ביקורת ספרותית על שעוני נוכחות מאת יואב אבני
ספר לא משהו

---

תהיתי מתי יגיעו ג'ינרוטי תוכנות הבינה המלאכותית היוצרת גם אל כריכות הספרים, והנה זה הגיע. לפני כשנתיים נהגתי להשתעשע בציורים בסגנון פוטוריזם ויקטוריאני או סטים-פאנק וליצור דרכם דימויים ויזואליים שונים והרבה מהם נראו כמו הגברת הזאת על הכריכה. וזה די ברור, כי מי אם לא יואב אבני, זה שכתב כבר בשנת 2005 וחמש בספר "שלושה דברים לאי בודד" על תוכנת בינה מלאכותית שמסייעת בניהול וקבלת החלטות, יכתוב ספר כזה?

בועז-גרנד הוא הייטקיסט תל אביבי בן ארבעים שעוסק בפיתוח אורקל-מבוסס-בינה-מלאכותית. האורקל הזה שהתחיל כתחביב צד מימיו בצבא, חורז חמשירים שמנבאים (או שלא) עתיד כלשהו.
הנה דוגמה לאיכות החמשירים:
מִישׁוֹר הַזְּמַן אֵינוֹ מִישׁוֹר,
צְבָעָיו אֵינָם לָבָן/שָׁחֹר.
בֵּין הַסִּיבִים עוֹלִים שְׁלוֹשָׁה,
שִׁמְרוּ נַפְשָׁם בְּבַקָּשָׁה.
תַּפְקִיד לָהֶם לַחֲזֹר.

בעקבות ריאיון טלויזיוני לא מוצלח הוא הופך להיות הייטקיסט לשעבר ונשלח לחתום אבטלה, אלא שבדרך הוא פוגש נוסעים בזמן. כן, ברבים, ומתקופות שונות. אתם חייבים להודות שזה מקורי. בעיקר מעניינת אותו אחת מהן, שוטרת על פי בגדיה, שאיבדה את זכרונה אי אז בשנות השמונים של המאה הקודמת, קצת לפני שנהרגה בתאונת דרכים. כן, בין השאר זה סיפור בלשי, וגרנד שאהובתו נמצאת מעבר לאוקיינוס, יחד עם שלושה נוסעי זמן מנסים לברר מה קרה בצומת רחובות תל אביבי לפני ארבעים שנה, ומה מזי ידעה ועל מי שגרם להסוות את מותה בצורה כל כך דרמטית.

יואב אבני הוא סופר מבטיח ואת רוב הספרים שלו אהבתי ממש. הזכרתי כבר את שלושה דברים לאי בודד, אבל חיבבתי גם את החמישית של צ'ונג לוי שהוא מדע בידיוני מרוכך, את הרצל אמר שהוא היסטוריה אלטרנטיבית שקיבלה את תוכנית אוגנדה והקימה מדינת ישראל חילונית במערב אפריקה ואת לחצות נהר פעמיים שהוא ספר שמנסה לייצר פנטזיה ישראלית ולייבא מפלצת מיתולוגיות לירקון החמוד שלנו. חלק מההבטחה הגדולה של הספרים גנוזה בגיבור, כלומר בפרוטגוניסט, באדם הזה שנמצא במרכז העלילה. הגיבורים של אבני הם גברים בשנות השלושים לחייהם, ישראלים, חנונים, ונמצאים במיקום כלשהו על הרצף בין אינטרוברטי למיזנתרופי. כאלה שכותבים "תוגה" במקום "תודה" ותוהים אם זה בטעות, כאלה שאם מתפלק להם שיר שהוא להיט תהיו בטוחים שמישהו יגנוב להם אותו, כאלה שלא תראו במרכז מסיבה, ואולי אפילו לא כחלק מפרחי הקיר שלה. בועז הוא לא כזה, הוא מדי בטוח בעצמו, וזו האכזבה הראשונה.

חוץ מבועז, העלילה נראית מחונטרשת, רוכבת על גלי תהילה זמניים, ומכניסה דמויות לשם הגימיק ובלי צידוק עליליתי. סגרתי את הספר באכזבה גלויה והלכתי לקרוא בפעם המי יודע כמה את הרצל אמר, שזה יואב אבני כמו שאלוהים התכוון שיכתוב.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על שעוני נוכחות