• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
השוטר שלי

השוטר שלי

מאת בת'אן רוברטס

הביקורת של Cantona

תמונה של Cantona
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
השוטר שלי

השוטר שלי

מאת בת'אן רוברטס

הביקורת של Cantona

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של Cantona
הוצאה לאור:משכל (ידיעות ספרים)
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
yaelhar
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 13 שנים

“שובר לב. התחלתי לקרוא אותו בלי יותר מדי ציפיות. הכריכה האחורית מספקת פרטים מעורפלים (שאפו למי שכתב”

2/8
ביקורות על השוטר שלי
הבאה
לב
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנה•2 דקות קריאה

הביקורת מכילה פרטים מתוך עלילת הרומן שיכולים להיחשב כספוילרים.

"אבל בראש הבריטי, אינטימיות בין שני גברים נמצאת גבוה ברשימת הפשעים - לצד גרימת נזק גופני חמור, שוד מזוין והונאה כבדה". (מתוך הספר)

קשה להאמין, אבל עד לא מזמן, עניין של כמה עשרות שנים, גברים בבריטניה שנתפסו מקיימים יחסי מין הומוסקסואליים היו נעצרים, נשפטים ונכלאים. וזה בבריטניה, לא איראן. וזה באותן שנים של להקת "החיפושיות" (שנות ה-60).

הספר היפה והעצוב הזה מספר על התקופה הזו, דרך עיניהם של גבר ואישה שמאוהבים באותו איש - משולש אהבה טראגי שאולי יכול היה להיות לו סוף אחר, אבל לא היה.

מריון מאוהבת בטום. גם פטריק מאוהב בטום, וטום עצמו מאוהב בפטריק. ב-2025 זה אולי לא חומר לרומן ספרותי, אבל בסוף שנות החמישים זה כן.

אם קוראים את תוכן העניינים של הספר אפשר להבין לאן הדברים הולכים מבחינה עלילתית, אבל זה לא יהרוס את ההנאה שתפיקו מהספר הזה. הנאה, לצד עצב עמוק ואולי גם תדהמה על איך הדברים נראו במדינות המערב עד לא ממש מזמן, ואולי גם הודיה שאין הדברים כך ושהתקדמנו (ולבסוף, אולי גם תתהו- ההיסטוריה אינה הולכת תמיד קדימה. הרי, מי מבטיח שמצב העניינים לא יחזור לקדמותו?).

ספר מעולה, חכם, לירי, יפה, מזכך במידת מה וגם מכעיס (כעס על העולם, על הקשיים שהוא מציב בפני אנשים טובים שלא פגעו באיש).
ממליץ בחום.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של cujo
cujo
תמונה של rea
rea
תמונה של מירית
מירית
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של yaelhar
yaelhar
7קוראים|גיל ממוצע52|57%נשים

על המבקר

תמונה של Cantona

Cantona

ותיק
חבר מזה 3 שנים
94 ביקורות•722 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•סיפורי חיים
תמונה של Cantona
Cantona
ותיק
חבר באתר מזה 3 שנים
ביקורות94
לייקים שקיבל722
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית34ספרות מתורגמת32סיפורי חיים3

דיון על הביקורת

2 תגובות
אפרתי
אפרתי•לפני שנה

יעל, שחררת מפי פרץ צחוק בריא על הבוקר.

yaelhar
yaelhar•לפני שנה

גם אני אהבתי אותו. (את הספר, לא את טום)

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של Cantona

אדם בלתי נשכח

אדם בלתי נשכח

סטפן (שטפן) צווייג

חמישה סיפורים קצרים של צוויג. לא פסגת יצירתו, אבל עדיין טוב ומעניין. התמה החוזרת בסיפורים היא אהבת אדם, אהבת האנושות גם כשהיא לא במיטבה, רומנטיקה ואולי גם מעט קיטש.
סיפור ראשון (אדם בלתי נשכח) עוסק באדם שחי עם הכי מעט שאפשר, עוזר למי שצריך עזרה בכפר שבו הוא גר ולא דורש לעצמו אפילו קצת יותר מהמינימום הדרוש.

הסיפור השני (מסע הנדודים) עוסק באדם שחי בתקופת בית שני, ומחפש את עצמו, את המשמעות לחיים, את הישועה (וכל זה בתקופת ישו, כן?).

הסיפור השלישי (סמטת אור הירח) עוסק בדמותו של המספר שיורדת מאונייה בעיר בארגנטינה ומתחילה לשוטט בסמטאות, ומגיעה לבית בושת קטן בו נגלה בפניה מחזה מעורר רחמים, כעס ובושה שמערב גבר ואישה.

הסיפור הרביעי (שני בודדים) עוסק, כפי שמשתמע משמו, בשני אנשים בודדים שעובדים באותו מפעל. לשניהם יש פגמים גופניים והם סובלים מהצקות מצד החברה.

הסיפור האחרון (החתונה בליון) עוסק בקבוצת אנשים נידונים למוות בתקופת המהפכה הצרפתית, ובתוך הקבוצה גבר ואישה שהיו אמורים להינשא. מה המשמעות של אהבה מול הגורל הבלתי ניתן לשינוי והסופי? האם אפשר למצוא אושר כל כך קרוב למוות?

את צוויג תמיד כדאי לקרוא.

לפני חודשיים•
★★★★★
•Cantona
אימפריית החול

אימפריית החול

יונתן אנגלנדר

סיפורים קצרים שהם כמו חלקי פסיפס, ויחדיו הם יוצרים תמונה (לא מחמיאה) של השירות הצבאי באופן כללי, והשירות הצבאי בבסיס זיקים באופן יותר ספציפי. אני לא חושב שהספר יכול להיחשב בתור "רומן מסיפורים קצרים" כי הדמויות בסיפורים לא משיקות ולא חוזרות בסיפורים. לכל דמות (או דמויות) הסיפור שלה, שלהן. יחד עם זאת, גם אי אפשר לומר שהסיפורים מקבלים את העוצמה שלהם רק כשהם מאוגדים או נקראים יחדיו. כל סיפור פה עומד בפני עצמו ויכול היה להופיע בתור סיפור קצר בספר אחר.
הדמויות בסיפורים והעלילות מגוונות מאוד: רב צבאי, מפקדי כיתות צעירים, קצינה צעירה, מפקד הבסיס היוצא, נגדת מהאפסנאות ועוד. הסיפורים כולם מהודקים מאוד, כתובים בשפה רזה אך לא חסרת יופי. נהניתי לקרוא את הספר ונעצבתי לא פעם בגלל הדברים שעולים בו.
ספר טוב מאוד, ממליץ בחום.

לפני חודשיים•
★★★★★
•Cantona
עדן

עדן

נגה אלבלך

וואו, איזה ספר מקסים! שלוש נובלות, אחת מהן ("עדן" - האמצעית והארוכה ביותר) היא מופת של אהבת אדם ואופטימיות, וגם השתיים האחרות מקסימות.
יש מעט קשר בין הדמויות בנובלות, אבל הקשר העמוק יותר הוא בחיפוש של הדמויות אחר משמעות, אחר חיבור אמיתי לבני אדם אחרים ולחיים בעלי ערך.
ממליץ על הספר הזה בכל פה.

לפני חודשיים•
★★★★★
•Cantona
לנצח

לנצח

ג'ודי בלום

מה יש לי, גבר בן 37, לחפש בספר על בני 18 שנכתב לפני 50 שנים? שאלה טובה, והתשובה - ג'ודי בלום. בלום היא סופרת מאוד מוכרת ונחשבת בארה"ב (אני לא יודע מה מעמדה בישראל בדיוק). הספר הכי ידוע שלה, והקודם שקראתי, הוא "אתה שם, אלוהים? זאת אני, מרגרט", שמספר על ילדה בת 12 ומתאר שנה אחת בחייה - כיתה ו'. אהבתי מאוד את "מרגרט" (דירגתי ב-4 כוכבים פה והסברתי בביקורת מדוע הוא נהדר, למי שמתעניין/ת), ולכן כשראיתי את הספר הזה בספרייה הדיגיטלית החלטתי לקרוא אותו. ואני ממש לא מצטער.

הספר הזה מתאר בערך שנה בחייה של נערה בת 18, מתחילת י"ב ועד רגע לפני שהיא עוזבת לקולג'. בהתאם לגילה של הגיבורה, הספר עוסק באהבה ראשונה, יחסי מין, יחסים עם ההורים, חברויות, מחשבות על העתיד ועוד. יש פן דידקטי בספר, בעיקר ביחס למין (לא אפרט כדי לא לעשות ספוילרים), אבל בלום יודעת לאזן את הדידקטיות עם מה שנכון לסיפור ולדמויות ולא להפוך מסופרת לפסיכולוגית או מחנכת.
ההחלטה שמקבלת בלום לגבי סוף הספר (בלי ספוילרים) היא אמיצה בעיני, ואשמח לשמוע מה חשבתם/ן על הסוף, אם תקראו אותו. אני מעריך אומץ באומנות ולכן לא יכול לכעוס עליה.
אם יש לכם/ן ילדים בגיל הנעורים המתקדם (16-18), או אם אתם בעצמכם מתעניינים ורוצים להיזכר איך זה להיות בגיל הזה - הספר הזה מאוד מומלץ.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•Cantona
הדחף

הדחף

סטפן (שטפן) צווייג

שני סיפורים קצרים של צווייג. שניהם מאוד רלוונטיים לזמננו ואזורנו. בראשון ישנו חייל רוסי שנלחם בחזית הצרפתית במלחמת העולם הראשונה והצליח לברוח לשווייץ. הוא מתחנן בפני המקומיים שיעזרו לו לחזור לביתו אבל הם לא עושים דבר עבורו.

בשני, הארוך יותר, ישנו אזרח אוסטרי שברח עם אשתו לשווייץ כדי לא להתגייס אבל צו הגיוס שהוא מקבל בדואר משבש את התכניות שלהם.

אלה לא יצירות מופת, אבל סיפורים טובים, חזקים, עצובים מאוד ומעוררי-מחשבה, וכאמור לצערנו הם גם מאוד רלוונטיים אלינו כיום.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•Cantona
החצר הקדמית

החצר הקדמית

קונסטנס פנימור וולסון

נובלה יפה, מעט עצובה ואפילו מעט מעצבנת, שנכתבה במאה ה-19 ומספרת על אישה אמריקאית שמתאהבת בבחור איטלקי מאסיזי שבחבל אומבריה באיטליה. הם מתחתנים והוא מנצל את טוב ליבה וכספה במשך שנה, ואז מת. היא יורשת את חמשת ילדיו (מאשתו הראשונה), עוד שני אחיינים, דוד עצלן וסבתא משוגעת. האישה האמריקאית, פרודנסיה, היא אישה בעלת עקרונות ואופי מברזל, אבל גם בעלת רוח טובה וסלחנית, אופטימית ושמחה בחלקה. היא לוקחת את עול הבית והילדים ומטפלת בהם.
הסיפור מתרחש 16 שנים לאחר שהבעל נפטר, כשפרודנסיה כבר מבוגרת, הילדים גדולים ויצאו מהבית. יש לה חלום אחד, צנוע, לפרודנסיה - לפנות את מבנה הרפת הקטן שמסתיר את הכניסה לבית, ולהקים במקומו חצר קדמית יפה ומטופחת. לצורך זה היא חוסכת פרוטה לפרוטה, אך איכשהו כל פעם שהיא מתקרבת לסכום אחד מילדיה בא עם בעיה כלשהי, שכמובן רק כסף יכול לפתור. התנהגותה של פרודנסיה מכמירת לב ומעוררת הערצה בו זמנית, והתנהגותן של הדמויות האחרות בסיפור (איטלקיות כולן) מעוררת כעס.
זוהי נובלה קצרה ויפה, אני לא קראתי אלא האזנתי לה בקולה של המספרת עדי לב שעושה עבודה נהדרת. ממליץ בחום.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•Cantona
תמורה נאותה

תמורה נאותה

מאיה ערד

מבחינתי, מאיה ערד היא בליגה אחרת. קראתי ביקורת פושרת על הספר, שמכיל שלוש נובלות חדשות, אך בעיני היא מרתקת כרגיל, חדה ואירונית, בוראת דמויות וסיטואציות בחסד.
הסיפור הראשון מתאר אישה חד הורית בשנות הארבעים לחייה, שעובדת לפרנסתה כמתרגמת מבוקשת. ערד עוסקת בסיפור, לא לראשונה, במעמד חברתי וכלכלי, הגירה ותרבות, וגם עולם הספרות. עוד דבר שעולה בסיפור הזה, ועד כמה שאני יודע היא לא עסקה בנושא בעבר (לפחות בספרים שאני קראתי) זה נושא של מין בהסכמה. אבל לא אגיד יותר כדי לא ליצור ספוילרים.

הנובלה השנייה, והטובה ביותר לדעתי, עוסקת במשפחה ישראלית שחיה בארה"ב ויוצאת לחופשה שנתית בוילה שכורה. אם המשפחה מזמינה את אחותה הגרושה, שאמורה לבוא רק עם בת-זוגה, אבל אחותה מופיעה גם עם בנה בן ה-19 שנמצא על הרצף האוטיסטי. זה מערער את המבנה המשפחתי באותה וילה.

הנובלה השלישית עוסקת בפנסיונרית שרואה עצמה כאמנית, ולוקחת את נכדתה בת ה-14 לטיול חניכה, מין כניסה לעולם האמנות, בונציה.

לדעתי, מי שאוהב ומכיר את הסגנון של ערד יהנה מאוד מכל הנובלות.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•Cantona
קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה

קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה

עוזי וייל

אף אחד לא כותב כמו, ואפילו על אותם נושאים לפעמים, עוזי וייל.
הכישרון הגדול שלו, לדעתי, זה סיפורים קצרים שמערבים דמויות מעניינות וסיטואציות חד פעמיות.
אני פחות התחברתי לקטעים על שירה או על רוחניות, כתיבה על נושאים מופשטים ללא עמוד שדרה עלילתי מובהק.
אבל יש גם קטעים נהדרים ויפים, מצחיקים, מרגשים וחכמים. ממליץ לקרוא, והכי הרבה לדלג מעט על קטעים מסוימים.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•Cantona
היינו העתיד

היינו העתיד

יעל נאמן

עוד סיפור על התבגרות בקיבוץ שיתופי, לינה משותפת וכל הג'אז הזה. לא נמאס? מסתבר שלא...

האמת, יש חשיבות לספרי ההתבגרות הקיבוצית האלה, בין אם הם חצי-היסטוריים או עיוניים ("הביתה" של אסף ענברי) ובין אם כאלה, בעלי ערך ספרותי ויומרות ספרותיות, ופחות היסטוריה גרידא.
הערך שלהם הוא שהם נותנים שמות ופנים לאנשים שבמידה רבה בנו את הארץ הזו. האנשים שהקימו קיבוצים באזורים שכוחי-אל, בתקופה בה המדינה הייתה לא-פעם על בלימה, ואיפה שהיה קיבוץ היה הגבול. האנשים האלה הלכו, בידיעה ומבחירה ומתוך אידאולוגיה אלטרואיסטית כנה, לבנות את המדינה. הרי הם יכלו באותה מידה להקים בית בתל אביב או חיפה, אבל התעקשו ללכת לגבולות, למקומות המסוכנים והלא מיושבים האלה. והקיבוץ בספר הזה - יחיעם - זה חתיכת חור. קיבוץ על הר, בגובה 400 מטר, לא מיושב, מטווח על ידי האויב הערבי בתקופת העלייה על הקרקע - צריך להיות משוגע כדי לבחור לחיות שם. הסופרת (יעל נאמן) מביאה, במידה מסוימת, את סיפוריהם של המשוגעים האלה. וזה חשוב, לדעתי. שאנחנו, הציבור, נכיר וניחשף לאנשים האלה, ואולי אפילו נקבל מהם השראה, או לפחות פרופורציות.

בתור דוגמה אחת לטענתי הנ"ל, אזכיר את סיפורו של גנן הקיבוץ (הנה, עברו בערך חודשיים מאז סיימתי את הספר ואני כבר לא זוכר את שמו. אבל את סיפורו אני זוכר). אותו גנן הפך את הקיבוץ למפעל חייו, אך הוא התאבד בשנת 1953, מעט לאחר שאהובתו מתה. מי זוכר את האיש הזה? מי ידע שאי פעם חי? בזכות הספר הזה, התשובה היא: מעט יותר אנשים.

אם כן, יש לספר חשיבות רבה ויש בו גם קטעים יפים ופיוטיים, או מעוררי מחשבה. אבל הוא אינו מושלם. הכתיבה בגוף ראשון רבים (אנחנו) מעלה שאלות ותהיות. ראשית, הוא גורמת לכך שאין גיבור מובהק לסיפור, ולכן גם מידת ההזדהות עם הדמויות פוחתת. בנוסף, היא מעלה את השאלה, עד כמה הכתיבה של המחברת היא אמינה - היא מתיימרת לדבר בשם כל הקבוצה, אך האם באמת כולם חשבו/הרגישו כמוה? ראו את הדברים כמוה? היא חקרה את זה וביססה את זה?
לא במקרה, לדעתי, סוף הסיפור, כאשר המחברת מפסיקה לכתוב ברבים ועוברת לספר רק על עצמה ועל תקופתה בקומונה ברמת גן בשנת ה-י"ג ולאחר מכן תקופתה בצבא ואז החזרה לקיבוץ עד העזיבה הסופית שלו - זהו החלק המעניין ביותר בספר כי הוא סוף סוף מפגיש את המערכת הקיבוצית הגדולה מול דמות בשר ודם שאנחנו יכולים להזדהות איתה, לשוות אותה לנגד עינינו, להסכים או להתנגד לה.

לסיכום, לא ספר מושלם אבל בהחלט ספר טוב וכדאי לקרוא אותו.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•Cantona

ביקורות נוספות על "השוטר שלי"

השוטר שלי

השוטר שלי

בת'אן רוברטס

שובר לב.
התחלתי לקרוא אותו בלי יותר מדי ציפיות. הכריכה האחורית מספקת פרטים מעורפלים (שאפו למי שכתב אותה!) את הסופרת לא הכרתי, למרות שזה ספרה השלישי. גם על חייו של א.מ. פורסטר - עליהם מבוסס הסיפור עם שינויים - קראתי רק אחרי שקראתי את הספר הזה.

שנות החמישים בברייטון - שנראית אולי נוצצת לנופשים על בתי הקפה ומקומות הבילוי שבה, אבל היא הרבה פחות נוצצת לתושביה ממעמד הפועלים. שתיים מהדמויות הן כאלה: מריון שהביכה את משפחתה, הצטיינה בבית הספר והפכה למורה, וטום שרצה יותר מהתעסוקה הפשוטה ממנה התפרנסו בני משפחתו, והתגייס למשטרה. צלע נוספת בסיפור הוא פטריק, אוצר במוזיאון, קצת מבוגר מהם, ממעמד קצת גבוה מהם, אמיד, משכיל וחובב אמנות, "איש העולם הגדול" שיש לו מה להציע.

הסיפור הוא סיפור אהבה לא שגרתי. הוא כתוב באופן מאופק, כסיפור אישי לסירוגין של שתיים מהדמויות הראשיות. הדמות השלישית נותרת שותקת, ושתיקתה רבת משמעות ו"מדברת" לא פחות ממילות האחרים. הסיפור מתפרש משנות החמישים עד סוף המאה הקודמת, הגיבורים עברו כבר חיים (כמעט) שלמים. הסיפור עוסק באהבה, התמסרות, קנאה, מעשים איומים וגם נדיבות עצומה, ששנים מהגיבורים מפגינים.

עד שנת 1967 החוק הפלילי באנגליה ראה בהומוסקסואליות פשע שדינו מאסר. אוסקר וויילד מת כשהיה כלוא על "פשע" זה, אלן טיורינג התאבד בגיל 42 כתוצאה מאשמה זו. ואצלינו? ירשנו את החוק מהבריטים ורק ב 1988 באיחור אופנתי, הוא בוטל.
הספר מעניין, כתוב היטב, נכנס לנבכי הנפש של אנשים מאוהבים, של אנשים החשים אשמה והמסקנה העולה ממנו - אי אפשר לאהוב מישהו שלא אוהב את עצמו ומרגיש אשמה על מהותו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•yaelhar
השוטר שלי

השוטר שלי

בת'אן רוברטס

"השוטר שלי" מספר את סיפורם של שני אנשים, גבר ואישה, שאהבו את טום ברג'ס. סיפור שמוכיח את האכזריות שקיימת בנו כלפי אנשים אחרים על מנת לשמור את האדם שאנחנו אוהבים לעצמנו. את חלקו הראשון של הספר מספרת לנו מריון - מורה קשוחה בבית ספר יסודי שהייתה מאוהבת בטום כבר מהיותה ילדה. מריון מבטלת כל ספק אפשרי לגבי טום, היא בטוחה במאה אחוזים שהיא תצליח לשכנע אותו לאהוב אותה לאחר חתונתם. בחלק השני מספר פטריק את סיפורו - הוא עובד במוזיאון לאומנות אבל חייו לא שבים להיות כשהיו מהיום שהוא פוגש את השוטר הצעיר ברג'ס. במהלך הקריאה אנחנו לא זוכים לשמוע את קולו של טום אבל לאורך כל הספר אפשר להבחין בהיאבקות שלו בכדי לשמור על חיי האהבה שלו מאוזנים.

הספר הוא מעין יומן שמנוהל על ידי מריון ופטריק, בעבר ובהווה. כל העוולות שהם עשו אחד לשנייה, הקנאה, הרצון העז לנצח ולזכות בלבו של טום והחיים הקשים עם החוקים החונקים של אמצע המאה הקודמת מותרים בקורא רצון לבכות.

יותר אהבתי את נקודת מבטה של מריון - היה לי קל יותר להזדהות איתה ולהרגיש את כאבה (אולי זה מפני שגם אני אישה? מי יודע) אבל פחות אהבתי את הסיפור מנקודת מבטו של פטריק - זה הרגיש לי קצת פתטי. מריון תיארה הכל בעין כל כך בוגרת ומציאותית, ומצד שני פטריק תיאר הכל כמו נער מאוהב ומלא הורמונים בן חמש עשרה וזה היה קצת מאכזב.

אבל בסך הכל נהינתי נורא מהספר והסוף הותיר אותי עצובה.

שווה קריאה!

לפני 8 שנים•
★★★★★
•לב
השוטר שלי

השוטר שלי

בת'אן רוברטס

רומן יפהפה ומקסים בין 2 גברים ואישה במשך תקופה. האישה כותבת את הסיפור על העבר והווה. יש בו אהבה ומשיכה בין 3 הדמויות
הסיפור מתחיל משנות 60 שעדיין שמרנים הן בעבודה או בחיים היום יומיים. השם השוטר שלי מצד האישה או מצד הגבר. ממליצה בחום

לפני 7 שנים•
★★★★★
•דובי חתול
השוטר שלי

השוטר שלי

בת'אן רוברטס

מסופר כאן על אישה שהיצר המיני שלה לעולם לא יסופק על אף התשוקה האשלייתית הגדולה שלה , מכיוון שהיא חושקת בגבר שחושק בגבר בלבד. עמוד אחרי עמוד הסטטיות היא של אישה שנשארת בנישואים פלסטיים קלסטרופוביים חסרי עונג ויבשים. עינוי אחד גדול. חוסר מימוש חוסר סיפוק והרגשת מניה דפרסיה אחת ענקית לאחר סגירת הספר.!

שם הספר היה צריך להיות -
"שוטר שלו" ...

לפני 13 שנים•יעל
השוטר שלי

השוטר שלי

בת'אן רוברטס

האמת שהתלבטתי בין ספר טוב לספר מעולה ואז שאלתי את עצמי שאלה אחת פשוטה (על אף שלא הייתי צריכה, כי ידעתי כבר את התשובה) האם הספר הזה טילטל אותי? והתשובה היא חד משמעית כן. הסיפור הזה אמיתי עד כאב גם בדור שלנו, אנשים משלמים מחיר יקר על מוסכמות חברתיות, אני חושבת שרוב האנשים בעולם משלמים מחיר כזה או אחר על האהבות שלהם, אז זאת השאלה שלי לכל מי שקורא את הביקורת הזאת ואני אשמח לקבל עליה תשובה: מהי אהבה? והאם אהבה בכל מחיר?

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שושי:)- לאה:):)
השוטר שלי

השוטר שלי

בת'אן רוברטס

ספר חמוד, דרמה מרגשת, סיפור חריג ומפתיע, שוטר הומו זה נשמע הזוי. אבל זו המציאות שגם במגזר זה עלולים להימצא גם הומואים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•זלי
השוטר שלי

השוטר שלי

בת'אן רוברטס

ספר נוגע ללב על אהבה לא ממומשת בימים שבהם הומוסקסואליות הייתה פשע. נהניתי...

לפני 13 שנים•דקלה
דירוג
4.0
לפני 8 שנים

“"השוטר שלי" מספר את סיפורם של שני אנשים, גבר ואישה, שאהבו את טום ברג'ס. סיפור שמוכיח את האכזריות שקי”