ביקורת ספרותית על כחיות הנוהמות ביער מאת אהוד פירר
ספר בסדר

---

שנות התשעים. סוף עידן, ותחילת עידן. רצח רבין והסכמי אוסלו, כיכר רבין וכיכר ציון. אביב גפן וילדי דור הירח, משינה בפארק הירקון וערוץ 2. מכינות קדם צבאיות, מאחזים ברחבי יהודה ושומרון, הרב קוק ורבי נחמן. סלקום, פלאפונים ראשונים. אינטרנט בוסרי ואיטי. ישיבות ההסדר, גרעיניים תורניים, קריית ארבע ובית אל. קווי שבר וקווי מתאר של הישראליות החילונית והדתית לאומית חורצים בציבוריות הישראלית את הערוצים והיובלים שלימים יתחברו לשני נחלים שזורמים בעוז, לפעמים במקביל, לפעמים נפגשים. עד ימינו אלו ממש.

"כחיות הנוהמות ביער" מספר את סיפורים של גידי מנדלסון ויואש מורגנשטרן, שנפגשים לראשונה בראשית שנות ה־90 בישיבת הסדר, מעט לפני גיוסם לצה"ל. קשה למצוא שני טיפוסים שונים יותר מאשר גידי ויואש. גידי הוא צעיר אינטנסיבי, שאפתן ובעל ביטחון עצמי גבוה, שמקדיש את עצמו להשגת רמה רוחנית יוצאת דופן. יואש לעומתו אדיש, מנוכר וחסר שאיפות צמיחה, לא ממש יודע מה הוא רוצה מעצמו, ולכן מאפשר לחייו לחלוף על פניו. בשבעת הפרקים הבאים הספר מתיימר לכסות נקודות משמעותיות בחייהם למשך 30 השנים הבאות, מעין ביוגרפיה רוחנית. דרכו של גידי תוביל אותו למחוזות בלתי צפויים, הרסניים וחסרי מנוח. גם יואש לא ימצא מנוחה בחיים הבורגניים שהיו יכולים להיות מנת חלקו, כגון אלו של דתיי גבעת שמואל ודומיהם.

זה נראה שיותר משהרומן בא לספר את סיפור הדמיות הספציפיות הללו, הוא בא לשמש כמראה וכחלון לשינויים שחלו בחברה הדתית־לאומית על מגוון הזרמים שבתוכה, תוך שילוב אירועים היסטוריים ורוחניים כמו הסכמי אוסלו, רצח רבין, עליית הניו־אייג', ההתחדשות הרוחנית בגבעות יהודה ושומרון, ועד לדיאלוג העכשווי עם הפוסט־מודרניזם ושאלת המהות האישית.

שם הספר מהדהד משפט של רבי נחמן מברסלב, שאמר לתלמידיו בסוף המאה ה-18: "נכון אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת הייתה כוונתי, רציתי שתהיו כחיות הנוהמות בלילה לילות שלמים." המשפט החריף הזה ממחיש את הניגוד בין הרצון של השאיפות לאידיאלים רוחניים, אנרכיסטיים אפילו, פראיים, לבין המציאות האפורה הבורגנית, המשפחתית הבלתי מזיקה, אך גם הבלתי מספיקה. האכזבה הכמעט הכרחית של כל צעיר חדור מטרות שנפגש בסופם של שנות העשרים לחייו עם תחושות של תבוסה וריקנות.

האמת חייבת להיאמר, קשה היה לי להתחבר לדמויות. הן היו קיצוניות מידי ודיכוטומיות מידי לטעמי. הן גם לא היו מפותחות מספיק באופן שהיה מאפשר לעורר הזדהות רגשית. מצד שני אני יכול לומר שהכרתי טיפוסים דומים בתחנות שעברתי בהן, והספר כן העביר חוויה שלא הייתה זרה לי, במבט מבחוץ, מפוקח לעיתים, ומעורר מחשבה. מישהו כתב שמדובר ב"רומן לא מהוקצע, אך מעניין". זו אמירה שאני די מסכים איתה. "כחיות הנוהמות ביער" אינו רומן מושלם, ומי שמבקש להבין את השסעים, החלומות והאכזבות של שנות התשעים ימצא בו מראה מטושטשת ולא ממוקדת, אך כזו שמצליחה בכל זאת לשקף פרק חשוב בזהות הדתית־לאומית של דור שלם.

שלושה וחצי כוכבים.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על כחיות הנוהמות ביער