שובר לב.
התחלתי לקרוא אותו בלי יותר מדי ציפיות. הכריכה האחורית מספקת פרטים מעורפלים (שאפו למי שכתב אותה!) את הסופרת לא הכרתי, למרות שזה ספרה השלישי. גם על חייו של א.מ. פורסטר - עליהם מבוסס הסיפור עם שינויים - קראתי רק אחרי שקראתי את הספר הזה.
שנות החמישים בברייטון - שנראית אולי נוצצת לנופשים על בתי הקפה ומקומות הבילוי שבה, אבל היא הרבה פחות נוצצת לתושביה ממעמד הפועלים. שתיים מהדמויות הן כאלה: מריון שהביכה את משפחתה, הצטיינה בבית הספר והפכה למורה, וטום שרצה יותר מהתעסוקה הפשוטה ממנה התפרנסו בני משפחתו, והתגייס למשטרה. צלע נוספת בסיפור הוא פטריק, אוצר במוזיאון, קצת מבוגר מהם, ממעמד קצת גבוה מהם, אמיד, משכיל וחובב אמנות, "איש העולם הגדול" שיש לו מה להציע.
הסיפור הוא סיפור אהבה לא שגרתי. הוא כתוב באופן מאופק, כסיפור אישי לסירוגין של שתיים מהדמויות הראשיות. הדמות השלישית נותרת שותקת, ושתיקתה רבת משמעות ו"מדברת" לא פחות ממילות האחרים. הסיפור מתפרש משנות החמישים עד סוף המאה הקודמת, הגיבורים עברו כבר חיים (כמעט) שלמים. הסיפור עוסק באהבה, התמסרות, קנאה, מעשים איומים וגם נדיבות עצומה, ששנים מהגיבורים מפגינים.
עד שנת 1967 החוק הפלילי באנגליה ראה בהומוסקסואליות פשע שדינו מאסר. אוסקר וויילד מת כשהיה כלוא על "פשע" זה, אלן טיורינג התאבד בגיל 42 כתוצאה מאשמה זו. ואצלינו? ירשנו את החוק מהבריטים ורק ב 1988 באיחור אופנתי, הוא בוטל.
הספר מעניין, כתוב היטב, נכנס לנבכי הנפש של אנשים מאוהבים, של אנשים החשים אשמה והמסקנה העולה ממנו - אי אפשר לאהוב מישהו שלא אוהב את עצמו ומרגיש אשמה על מהותו.


















