• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

מאת אתגר קרת

הביקורת של המורה יעלה

תמונה של המורה יעלה
געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

מאת אתגר קרת

הביקורת של המורה יעלה

תמונה של המורה יעלה
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:1995
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
omer israeli
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 4 שנים

“פעם ראשונה שנחשפתי אל עולם הסיפורים הקצרים מרצוני החופשי (מעבר לשיעורי הספרות בבית הספר) , ועל אף שח”

6/41
ביקורות על געגועי לקיסינג'ר
הבאה
ליזה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 חודשים•3 דקות קריאה

איך כותבים ספר שילווה אותך גם בשיחות ב-3 בלילה עם האחים הקטנים בחופש הגדול כשלא נרדמים ויש נמלים, גם בצפירת יום הזיכרון אחרי בית ספר או צבא כשאף אחד לא מסתכל אם את עומדת, גם כשתראי תיכוניסטים של 2025 שמשום מה חושבים ש"לשבור את החזיר" קשור לדור שלהם איכשהו ומצטלמים עם המחבר סלפי, וגם כשתנסי לכתוב סיפורים קצרים למרות שעד עכשיו כתבת ארוכים - ותחשבי לעצמך: "למה שם הספר לקוח דווקא מהסיפור הפחות מוצלח בקובץ?" ו"האם זה ניסיון לפנות אל המכנה המשותף הנמוך עם מילים גסות ועלילה חסרת מעוף?..."?

משנים את שמך לאתגר קרת, וממשיכים תמיד לכתוב - אבל לא משהו שיתעלה על הספרים הראשונים שכתבת.

הספר געגועי לקיסינג'ר הצליח מאוד, כנראה יותר מכל שאר קבצי הסיפורים, השירים ושאר הטקסטים של אתגר.
יחד עם זאת - הספר נחשב למרדני בשעת יציאתו לראשונה - 1994, וזאת מכמה סיבות:

*הכותב היה אנונימי עד אז וקובץ סיפוריו הראשון "צינורות" לא הצליח במיוחד. חשוב לזכור שבדורות קודמים הכתיבה בישראל הייתה מקצוע נכבד מאוד, והיו כותבים שכל העם ישב והמתין למוצא פיהם, לעומתם המראה של כותב צעיר בעל פריזורה מרשימה - שלא מתייחס למילה בכובד ראש, כותב בצורה ילדותית וגם ממשיך לכתוב באיזה בלוג ברשת שרבים כאן בטח התנסו בו: "במה חדשה" - היה יחסית חריג.

*השילוב בין התום הילדותי בכתיבה של אתגר - שגם היה יחסית צעיר - לבין מסרים די אפלים, יצר מן חומה שמגוננת על הנוסטלגיה של שנות ילדותו ומקטינה את האופל ששרר בארץ אז לממדי הבנתו של ילד - אך אתגר גם לאחר התבגרותו דבק באיך שאהב לראות את העולם כילד, ללא התפכחות רשמית שתבוא ותתבאר בסיפוריו וללא הכרה בכך שהעבר היה בעייתי, בלשון המעטה.

*שיטות החינוך מצד הדור הבוגר חוזרות רבות בסיפורים באופן גלוי או סמוי, כמו לדוגמא ב"לשבור את החזיר". החינוך נעשה בשיטות קשוחות, כיאה לחלק מניצולי השואה (אתגר הוא דור שני לשואה) ששמו את הדגש על הגבורה ולא על השואה. הפער בין קשיחות החינוך לבין דמות הילד הרגיש והחולמני שממבט עיניה מסופרים רבים מהסיפורים - יוצרת סיטואציות קומיות מרירות, והספר נכתב עוד לפני שרבים בדור השני התחילו להבין את המחירים ששילמו על ההקרבה למען דור ההורים, ולהתקומם.

בכל אופן - היצירות שבאו לאחר ספר זה היו ככל הנראה פחות עצמאיות, ורבים משיתופי הפעולה המקצועיים נבעו מבחירותיו האישיות כמו לדוגמא הנישואין עם שירה גפן שגם כתבה איתו במשותף ספר ילדים. ישנם שיתופי פעולה רבים ופחות מוכרים שלו, כמו שיתופי פעולה בתיאטרון וכתיבת טקסטים למוזיקאים כאביתר בנאי וערן צור.

אם כן - ככותב שממשיך ליצור כבר עשורים - השאלה המעניינת ביותר היא: האם אתגר יתעלה אי פעם על הסיפורים הראשונים שלו?

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רץ
רץ
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של rea
rea
תמונה של לקרוא ברון - חנות ספרים
לקרוא ברון - חנות ספרים
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
תמונה של מירית
מירית
9קוראים|גיל ממוצע58|33%נשים

על המבקרת

תמונה של המורה יעלה

המורה יעלה

ותיקה
חברה מזה 15 שנים
305 ביקורות•3 נבחרות•1,921 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מקור (נוער)
תמונה של המורה יעלה
המורה יעלה
ותיקה
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות305
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבלה1,921
דירוג ממוצע4.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית41ספרות מתורגמת31מקור (נוער)29

דיון על הביקורת

2 תגובות
המורה יעלה
המורה יעלה•לפני 9 חודשים

אחפש

תודה לך
לקרוא ברון - חנות ספרים
לקרוא ברון - חנות ספרים •לפני 9 חודשים

מתוך הקובץ אני זוכרת רק את הסיפור לשבור את החזיר וגם כתבתי עליו סקירה כאן באתר. אם תרצי לקרוא אותה חפשי את הסיפור לשבור את החזיר בכריכה של ספר ילדים.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של המורה יעלה

המעבדה המופלאה שלי

המעבדה המופלאה שלי

אלון רותם

הספר מנגיש את נושא הפיזיקה והמדעים המדויקים לילדי בית הספר היסודי.
הוא נכתב כשפיזיקאי רציני מאוד הבחין שעם כל אהבתו והערכתו למדע - יש לו בעיה.
הוא מעולם לא הצליח ישירות ללמד את הנוסחאות המסובכות בגובה העיניים...

אך יום אחד הופיעה במוחו מרגריטה, ילדה בכיתה ו', עם חברה הכי טובה, אויב מושבע ומורים מעצבנים.
כדי להפוך את מרגריטה מדמיון למציאות הוא הפסיק להתבודד במעבדה ומצא את עצמו נעזר בלא מעט אנשי מקצוע מתחום הספרות והעיתונות, וגם במאיירת הקומיקס נעמה שהפכה את הנושא הקשה/מאתגר/מעצבן/של בנים - למשהו הרבה יותר חוויתי, כך שיהיה אמין שכל הניסויים המתוארים בספר עם חומרים ועם חלקיקים למיניהם - זה באמת מה שהכי מעניין ילדה ג'ינג'ית בת 11, ולא, נניח - טיקטוק.

לאורך כל הספר, מרגריטה האומללה מנסה למצוא אסקפיזם מהעור הג'ינג'י המאדים בקלות שלה, ומהשמירה על אחים קטנים מהסוג שמביא כל אח בוגר לקצה.
היא עושה כיף עם קצפות, מתחפשת לשמשות וירחים, מקפלת ניירות, לועסת קרחונים בטעמים, מותחת סלילים ובעיקר... מנגנת לכולם על העצבים.
חלומה הגדול המלווה את הספר ובאמת הופך אותו למעניין - הוא להתחמק מחננאל (המכונה חננאף, אתם יודעים למה...), או לפחות להוכיח מדעית שהאחים הקטנים שלה הם לא סתם מעצבנים רגילים, כי הם בעצם חייזרים.

לפני 6 ימים•המורה יעלה
למי קראת פחדנית

למי קראת פחדנית

דנה מליניאק

כבר מהתחלה העקרונות שבספר נראו לי מאוד מוכרים...
המשכתי לקרוא בראש פתוח, אך עם זאת לא יכולתי להפסיק לחשוב על "אבא עשיר אבא עני", ועל כל נקודות הדמיון בין הספר שאני קוראת עכשיו לספר ההוא שקראתי לפני עשור ויותר.
להפתעתי באיזשהו שלב המחברת מודה שהיא הושפעה עמוקות מהספר של רוברט קיוסאקי. בינגו!

אז פה אחד אפשר לסכם שהספר הזה הוא זו הגרסה הנשית והישראלית של אותם הרעיונות: השינויים בתפיסת עצמך כעשירה או כעניה - מיתרגמים לחשבון הבנק שלך.
ועכשיו למתעניינים בנושא יעלו כמה שאלות:
*האם יש הבדלים בין הספרים?
(האם למי שקרא את אבא עשיר אבא עני כדאי לקרוא גם את הספר הזה?)
*מה התועלת שאפשר להפיק מהספר הזה להתנהלות הכלכלית בחיים?
*האם הספר קל יותר לקריאה ועדכני יותר מהספר של רוברט קיוסאקי?
*האם הספר מתאים רק לנשים?

והתשובות הן:
*לדעתי כן, כדאי לקרוא את הספר גם אם קראתם את אבא עשיר אבא עני, ולו כי המחברת, אולי מעצם היותה אישה שהתחילה מחוסר ידע כלכלי גורף והתקדמה לעבר המטרות שלה- מעוררת השראה, וגם מכירה היטב את הקשיים העיקריים שמלווים אישה מבחינות כלכליות, היא לא שייכת למיעוט הנשים שכבר נולדות או מכירות בגיל צעיר את עולם העסקים וקשורות לבכירים בו. במשך שנים היא לא ידעה מה משמעותם של חוזים ולמדה זאת בגילך מבוגר יחסית - לאחר שהרגישה שהיא חייבת את הידע הזה לעצמה.

*הספר בגובה העיניים, יכול להיות שלא תתחילו לקנות נדל"ן - כמו שאבא עשיר אבא עני ממליץ - אבל אני אישית כן לקחתי יוזמה לחסוך במקומות שבהם זה היה "כסף על הרצפה" והיו לי מחסומים שונים מלאסוף אותו. הספר הכווין אותי לכסף הקטן שמצטבר לגדול, ולא למושגים הגדולים ולפסיכולוגיה של הכסף, וכן יכול להיות שזו חשיבה נשית יותר - שהולכת על בטוח ולא נלהבת מסיכונים ומהידע איך לנהל אותם.

*מצד אחת כן - הספר יותר קל לקריאה ובעיקר למי שמכיר כבר את המושגים מספרים קודמים בסגנון. מצד שני הוא גם פחות מקיף, פחות נכנס לעומק האוניברסלי כמו שעושים ספרי ההדרכה הידועים בתחום, ויותר מספר את הסיפור האישי של המחברת. אני לא יכולה לומר בביטחון שהמידע כל-כך עדכני, כי למרות שהספר נכתב לאחרונה - מטבע הדברים כשמישהו מדבר על "ללכת על בטוח" הוא מדבר על דברים שכולם כבר מסכימים עליהם ולא על יוזמות חדשות.

*הספר לחלוטין מתאים גם לגברים, הבעיה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא איך מתגברים על הרתיעה הפסיכולוגית שיש לחלק מהגברים להמיר את העקרונות המופיעים בספר ללשון זכר... ובכל זאת מה שאני יכולה לומר בנושא הוא שאם אני הצלחתי לחסוך כסף בהשראת הספר: להחליט לבטל מנוי למשהו שלא השתמשתי בו, להחזיר מוצר שלא היה מספיק טוב, לעשות עוד מאמץ כדי שסכומי כסף יגיעו אלי - דברים שפשוט הבלגתי עליהם... ועל חלק מהם שילמתי סתם במשך יותר משנה.
אז אני בטוחה שגם גברים יכולים להיתרם מעצות בנושא החיסכון - ולמצוא איפה כן לקבל חזרה את המגיע להם ולגבור על המחסומים שחלקן בסך הכול קיבעונות פסיכולגיים.

לפני שבוע•המורה יעלה
להיות אני

להיות אני

גלילה רון-פדר-עמית

זהו הסיפור הראשון בסדרת להתבגר.
כבר סקרתי לא מעט ספרים בסדרה, ועכשיו מצאתי את הספר בספרייה היישובית והתלהבתי לקרוא אותו מודפס ודווקא בגופן מדליק.
אהבתי את העובדה שהסדרה מתחילה בדמותה של נעמה - נערה בכיתה ט', שיש לה שני צדדים באישיות - מה שהיא מראה בתוך הבית הוא לא מה שהיא מראה בחוץ.

אני משערת שזו הדמות, מכל הנערים בסדרה - שגלילה הכי מזדהה איתה.
גלילה רון פדר החלה לכתוב לילדים מגיל צעיר, וקיבלה הרבה ביקורות על כך שהיא סוג של ילדה בעצמה, היחס אליה לא היה כל-כך רציני...
המילה סופרת בימים ההם הייתה בדרך כלל גוררת יחס רציני - והיעדר היחס הרציני הזה יכול להיות מכה לאגו. מצד שני - גלילה היא זאת שהחליטה להפוך את הדפקט לאפקט:
במבט בדיעבד - אנו רואים שדרך סדרות ספרים כמו ג'ינג'י, אל עצמי, וכמובן גם הספרים המאוחרים יותר בסדרת להתבגר - גלילה מיתגה את עצמה כסופרת קלילה ועממית, כזו שכותבת על החיים תכלס ואפילו שואבת את חומריה מהחיים עצמם!

למה חשבתי שהדמות של גלילה והדמות של נעמה דומות?
נעמה היא ביסודה הילדה הזו שיושבת לבד בקצה הכיתה עם אוזניות, עסוקה בעצמה ובעניינים של דימוי גוף וסובלת מרגשי נחיתות. יש לה אמנם חברות - אבל גם הן לא ממש לוקחות את מה שהיא אומרת ברצינות, ולמען האמת אף אחד לא ממש מתייחס אליה... עד שהיא נבחרת על ידי המורים להקריא חיבור שכתבה מרגש בטקס יום השואה.
פתאום רואים את העומק שלה, וזה הדבר שמשנה את התמונה מול חברותיה ומול הבנים.
היא מתחילה ליצור קשרים עם בנים שמתעניינים בנושאים עמוקים כמוה, וזונחת את השידוכים האומללים שנופר מלכת הכיתה סידרה לה - באצטלה של החברה הכי טובה אך למעשה כל מטרתם היא לחזק את שלטונה של נופר.

לכאורה סיפור די שגרתי אבל עיצוב העלילה הוא מה שמעניין, הדמויות בסדרת להתבגר משותפות לכל הספרים, בכל ספר אנחנו נחשפים לכל הדמויות אך בקונסטלציה אחרת... ומבינים יותר לעומק למה נעמה למשל לא עוזבת את החברות עם נופר למרות כל ההפצרות של צאלה אחותה של נעמה?
צאלה משוכנעת שנופר מורידה לנעמה את הביטחון ומשתגעת מכך שהן ממשיכות להיות חברות, ואמא של נעמה וצאלה דאגנית וחוסמת את נעמה מרוב חרדות מפיגועים -
וזה ממש נוח לנופר, המעגל הזה - כי כך נעמה יודעת שלא כל חברה תתפשר על מישהי שלא יכולה לצאת הרבה מהבית. מעריכה את נופר מעל ומעבר, ונכנסת לתוך המשחקים שלה, שהיא תמיד יוצאת מהם בוכה.
אמנם זה ספר נוער אבל הוא חושף הרבה מהטעויות בבסיס דינמיקות כאלה עם חברה שהיא לא באמת חברה, ועם ההתלבטות והפחדים מול הידיעה שאת חייבת למצוא אנשים חדשים.

לפני שבוע•המורה יעלה
להתאהב בגרייס

להתאהב בגרייס

קריסטל סאתרלנד

יואו כמה אהבתי את הספר הזה!!!
בזמן האחרון, אולי בהשראת האירוויזיון, אני קוראת הרבה ספרים על זוגות שבטוחים שמצאו את "האחד" אבל למעשה - אם זה מצוין בספר או לא - מדובר באהבה רעילה.
זה לא משנה אם קוראים לה גרייס או מישל - זה תמיד מפרק לך את האטומים ומחזיר אותם חזרה בצורה שבורה.
זה הספר הראשון שאני קוראת על אהבה רעילה בין בני נוער שהם עדיין תלמידי אותו בין ספר. הם נאלצים להיפגש בלי סוף כשהם חולקים שיעור דרמה, תחביב כתיבה שממלא את יומם, חברים ומורים... בתור בני נוער אין להם את אפילו את האפשרות לא להימצא בסביבה לכמה זמן, לעזוב את בית הספר סתם בגלל שאי אפשר לשאת את נוכחותו של השני, ולהפריד בין החברים שלה לחברים שלו.

אהבת נעורים רעילה זה משהו שלשמחתי לא חוויתי, ואולי לכן היה לי קל להסתכל על הזוגיות שלהם ולעשות את ההפרדה בין החוויות שלי לסיפור עצמו - מה שלא קל כשמדובר בנושא כל-כך נפיץ.
לשמחתי העוד יותר רבה - הכותבת מסבירה שזו אהבה רעילה ושסופם של האוחזים בה לחזור להיות שתי ישויות נפרדות, דבר כל-כך חשוב כשמדובר בבני נוער, שלפחות אצל אחד מהם זו האהבה הראשונה.

בקצרה - העלילה עוסקת בגרייס, תלמידת כיתה י"ב שהרגע הצטרפה לכיתתו של הנרי. הנרי הוא תלמיד שקט וביישן שמסתכל בהתנשאות על חבריו האטרקטיביים שכבר אוחזים בזוגיות, בעוד הוא בעצם מרגיש נחות מהם, ומתעסק כבר שנתיים בחלומו להיות עורך ראשי בעיתון בין הספר, כדי לא לחשוב ולהרגיש רגשי נחיתות.
עם הגעתה של גרייס היא מושכת את תשומת ליבו, כבחורה שיש בה יופי "נסתר", כאשר היא מתלבשת בצורה מוזרה ולא מחמיאה, מתנהגת באופן אפל ומשמרת את הפציעה שלה...
למרבה המוזרות והמבוכה היא הולכת עם מקל, אם כי הנרי אינו בטוח האם היא אכן נזקקת לו.

לאט-לאט מתברר להנרי שלכל אחת מהתנהגויותיה המוזרות של גרייס קשור דום, אהובה הקודם שעבר תאונה...
עכשיו - ברור לי שיש אנשים שעוברים מקרים קיצוניים בחיים, אך גם ברור לי שאסור בתכלית האיסור לעשות מה שגרייס עשתה - לקחת את הבחור הכי אמפתי בסביבה, שקריסטל הסופרת תיארה בצורה באמת נפלאה, בחור כזה שהוא פשוט בחור טוב... כזה שקל לקחת ולבגר אותו לפני שהוא בשל ולתעל אותו לצרכייך כבת זוג. זה בצד הרע, הוא מוקסם ונקשר במהירות בלי לברר את הפרטים שהוא באמת מעוניין בהם, ובצדק. ובצד הטוב הוא בחור כזה שאם נותנים לו להבשיל - הוא יגיע לגדולות ונצורות. הוא מוכשר ורגיש ומאוד משעשע בעל הסתכלות ייחודית על העולם, שרואה כל דבר כסיפור.
אז גרייס מחליטה, בלי הרבה קסם אישי משל עצמה, רק דרך עיניו של הנרי - ללחוץ שהנרי יהיה זה שיפצה אותה על כל כאביה, אף על פי שיש לה עוד הרבה אנשים שיוצאים מגדרם כדי שתשתקם. אבל אותה זה לא מעניין - היא רוצה את הנרי, כשהנרי עוד לא יודע שמותר לא להגיד לא, בעיקר לדברים שאין לו מושג מה הם ואין לו יכולת לבדוק אותם - כנער תמים בהרבה מכל סביבתו.
ומכאן הוא יצטרך להתבגר בזמן שנוח לה, אם הקול הפנימי שלו מותאם לזה או לא...
לאט-לאט גריס משתיקה את הנרי ואת כל ההסתכלות הנכונה והאמיתית שלו על החיים, הופכת אותו לצל של עצמו, לאדם שצריך לאהוב את השברים כי משהו אחר לא יהיה לו...

זה כמו חינוך אפל שתוקפו פג כבר בימי הביניים... אך לצערנו הוא מתרחש גם בתקופתנו, בעיקר כלפי הרגישים שבחברה.

לפני שבועיים•המורה יעלה
ניפגש בשוליים

ניפגש בשוליים

מליסה פרגוסון

לאחר לא מעט ספרים עם רעיון כמעט זהה לרעיון של הספר הזה, ספרים שקראתי וסקרתי ממש לאחרונה:
"שני אויבים יצירתיים מתחילים להתכתב ומתחברים דרך המילים יותר ממה שהם קשורים במציאות..."

זו הפעם היחידה שאשתף, בניגוד לסקירות שלי על "קרב חנויות הספרים" ושות' -
שבאמת התאהבתי בדמות הגיבורה סוואנה!

וזה קרה למרות (ואולי בגלל) ההתנהלות המקצועית הדי מביכה שלה כעורכת מתחילה בהוצאה נחשבת-אך-בסכנת-סגירה.
סוואנה עורכת צעירה זוטרה שרוב היום מסתודדת עם חברתה הוותיקה ליילה שהיא מעצבת עצבנית.

בשאר הזמן היא מרחרחת ספרים ישנים בחדר סודי לעובדים ומתחבאת ביניהם, ושם כותבת רומן רומנטי-אירוטי בסתר. באותו זמן בעולם הגלוי -
היא מתבוססת בדימוי הטירונית שרק לומדת להכיר את שוק הספרות המסחרית, מטורטרת ולא מוערכת - הכי רחוק מהחלום הרומנטי מהאגדות שבו אם את מגיעה לתחום הנכון עם האנשים הנכונים - אין לך את הבעיות שהיו לך קודם.

היות שלסוואנה אין סבלנות לראות במציאות את הקולגות מתקדמים, ולא בא לה להיות שוב המומה ונבוכה מכך שבתחום כל-כך נעלה כמו ספרות לאו דווקא המוכשרים מתקדמים...
ולצד זאת היא מאוימת תמיד בפיטורים...
הפתרון שהיא מוצאת הוא לשים את כל הביצים בסל אחד - להוציא את ספר הביכורים הארוטי שלה בהקדם האפשרי, ולקוות שמישהו נחשב יקדם אותו!

הבעיה: אין לה מושג איך לשווק - לא רק את הספר... סוואנה כל-כך לא מוכשרת במשהו חוץ מכתיבה - עד שהיא יכולה לגרום לאנשים להירתע מלקנות משהו שרצו.
לדוג' - היא מכניסה שינויים בספר, והשינויים גורמים למישהי נחשבת שרצתה את הספר לסגת.
מסתבר שצריך אשכרה למכור גם למישהו הנחשב את הרעיון שהוא רוצה לקדם את הספר שלך.
ולא - האנשים הנחשבים לא פשוט יושבים ומחכים למישהו שחולם חלומות ומתבייש לעמוד מאחוריהם - על מנת שיוכלו לקדם את חלומותיו...

בכל זאת, כמו הרבה צעירות, סוואנה מאמינה שהספר מביא איכות שאנשים - כולל כרישי העסקים של התחום המקושרים חזק בעולם הספרות -
לא יוכלו להתעלם ממנה...
זה כבר מכמיר לב! מי מאיתנו לא ניסתה להגיש את הפרויקט הקסום שלה למי שיביא אותו לתפוצה רחבה...
מי לא הופתעה מהזלזול בכל המאמצים שעשתה ועוד מוכנה לעשות?

כאן הכריש הראשי הוא ויל - הבוס הבוטה שמצטרף להוצאה. ויל הוא הבן של המנהלת, והוא משחק הרבה על עניין השם - "שם ההוצאה שאתם עובדים בה הוא כשם משפחתי".
אף שהוא הצטרף אחרון - הוא בטוח שיש לו את כל הזכות להיות האזרח הראשון בחברה, והוא מתמרן כל עובד שיכול להתלונן ולמחות על העניין, לטעון שהוא מקבל פרוטקציה מאמו.
באופן מפתיע לז'אנר הזה, ויל לא מתמרן רק את סוואנה עצמה. הוא לא רק מנסה לשחק את המשחק "האם אני רואה בך משהו מעבר לעובדת?" - שאפשר לשחק עם מישהי שקשה לה לתקשר עם בני אדם.
הסופרת מביאה דמות עגולה, גם אם שנויה במחלוקת. ויל מוצא את הדרך לתמרן גם את כל שאר הקולגות הזוטרים בהוצאה, והוא באמת לא מתבסס על מראהו החיצוני כשהוא סולל את דרכו בצורה אמינה למעלה. יש לו מטרה, והיא לא להשיג את סוואנה אלא להיות מספר אחד בהוצאה של אימו בלי שאנשים יגידו שהוא לא ראוי.

אפרופו מערכת היחסים בין ויל לבין סוואנה - היא די צפויה וידועה מראש, לא אספיילר.
רק אגיד שנהניתי לקרוא סוף-סוף ספר בז'אנר הנשי והחנוני הזה שבו הגבר גם הוא הוא דמות ראשית בסיפור! מעורר הערכה שטרחו לכתוב אותו. לא כנהוג בז'אנר - ליצוק אותו מדמות הגיבורה ולהדהד את דבריה בנימה גברית.
גם לנו מגיע לקרוא על גברים אמיתיים ולא תמיד על חתיך-חסר-אישיות שנתפר לכדי תמונת סיום שמחה עבור גיבורה סופרת מופנמת ומלאת חרדות.
ובאמת שההשקעה ניכרת גם בעוד תחומים. למדתי מהספר גם מילים חדשות: "מהגג" ו"גמלונים".
וגם חידוד בחלוקה לסוגות ספרותיות.
למדתי גם טכניקות מכירות וניהול מוויל, לכן כל כך חשוב לתת ערך מוסף גם בספר כזה -
לא כולנו מבקשות לברוח מהמציאות בכל ספר שאנחנו קוראות!

לפני 3 שבועות•המורה יעלה
שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים

שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים

גליה עוז

את סדרת הספרים הזו לא הכרתי, אבל אחרי צפיה בסדרת הטלוויזיה הבנתי בערך את קווי העלילה המרכזיים של כל אחת מהדמויות.
המנהלת של בית הספר של יולי היא טיפוס בלתי נסבל, ואם זה לא מספיק -
היא רוצה להגביר את בלתי הנסבלות שלה באמצעות מגאפון, שמכונה בסיפור משום מה "מצעק".
במהלך כל הסיפור כולם מחפשים את המצעק בשביל שהמנהלת תוכל להמשיך לחפור לכולם בראש...
הילדים משתפים עם זה פעולה והופכים את החיפוש למרכז עולמם ואף מסתבכים עם בריונים.
אין ממש עלילה אבל הכתיבה שנונה ויש כמה דמויות חביבות.
אני בעיקר התחברתי לאפי, ומה שמפתיע זה שהכלבה לא ממש עושה שום דבר מעניין במהלך הסיפור -
אז למה לקרוא לזה דווקא על שמה (שקשוקה)?

לפני 4 שבועות•המורה יעלה
שבע מידות רעות

שבע מידות רעות

מאיה ערד

קראתי מספר ספרים של מאיה ערד, וזה אולי הכי שמרני ביניהם.
ציפיתי לטיפה פחות טרחנות ממאיה, לאחר שכן מצאתי עניין בספריה האחרים. הספרים האחרים עניינו אותי בעיקר בהתבוננות פורצת הדרך שלה, במראה שהיא מציבה לדמויות מהחיים שכולנו מכירים.
גם כאן יש דמויות שכל מי שמכיר את העולם האקדמי מכיר. העלילה מספרת ביחד ולחוד את סיפוריהם של אנשי הסגל באוניברסיטה אמריקאית.
חלקם יהודים וחלקם לא - והעניין היהודי, וכמו כן הסטיגמות המופרכות יותר או פחות שיש לנוצרים על יהודים הן עניין חוזר כאן.

התחלתי את הספר בתקווה שהדמות הראשונה, שהיא אלן מקנלי, שמתחרה בקרב אבוד מראש על משרה בסגל - תעבור איזשהו תהליך.
בהיותו פרפקציוניסט הוא רואה את עמיתיו הפחות מוכשרים (וגם הפחות פרפקציוניסטים) עוקפים אותו - ומי אמר שפרפקציוניסט זו לא תכונה שאפשר להציג כחיסרון בראיון עבודה?
התכונה הזו ממררת את חייו ופוגעת בקריירה למרות גאונותו.
ציפיתי שהספר יילך למקום שבו הדמות הראשית מכירה בחולשותיה - והופתעתי שהעלילה קופצת מדמות לדמות בחוסר מחויבות, כשאת כולם ברדיוס של האוניברסיטה וסביבתה מעסיק אך ורק "מי יזכה במשרה הנחשקת" - מה שהוביל לריכוזיות גדולה וקרבות אגו בין כל המתמודדים.
כל הדמויות שאינן סגל בכיר בסיפור הזה רק מושפעות ולעולם לא משפיעות.

ומה שבטח לא ציפיתי לו מסופרת כמו מאיה ששמה הולך לפניה לפחות בקרב סופרות דורה - הוא הדמות של המרצה הבכירה יוהנה. יוהנה היא ספק נאצית - אבל ללא ספק סדיסטית.
ואולי לא בכוונה - אבל בתוך כל הגישה השמרנית כלפי עולם האקדמיה שמאיה מציגה פה, היא מנרמלת אישה שאין שום הצדקה לנרמל.
התנהלותה של יוהנה מקבלת את אותה התייחסות כמו שאר אנשי הסגל הנורמטיביים, ופה דווקא כשרונה של מאיה לטוות במילים נמרצות דעה מנומקת היטב ולשכנע - עומד לרעתה:
לשיטתה המרכלים רואים ביוהנה את יכולתה להביא כל אחד, ולו המוכשר והראוי ביותר - לדמעות ואובדן ערך עצמי... אבל הם טועים! הם פשוט לא מבינים אותה! לא רואים לליבה, לא מביאים לה מישהו ברמתה... נוצרת (בכישרון רב יש לציין) אשליה שהיא בעצם הקורבן פה. היא עדינה ורגישה, רק תביטו מקרוב בצדודיתה השדופה, לבושה המהודר, שערה המרשים ורגליה הקטנות - ותשתכנעו שהבעיה תמיד בצד האחר - שעוזב (משום מה... חלש מכדי להישאר...)

אמפתיה למתעלל זה לא מסר שאקבל - גם אם ייכתב על תעודה רשמית המתהדרת בסמלו של מוסד נחשב באמריקה.
עוד דמות שלא היה שום צורך לנרמל היא דאג פישר המטרידן. באיזה עולם אין סידור נורמלי למתמודדות סטודנטיות צעירות על המשרה הנחשקת, והן נאלצות ללון בביתו הצפוף של זקן סוטה שכבר פרש מהאקדמיה? אולי בעולם שכולם מדברים עם עצמם ומתמרמרים - אבל אין להם שום אומץ להעיף אותו. פישר תוהה ברצינות מדוע נשים שזרק עליהן איזה מילה טובה לסגל (שגם בכלל לא השפיעה עקב העובדה שאין לו שום סיי אמיתי באוניברסיטה) לא מכירות בנואשותן הנזקקת כלפיו, ובחוסר היכולת של גבר בעל "חיוניות" כמוהו לסרב ל"הצעתה" של ברוכת חזה.

הדבר היחיד שכן תרם לי בקריאה הוא להכיר את דמותה של אנה-בל, אותה נערה ברוכת חזה שדווקא מוצאת את הדרך להביך כך את דאג. היא יכולה ללמד כל צעירה איך להתנהל בעולם שבו כולם, כל מי שיש לו יד ורגל בהתקבלותך או אי התקבלותך לעבודה - מעריצים את עצמם בגלוי, ובעלי דימוי שברירי ומעוך בסתר.
מא' עד ת' אפשר ללמוד מה תעשי כאישה צעירה בעולם שמנרמל מטרידנים: החל מבחירת נושא ההרצאה המקצועית שלך, ודיבור עליה באופן שיביך את כל הגברים ובמיוחד המטרידנים שבקהל - מחקר היסטורי המשווה רפואה סינית בהיריון, הנקה, לידה ועוד - מול התייחסות פטרונית של הרפואה המערבית.

ממשיך בהפוך על הפוך אם קרה ונאלצת לחלוק קרבה מיותרת עם מטרידן שעמו את ביחסי מרות - אנה-בל היא האישה הצעירה היחידה שדאג לא חזר להתעניין בה מינית ולהציק לה במסווה של דאגה להמליץ עליה למשרה. והיא עשתה זאת על ידי סיפוק תחושה שהיא אכן, כמו שחלומותיו התלושים מספרים לו - מכירה בכך שתהיה אבודה בלעדיו! היא חולקת לו את הכבוד הראוי והרבה מעבר לו, מה שגורם לו להודות בינו ובין עצמו שזו רק היא שמתעניינת בו, ורק אם תכפה את עצמה ייעתר לה.

לפני חודש•המורה יעלה
שלום, חבר מזויף

שלום, חבר מזויף

קלסי הוס

התלבטתי אם לרכוש את הספר הזה, ולכן אני רוצה לסייג כמה מן ההיבטים שעלו לי בקריאה -
כדי שמי שקורא את הביקורת יוכל להחליט בעצמו:

קודם כל נתחיל בטוב...
מי שאוהב את הז'אנר הרומנטי - ימצא כאן את כל הדברים הנכונים. יש פה הרבה רומנטיקה "לפי הספר", עם גבר שמגן על הבחורה משאר הגברים בעולם
(אפילו שהיא ממש מסוגלת להסתדר בעצמה...), שסוגד לה ושמחכה לשמוע מה היא רוצה ממנו, והאמת גם הרבה תיאורים מפורטים של מיניות.
זה יוצא בסופו של דבר סיפור די אמין - הגיבורה מארה היא סופרת רומנטיקה שמעידה על עצמה שהיא לא חסודה במיוחד.
ולמרות שכסופרת הייתי מצפה שיציגו שהיא טיפה יותר משקיעה בכתיבה שלה מלשתות קפה ולהקליד שתיים שלוש מילים ביום...
ומעצבן שהיא בעיקר מתעסקת ביח"צ של הספרים שלה בלי סוף - וזו גם הסיבה להיכרות בינה לבין ג'ונאס... היא צריכה אותו בשביל תעלול יחצ"ני.
אבל זה עדיין לגיטימי בסך הכול.
וזרמתי עם זה שהיא מאוד אוהבת קניות ובעיקר כשגברים קונים לה דברים, והיא משוכנעת בכך שגם במידה 54 היא יפה מעל לכל ספק ואוהבת את הגוף שלה, וללא ספק מתגאה שיש הרבה גברים שנמשכים אליה.

עד כאן הכול בסדר, מבינה שזה סיפור דמיוני שלא מיועד לשקף מציאות אלא להקליל.
הבעיה שעלתה לי היא בעיקר מוסרית - השילוב בין הדמות של מארה טורפת הגברים לבין ג'ונאס רואה החשבון המשעמם, הדליקה לי נורה אדומה.
נראה שאפשר לקחת כל גבר משכיל אמין ורציני בן 30 פלוס, ובמיוחד אחד מקסים כמו ג'ונאס שתמיד מנסה לעשות את הדבר הנכון - ופשוט לחרב לו את הקריירה סתם לכיף, כל עוד כמובן -
יש לך סיפור חיים מספיק מזעזע, שיצדיק את התייצבותו בדום מתוח בכל פעם שזה יגרום לך הנאה להרוס לו. כמו למשל כשהוא עומד לקבל קידום שעבד עליו קשה שנים.
היא אשכרה עושה לו בדיוק את מה שהוא סיפר לה שהכי יפגע בו - כך שאי אפשר לתת לה את חזקת החפות.
זו פשוט בחורה שצריכה טיפול יסודי כדי שתפסיק לפגוע להנאתה.

כמובן שיחד עם העובדה שילדת רחוב שבגרה - כמו מארה, זכאית להתחשבות והכלה - היא לא יכולה להתנפל על בנאדם אקראי מהרחוב ולדרוש את ההכלה הזו כאן ועכשיו.
אני מתנגדת לדרך כזו של "לאמץ" בחור אקראי שאין לו מושג איזה טיפול בחורה כמו מארה צריכה, וזה לא התחום שהוא בחר להתמחות בו.
ומצד שני היא מזהה את מה שחסר לו ומסכימה לספק את זה רק כדי שיתחיל להשתנות למענה.
ג'ונאס טיפוס של ראיית חשבון ולא סתם בחר בראיית חשבון. הוא כזה בכל ישותו. לא הוגן לקחת אותו דרך האמפתיה שלו שהוא הקדים לתת - וזו הטעות שלו שחוזרת בספר...
ג'ונאס כל הזמן נותן מראש אמפתיה - זה מה שנותן למארה אור ירוק לדחוף אותו להתמודד עם מכורים לשעבר למשל, שמלווים את חייה.

לפני חודש•המורה יעלה
נסיכת המסיבות

נסיכת המסיבות

מג קאבוט

הספר היה זכור לי במעומעם.
כנראה שקראתי אותו בעבר, אבל באמת שלא זכרתי...
בקריאה צעירה אולי מה שמעניין בסיפור זה איך נהיים מגניבים ועושים דברים "של גדולים"?...
- ובכלל לעקוב אחרי היחסים המפותלים בין מיה וחברותיה לבין הקראשים שלהן -

אבל בקריאה בוגרת - מה שבלט לי הוא שההורים, ובכלל כל המשפחה של מיה הנסיכה -
לא ממש עושים את תפקידים!
אולי הם עדיפים מגרנמר, הסבתא המלכותית המרוכזת בעצמה עד אובדן קשר עם המציאות...

אבל המצב הוא שתפקידם לגדל נערה מתבגרת. בנוסף על כל הצרות של מיה -
היא גם צריכה בהקדם האפשרי להיכנס לתפקיד מלכותי... למרות שזה לא מתכתב עם שאיפותיה ואופייה.
בספר הזה היא מנסה לממש את עצמה כסופרת ולהתקבל עם סיפורה החתרני לכתב עת יוקרתי, וסופגת אכזבה צורבת.

ובמצב העדין הזה נוכחים בחייה מבוגרים לא עדינים בכלל:
למשל אמה חסרת האחריות, שהתחתנה עם המורה לאלגברה והם מגדלים תינוק שחלק מעול גידולו נופל על מיה - כי שניהם מבוגרים חסרי אחריות.
והיא דווקא זו שמגלה אמפתיה כלפיהם - יותר נכון אין לה ברירה.
גם המבוגרים האחרים בסיפור שמיה קשורה אליהם ורואה בהם מודל לחיקוי - עוברים משברים משל עצמם.

נראה שאין לה עם כל העול הזה על מי להישען, והיא נאלצת לככב בהצגה מגוחכת שכתבה סבתה, ולהתחכך במפורסמים בעלי אגו מפותח...
וכל זה רק כדי לא לחשוב על כל הבעיות והתמודדויות הרבות שעוד שמצפות לה...
כאשת חינוך אני חייבת לציין שהאסטרטגיה שאותה נקטה מיה להתמודדות עם בעיותיה -
*אמפתיה מוגזמת לאנשים שלא מגלים כלפיה את אותה אמפתיה בחזרה.
*העמדת צרכי אחרים לפני צרכיה כדי שיבינו איזו חברה מעולה היא.
*בריחה על ידי הגשמת חלום של מישהו אחר (השתתפות בהצגה התופסת את כל זמנך כשאין לך בכלל שאיפות להיות שחקנית)
*מחשבות על עבירה על החוק תוך ניצול מעמד הנסיכה.
*התנצלות על עקרונותייך המיניים.
ועוד -

זו לא אסטרטגיה מומלצת להתמודדות עם גיל ההתבגרות.

לפני חודש•המורה יעלה

ביקורות נוספות על "געגועי לקיסינג'ר"

געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

אתגר קרת

מי הם היו ההורים של שנות ה-70? איך הם חינכו אותנו, לפי איזה מודל חינוכי? ומה האכילו את אתגר קרת שיצא ספר כזה מוזר שמערבב מציאות ודמיון בכפיפה אחת כשברקע רעשים של אלימות ללא הפסקה. אלימות פיזית ומילולית ללא הרף. מדי פעם לקינוח יש אזכורים של מוות בכל מני צורות. אז המנה העיקרית או הקינוח לא דברו אלי בשום צורה.

גילוי נאות , לא קראתי את כל הספר, הוא לא עניין אותי. היה בו בעיקר המון רעש מכל מני סוגים שלא נותנים מנוח. והמוח שלי בעיקר לא הצליח לעכל. כמו את הסרט "התפוז המכני" גם שם לא הצלחתי להבין את ההומור או האמירה. אבל זה העניין באמנות, אחד אוהב, השני לא!

הספר מכיל 50 סיפורים קצרים, כתיבה לעילא, כי יש להודות בפה מלא שאתגר יודע לכתוב. ויש להודות גם שהרבה יותר קשה לרתק את הקורא בסיפור קצר של דף וחצי מאשר ספר מלא. לא יודעת מי קהל היעד של אתגר בספר הספציפי הזה אבל זה לא אני.

מה שכן הסיפור הראשון והבאים אחריו שיקפו לי את התקופה בארץ של שנות ה - 70. הלך המחשבה שהילדים הם סוררים לא מחונכים שצריך לחנך אותם ביד קשה. שיטת "המקל והגזר" בלי להתחשב בצרכים הרגשיים של הילד.

הסיפור הראשון היחיד שדיבר אלי באמת שמו "לשבור את החזיר" שבו ההורים מכניסים כסף לקופת חזיר מחרסינה כל עוד הילד מציית ומתנהג יפה. ההבטחה היא מתנה שהילד רוצה, אך זה יקרה רק כשהקופה תתמלא.. בינתיים הילד באמת מתנהג יפה ופתאום יש הרבה כסף בקופה. האבא מנופח מגאווה שהילד שלו לא ייצא פושטק שגונב מקיוסקים אלא ילד עם כבוד וערכים. מה שקורה שהילד מפתח רגשות לחזיר. הוא הפך להיות חבר שלו לכן הבקשה המוזרה של אבא הגיע במפתיע. לקחת פטיש לשבור את החזיר ולקנות מתנה שהילד רצה..

סוף הסיפור מביא אותנו לתקופה של דור בועט ומתמרד נגד הערכים שגדל עליהם.
בזמן הקריאה נזכרתי בעולם הדימויים שריתקו את העולם .מבחינת סרטים שראינו, מלחמות שעברנו, מוזיקה ששמענו. כולנו אכלנו מאותה צלחת . והבנתי שכל הדימויים לקוחים מהחיים של כולנו כאן בשנות ה 70. אך אתגר לקח את הסיפורים ועיוות אותם או הקצין אותם באלימות כך שהייתי צריכה ממש לזקק את הרעיון המקורי וההתחלתי של כל סיפור. בסוף זה התיש ונטשתי.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•חני
געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

אתגר קרת

לפעמים כאשר צופרים לידי , בין אם אני ברחוב או במכונית , אני שוקל לשלוף את יד הנפץ שלי ולרוץ אל המנוולים ולדפוק להם מכה עצומה על מכסה המנוע שתעקם להם את הפרונט ותגרום למכונית להזדקף בתשעים מעלות. גם לגיבורי על צריכות להיות פריווילגיות לא?! אבל אז המכונית תהיה תקועה באמצע הכביש וכולם יתחילו לצפור ואני עלול לאבד את העשתונות.
אז בראש אני משנה את דפוס הפעולה, במיוחד כאשר הבני אלף צופרים נשענים על הצופר מרססים רעש כי הם בחלון הסגור שלהם בתוך המזגן ושימותו כולם , אני תופס את המכונית ומניף אותה באוויר , מסובב אותה פעם פעמיים שלוש ומשחרר בכיוון הים. שישחו חזרה מה לא? ואם לא אז לא. לא קרה כלום.
אז אני מדמיין שרגע לפני שאני משחרר את האצבעות מאחיזת הנפץ שלי אני רואה שיש להם ילדים קשורים מאחור אבל אז זה מאוחר מדי והרכב מסתחרר אל הים...
לפעמים כשצופרים לידי אני מצניע את יד הנפץ שלי, מכווץ אותה קרוב אלי שלא תקבל רעיונות ומאחל לפושעים חיים ארוכים עם טיניטוס קבוע שמתגבר בלילות.

געגועי לקיסינגר הוא סוג של קלאסיקה ישראלית. כמעט כולם מכירים אותו ורבים קראו אותו , גם כאלו שבדרך כלל לא מרבים בקריאה. אני שהייתי סנוב לספרות הישראלית כשיצא , הצלחתי לפספס אותו ( ואת חזרה מטואיצי , באדולינה , אילן הייטנר ועוד ).
אני התחלתי דווקא מהסוף מ "פתאום דפיקה בדלת " ממנו אני זוכר רק את הסיפור הראשון.
עכשיו חם ודביק ואני קורא ספר ארוך באנגלית אז בא לי בטוב הפסקות קרת קצרות.

זה קובץ של סיפורים קצרים. קצרצרים. חברים שלי כותבים סטטוסים בפייסבוק יותר ארוכים וחלק מהסטטוסים אני מבין יותר טוב אחרי הספר הזה. ברבים מהסיפורים יש סטייה מהרציונל וזה מבחינתי היה בונוס .
יש כמה סיפורים טובים מאוד יש כמה שהם שברי רעיונות מצויינים ויש הרבה בינוניים. הרבה כאלו שיש בהם את הזיק של הניצוץ , הבהוב וזהו.
יתכן שהכל עניין של תזמון, שאלתי חבר שקרא את הספר בשנות העשרים שלו מה הוא אהב בספר והוא ענה שהסגנון היה חדשני ומרענן.
זה לא שלא נהניתי מהספר. הוא היה קליל ונחמד אבל אולי אחרי שקראתי את קורטאסר וקארבר , קרת קצת פחות חדשני ובהרבה סיפורים הוא פשוט מחסל אותם רגע לפני שהם מתפתחים.

דבר נוסף שעלה ביחוד בקטעים שקראתי כמה סיפורים ברצף הוא שהדמות היא אותה דמות ברוב הסיפורים. החנון עם המחשבות האלימות שנותן בראש לנשים. אין לי בעיה עם אלימות ( בספרים בספרים ) ועם מין אבל משהו בסגנון הדיבור הבוטה מזלזל שחוזר על עצמו עשה לי אנטי. ואולי זה באמת הגיל, אולי אני מזדקן והופך לפוריטן נפוח.

הסיפורים שיותר אהבתי היו :
לשבור את החזיר.
מדרכות
להטוט כובע
הדוד של הקוף
דרוך ונצור.

אני אמשיך גם לספרים האחרים של קרת . אני אוהב את הקצר הלא מחייב הזה.

נ.ב רק שאלה : למה קוראים לסיפור "געגועי לקיסינגר" בשם הזה? (בלי לקפד ראשי בבקשה ).

לפני 9 שנים•
★★★★★
•cujo
געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

אתגר קרת

פעם ראשונה שנחשפתי אל עולם הסיפורים הקצרים מרצוני החופשי (מעבר לשיעורי הספרות בבית הספר) , ועל אף שחשבתי לעצמי שז'אנר הסיפורים הקצרים פחות קורץ אלי מתוך הז'אנרים הספרתיים (כמו שירה לדוגמה) - התאהבתי בעולם הזה.
את הקרדיט להתאהבות אתן לקרת, אשר בספרו "געגועיי לקיסינג'ר" יצר הרבה יותר שאלות מתשובות, פנטזיות , תהיות , מחשבות , רעיונות ובעיקר שאב אותי כל פעם מחדש אל עולם תוכן אחר.
הכתיבה החדה, "התכלסית" , יוצרת חיבור מיוחד וחדש אל כל סיפור מחדש ומדגישה את הקסם הציורי בכתיבתו של קרת, ויחד עם הפרובוקטיביות בכתיבתו - יוצרת חווית קריאה מעשירה עד מאוד.
אסייג ואומר כי היו סיפורים רבים מהם יצאתי עם סימני שאלה מוזרים. לא תמיד הצלחתי להתחבר, או אפילו להבין את המסר אותו ניסה קרת להעביר בסיפוריו. אולי הבעיה אצלי, אבל היו פעמים שישבתי כמה פעמים על אותו הסיפור בכוונה לנסות ולהבין את הנסתר.

אנקדוטה אחרונה לסיום, שני הסיפורים האהובים עלי היו הסיפור הפותח של הספר - "לשבור את החזיר" והסיפור הסוגר - "קיץ שבעים ושש". לדעתי, לא בכדי בחר קרת באותם סיפורים, אשר סוגרים את אוגדן הסיפורים אל ספר אחד גדול.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•omer israeli
געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

אתגר קרת

זהו אוסף של כ-50 סיפורים קצרים, בני כ-3 עמודים בממוצע.
הסיפורי מתארים סיטואציות מחיי היומיום וסיטואציות בדיוניות מההוויה הישראלית.
חלקם מעניינים, חלקם לא, וחלקם אני לא מבין מה המחבר רוצה מהחיים שלי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•יוסי
געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

אתגר קרת

סיפורים קצרים. חלקם משעשעים ושנונים יותר וחלקם קצת פחות.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•שושה
געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

אתגר קרת

הספר קצר וקליל. מצחיק לפעמים. מוזר לפעמים ומקורי לפעמים. הסיפורים קצרים מאד. חלקם ממש טובים חלקם ממחזרים נושאים שנכתבו כבר. ויש מלא הומור שחור על עצמו. אבל באופן כללי הסגנון של קרת הוא שלו ועם הכישרון לא ניתן להתווכח. הספר לא בוטה יתר על המידה אבל קרת לא חוסך בתיאורים גסים והתייפיפויות לעיתים. לפעמים הכתיבה מרגישה מנותקת. בדיונית ולפעמים זה נראה כאילו הוא קצת מדבר על עצמו. אני אהבתי את הספר. הוא התלווה לספרים אחרים שאני קורא מכיוון שהטקסטים קצרים. ספר טוב. היה שווה קריאה אבל לא מתאים לכולם. רק מי שמתחבר לסגנון שלו. ממליץ לנסות. אני נהניתי מרובו. למרות שהרגיש לי טיפה חוזר על עצמו בכל מיני מקומות

לפני 5 שנים•
★★★★★
•johndoe
געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

אתגר קרת

''לא פגשתי יותר את פטריק גרייס, אבל קראתי עליו הרבה בעיתונים. על כל האנשים שעזר להם, כל הדברים הטובים שעשה. הוא היה איש טוב, אולי הכי טוב בעולם. הבנאדם היחידי שהייתי חייב לו טובה על פני היבשת המכוערת הזאת, ועוד שעתיים אני אמור לפגוש אותו. עוד שעתיים אני אמור לדפוק לו כדור בראש'' (עמ' 57).

זה קובץ של סיפורים הזויים שלא שווים ברמה שלהם, אבל בכל סיפור נראה כאילו נפתח צוהר לפנטזיה וצריך לחשוב מה ריאליסטי ומה לא, ממש חגיגה לדימיון. הספר הזה זה כאילו עולם אחר שהמחבר ברא, עולם שלא הייתי רוצה לחיות בו, כמו העיר ''דרי'' שברא סטיבן קינג, אבל הם נוגעים בישות של הקורא.

נניח וכתבתי סיפור על מישהו צרפתי בשם פייר, שעשה ''מכה'' ונכנס לבית משוגעים ומדבר לעצמו, נגיד, וזה הולך ככה:

''הזכרתי כמובן, את הפילוסופים, הם הקיאו משהו בפרוטוקול, משהו שהלך ככה, והרי הוא המעשה עצמו שהביא אותי לבית המשוגעים:
''מר פייר (חסר שם משפחה) טען שהוא חלף על פני (חסר שם) איש בעל מעיל-חום, ומר פייר חשב הרבה, ומילמל משהו על קאמי, הסופר והפילוסוף הצרפתי. הקורבן לא שם לב להתנהגותו המוזרה של פייר ונראה כאילו היה שקוע בשיחה קולנית בטלפון הנייד שלו, האיש שלא חשד במניעים הנסתרים של פייר עורר בפייר להט. ועצם כך שלא חשד אלא פשוט הלך ליעד שלו, ובכן, לפייר היה נראה כאילו היה לו כאן משתף פעולה סודי. ומעילו החום של הקורבן, כאילו בלע בחשיכה את המעשה העתידי והשלכותיו, והעניק לו אישור לביצועו, ומכאן הוא הגיע אל מוסדנו הצנוע באשמת רצח ואי כשירות לעמוד לדין לכל החיים''.
למר פייר יש פגישה, נו הוא כבר מחכה לו בחדר, אפילו מביט בו מעבר לכתפיים של המטפלים, אבל המטפלים לא רואים אותו, הם לא רואים את הדברים החשובים. הוא עונה לשאלות שלהם, שיניחו לו לחזור לחדרו ולבצע את העסקה.
''וירשום בפנקסו ''הפסיכיאטר'', שחושב, כי הוא עצמו, שפוי''.

זה הרושם שקיבלתי מהספר. אחלה ספר, 4 כוכבים. עוד ספרים לא יזיקו.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן
געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

אתגר קרת

אחד הספרים הכי טובים שיצא לי לקרוא. התגובות לספרים של קרת, כמו להרבה דברים נדירים בחיים, הן בדר"כ קיצוניות ונעות בין אהבה והערצה מצד אחד וחוסר הבנה גמור מצד שני.
מה שכל כך מיוחד בספריו של קרת בכלל ובספר הזה בפרט הוא שאם הצלחת להיכנס לעולמו אתה מתחיל מסע מופלא למצבים וסיפורים שגורמים לך להרגיש בדיוק את כל אותם הדברים שכל כך קשה לקרוא להם בשם. הם גורמים לך לא רק להזדהות עם הדמויות אלא לחוות הכל דרכן.
הספר הזה מכיל מקבץ סיפורים מדהים (ולפי דעתי - הכי טוב) של קרת, שמציג במילים הכי פשוטות את המצבים הכי אבסורדיים אבל מעורר את הרגשות הכי אמיתיים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליזה
געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

אתגר קרת

אחד מאוספי קרת האהובים עלי ונקודת מוצא טובה לכל מי שלא קרא את עבודתו בעבר. סיפורים שנונים, חכמים, לפעמים אפלים, אך כמעט תמיד מבריקים, קצרים-קצרים. ארבעה כוכבים מתוך חמישה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Muhandes
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“אחד הספרים הכי טובים שיצא לי לקרוא. התגובות לספרים של קרת, כמו להרבה דברים נדירים בחיים, הן בדר"כ קי”