ביקורת ספרותית על החקיין מאת דייוויד בלבין
ספר בסדר

---

ספרון שטותון.
מארק טרייס היה רק בן 14 כשהתבקש להכין חיקוי של דיקנס כשיעורי בית והוא מכין חיקוי משובח, שכמעט מביא אותו למנהל בית הספר. המורה הנזעם מחזיר לכולם את שיעורי הבית ולמארק לא. הוא מוציא את הדף ומבקש בקול מאיים לדעת מהיכן העתיק את שיעורי הבית ולא, יובא למנהל. מארק נשבע שהוא כתב. המורה מוציא פתק צהוב המוביל למנהל ומארק "נשבר": "זה מרשומות מאמריקה". המורה נרגע.
אבל אין רשומות מאמריקה, רק רשומות מועדון הפיקוויקים. אחד אפס למארק.
מארק ניחן בעין "רגישה" לסגנון ויכול לחקות סגנונות של סופרים מפורסמים. כשהוא בן 17 ומגיע לשנת שבתון לצרפת, לשיפור השפה, הוא מתנסה בחיקוי המינגווי והחיקוי מגיע איכשהו לסוכן העוסק בקניית ומכירת מין שכאלה. הסוכן מוכר את החיקוי כהמינגווי לא ידוע, כשהוא בעצמו משוכנע באמיתות הסיפור האבוד. בלי קשר, מארק מובא למשטרה וחוזר די מהר לאנגליה. החיקוי "המקורי" אמור להכניס כמיליון דולר...
מארק מתחיל ללמוד באוניברסיטה בלונדון ומוצא עבודה אצל המו"ל של חוברת לספרות בשם ליטל ריוויו ונעשה עורך משנה. מפה לשם יש גם חיקוי לגרהם גרין וגם לרואלד דאל. הליטל ריוויו על סף הגיליון ה-500 והנה חיקוי לג'יימס שרווין, שבדיוק החזיר נשמתו לבורא. המגזין מודפס, האלמנה של שרווין לא מרוצה ובאה ל"שוחח" עם טוני העורך הראשי, המתכנן פרישה.
איך ייגמר הכל? התחיל באנגליה בכפר, המשיך בסוהו בלונדון ונגמר ביוון. יאסו.
בסה"כ מהתלה חביבה, שלו תעובד בידי מישהו מוכשר כסדרת טלוויזיה זה יכול להיות משעשע מאוד.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על החקיין