פיזרה הדר הומור בשפע. החל משמות המשתתפים כשלחלקם מוצמד תיאור לצורך זהוי, או אלו שבסוף ההודעה חותמים את שמם, דרך תוכן השיחות, כולל תתי ההתכתבויות שזולגות לווטסאפ הפרטי, פלוס הדאחקות הקטנות.
איך לסכם חוויית קריאה כל כך טובה כמו זו?
בשתי מילים:
עונג צרוף.


















