ביום כיפור חטפתי וירוס רצחני של 24 שעות שפשוט שיתק אותי למיטה, או יותר נכון לספה. אני חושבת שישנתי 20 שעות במהלך יממה וחצי. כל התכנונים שלי על הספרים הספציפיים שהכנתי לי מבעוד מועד לכיפור לא היו רלוונטיים כי כאמור, האדם מתכנן תוכניות ואז הוא מוצא עצמו משותק על הספה שותה תה ואוכל צנים. היה לי מאוד קשה לקרוא אבל אמרתי שאני לא מוותרת. אני בוחרת את הספר הכי "קליל" שאני מוצאת על המדף ובעזרתו אצליח לעלעל בין דפים שאולי יגרמו לי להרגיש טוב יותר. ובכן, כך נבחר לו הספר הרנדומלי הזה, ספר שמצאתי פעם ברחוב.
"החיים מחכים לך קלואי בראון" מספר את סיפורה של (כבר הבנתם), קלואי בראון. בחורה חביבה שמגיעה מבית עשיר. במהלך חייה פיתחה ציניות ועוקצנות כלפי סביבתה הקרובה והרחוקה ויצרה סביבה כמו חומת מגן. קלואי על אף תיאוריה כאישה יפה ומושכת, בודדה וללא חברים. גרה בבניין דירות יוקרתי ושם היא פוגשת את רד, אב הבית. בין השניים מתפתח כמובן, סיפור אהבה.
בספר יש "נקודת אור" אחת והיא עיסוקו במחלת הפיברומיאלגיה- מחלת כאבים כרונית ממנה סובלת הגיבורה. הסופרת מנכיחה את הקושי בלחיות עם מחלה כזו, קושי פיזי שמלווה גם בקושי חברתי וסביבתי. חבל שהנושא עדיין נשאר די שטחי ולא מצליח לייצר עומק.
אז מה כן ממש גרוע בספר? (בכל זאת, זה החלק הכי כיפי לכתוב עליו לא?)
1. אז בואו נתחיל משם הספר, באנגלית הוא נקרא "GET A LIFE, CHLOE BROWN"
שם שכמובן מייצר אצל הגיבורה ניסיון לאקטיביות, היא זו הפועלת, היא זו אשר צריכה למצוא לעצמה חיים\להשיג חיים. זה גם מה שקורה בספר מכיוון שהיא מנסה לצאת מהבדידות והשעמום ומכינה לעצמה רשימה של דברים שהיא רוצה להגשים. התרגום בעברית, שמייצר משהו מאוד חיובי, אנרגטי, גיבורה שכל העולם פתוח בפניה ללא כל קושי, לא משרת את מה שהספר רוצה להעביר או את האווירה שלו.
2. בחיי אני לא מבינה למה מישהו אי שם חשב שהציור על כריכת הספר קשור איכשהו לעלילה או לדמויות. הדמויות מתוארות כיפות, מושכות, מרשימות. אנשים שקשה שלא לשים לב אליהם או אל יופיים. ואז!!! מופיע לי על הכריכה איור (סלחו לי כן?) אבל מכוער ברמות, של שני אנשים כל כך רגילים, פשוטים, לא מעניינים, לא מושכים, לבושים באופן חסר טעם ואני אמורה להבין שככה הם נראים? למה להרוס לי את הדמיון.
3. המשפט הראשון שפותח את תקציר הספר בגב הכריכה הוא: "קלואי בראון היא גיקית מחשבים".
גיקית מחשבים??? הלוואי! אולי זה היה עושה אותה קצת יותר מעניינת. האזכור היחיד שיש לנושא הוא שיש לה פלייסטיישן בדירה.
4. תרגום רע להפליא. אין אחידות במשלב הלשוני ובנוסף זה בלתי נסבל שכל עמוד מופיע כמה פעמים צירוף המילים "נוחר\ת בבוז".
בקיצור, אולי אם אתם ממש גוססים על הספה, שותים תה ומתקשים להרים את עצמכם אפילו כדי ללכת, תקראו את זה. זה בטוח ישעשע אתכם קצת.


















