ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 12 באוקטובר, 2025
ע"י הקורא העצל
ע"י הקורא העצל
ואסקס בספרו המלשינים מאיר לנו פינה פחות מוכרת של ההיסטוריה-חיי המהגרים בקולומביה בתקופת מלחמת העולם השניה
בספר שוזר ואסקס מסע חיצוני אל ההיסטוריה האפלה של קולומביה בשנות ה-40 ובמקביל מסע פנימי אל תוך הקונפליקטים המוסריים של המשפחה והאינדיבידואל תוך שהוא משרטט קווים דקים של בגידה-בין אדם לעצמו, בין בן לאב, ובין אזרח למולדתו- מלאכת מחשבת של ממש ששזורה בכאב חרטה וחיפוש אחר אמת חמקמקה שאולי כלל לא קיימת...
סגנון הכתיבה ללא רבב, תערובת של דיוק ופאתוס כתובים במקצב כמעט מהפנט, העלילה מוצגת מעיני שלוש דמויות עיקריות (לכל דמות מוקדש חלק נפרד בספר) ועל ידי מונולוגים ארוכים, אך כאן גם המקום להדגיש-הספר לא חף מפגמים-לעתים תדירות נוטש הסופר את הזווית האנושית של הסיפור ומתפתה להצגת הסיפור כהרהורים פילוסופיים וכמו סופרים רבים מז'אנר הסופרים המתפלספים לעתים חוצה ואסקס את הגבול הדק בין התבוננויות מחכימות ומעוררות מחשבה למאמץ יתר להצגת היצירה כחידה אינטלקטואלית טמירה ונראה לעתים כמי שמבקש להשתחל בכוח אל שורות הספרות הגבוהה.. ואם לא די בזה יתכן והמאמץ להשגת העומק המיוחל עתים נרמז יותר מאשר מושג... בשל כך הספר סובל לעיתים מחוסר אותנטיות ובעמודים מסוימים ממש אפשר לדמיין בחוש את אגלי הזיעה מבצבצים על מצחו של ואסקס בעודו מתייגע בהוספת משפט נוסף שלא לצורך (בלי לזלזל ב"צורך" לייצר ספרות גבוהה...)
למרות חולשותיו, מדובר בספר ששווה קריאה הן בגלל העלילה הייחודית והן בגלל העושר הרגשי שהוא מציע וכמו שכתבתי בהתחלה הספר כתוב במקצב טוב מה שמקל על הקורא לצלוח גם את הרגעים הפחות מוצלחים ולכן אני ממליץ בחום לקרוא את הספר ומייעץ למי שקורא להתאזר בסבלנות, גם אם תאבדו אותה באמצע לא יקרה כלום אם תרפרפו על איזה עמוד או שתיים....
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
הקורא העצל
(לפני 3 ימים)
אני רוצה באמת לקרוא ביום מן הימים את "לחיות את כדי לספר" (אם לזה התכוונת-ראיתי שזה מהביקורות האחרונות שלך) אבל קודם אמצא זמן ל"אהבה בימי כולרה"...
|
|
|
מורי
(לפני 4 ימים)
היה לי את זה די במארקס האחרון שקראתי.
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
