ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 8 באוקטובר, 2025
ע"י הקורא העצל
ע"י הקורא העצל
חוויאר מריאס בספרו "כל הנשמות" מזמין אותנו לסיבוב באוקספורד שמתיימר להציע חקירה ספרותית עמוקה על זהות זיכרון אנושי ואקזיסטנציאליזם אך התוצאה או למען הדיוק חוסר התוצאה היא תרגיל מתיש ללא פתרון
לעתים תכופות מדי לא יכולתי שלא להשוות את הספר הזה (נשתמש באנלוגיה ברוח הספר..) להרצאה של פרופסור, נניח פרופסור מאוקספורד (כי אם זה אוקספורד-לפי תפיסת עולמו של חוויאר- כנראה שההגיג הצנוע הזה הוא ברמה...) ששכח מה רצה להבהיר בהרצאתו-הרצאה ארוכה ומפותלת, יותר מדי מפותלת
הספר מסופר מעיני מרצה אורח ספרדי באוניברסיטת אוקספורד שמתנהג לעתים כביכול היה גיבור קפקאי הוא משתף את הגיגיו בעודו מסתובב בין דמויות דקות למדי הכוללות מרצים-אינטלקטואלים גדולים לכשעצמם... דון המסתורי ואישה-מסתורית גם היא- עד כדי חריגה צורמת מגבולות האמינות
חוויאר מוותר על עלילה באופן כמעט מוחלט -לכשעצמו לא פגם בעיניי- אך החלופה המוצעת אינה מספקת להרגשתי..
הכתיבה של מריאס באופן כללי היא כמו מרתון של משפטים שמתחילים במחשבה שיש בה בכדי לעורר עניין אבל מסתיימים אי שם במחוזות "למה אני עדיין קורא את זה?" הוא מתענג על דיגרסיות ברמה בלתי מצויה עד כדי לא קיימת והקצב אוייי הקצב, קצב שמזכיר את "זרימת הכינרת"...
לא אכחש ישנם רגעים אעיז ואומר רגעים תדירים בהם חוויאר חולק עם הקורא תובנה חמקמקה על הטבע האנושי שמסיבה קורת רוח לא מועטה אך לטעמי האישי ההימרחות מאפילה על התנובה הדלה.. אולי דווקא הקסם של הכתיבה המסוגננת והמדויקת הוא זה שגורם לתסכול וחוסר סיפוק כשמחשבותיו מתפזרות ללא גבול בפעם המי יודע כמה...
שורה תחתונה הספר דורש סבלנות לא מועטה, גם העלילה עצמה לא חפה מפגמים הדמויות "דקות" מדי הדיגרסיות מוגזמות וגולת הכותרת-הנטייה להתחסדות אינטלקטואלית אבל "אל תמנע טוב מבעליו" יש בו גם רגעים של חן ספרותי שאין לבטלם במחי מקלדת... הספר יתאים בהחלט לקורא שמוכן להתאמץ עבור תובנות חמקמקות ופחות למי שמחפש סיפור או אפילו תחושה שתתפוס אותו שככל הנראה יצא מאוכזב. מריאס-כמו שפתחתי-לפחות בקריאה ראשונה הוא כמו מרצה מבריק ששוכח לפעמים לסיים את ההרצאה בשיא...
ולמילה אחרונה אין זה מן הנמנע להודות שעמדתי לגבי הספר וממילא גם הביקורת מעורפלת קמעא שלא לומר לא ברורה כדי הצורך אבל תמיד אוכל להתנחם בכך שישנו סגנון ספרותי שכזה...סגנונו של חוויאר מריאס הגדול...
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
cujo
(לפני 3 ימים)
תקרא את לב לבן כל כך במקום
|
|
הקורא העצל
(לפני 4 ימים)
yaelhar האמת שבדיוק באתי לתת לו "צ'אנס" נוסף ולקרוא את "מחר בקרב חשוב עלי" אבל הורדת אותי מהרעיון, לפי הביקורת שכתבת על הספר נראה שזה באמת כמו שאת כתבת בעיה בסגנון ולא בספר... אולי ביום מן הימים תשרה עליי הרוח ואקרא בכל אופן...
|
|
yaelhar
(לפני שבוע וחצי)
אם לשפוט לפי ספר אחר שלו שקראתי
מה שתיארת כאן הוא סיגנונו של הסופר שבעיני הוא מתיש, מסתובב סחור-סחור כשאינו מציין את הגורמים הספרותיים אותם הוא מכיר... לא חושבת שאקרא עוד מספריו. |
10 הקוראים שאהבו את הביקורת