ביקורת ספרותית על קליפת אגוז - ספריה לעם #743 מאת איאן מקיואן
ספר טוב

---

"ורגשות. הוא היה אומר: 'אין צורך לשפוך הכל. פרט אחד מגלה את האמת'."

הסיפור מסופר מנקודת מבטו של עובר ברחם אימו. היא בשבועותיה המתקדמים ואמורה ללדת בעוד כשבועיים. העובר בתוך הבטן שלה חווה את חייה החיצוניים של אימו המעבירה אותו קשת של תחושות ורגשות. כשהוא מגלה שאימו נמצאת במערכת יחסים עם דודו ומנגד, אביו הביולוגי דחוי ומגורש מביתו, הוא מרגיש כי הוא חייב לפעול. האמא והדוד רוקמים מזימה כנגד האב על מנת להוציא אותו מהתמונה המשפחתית והעובר כמו נקלע בעל כורחו למשולש אכזרי של רצון לנקמה ושפיכות דמים.

איזה עולם עשיר פותח בפנינו מקיואן. רעיון כל כך מקורי ויפה שהצליח לגעת בי מהמקום הראשוני והתמים של עובר שאמנם נוכחותו עוד אינה קיימת אך הווייתו נרקמת בעולם עוד בבטן אימו. מבחינת העובר יש לו עולם שלם, תודעה עצמית והוא מבין הכל בעודו ממשיך לשאול ולהסתקרן. הוא אמנם בוסרי אך גם בשלב כזה מסוגל לחוש רגשות של כאב, אהבה או שנאה. ממש כמו ילד קטן, דרכו אנו מגלים את החיים, את הראשוניות ואת הטוב והרע על כל צדדיו.

מקיואן יוצר עולם סוריאליסטי להפליא. עולם שאפשר להפליג בו בדמיון ולשוט אל עבר מחוזות אחרים לגמרי. אני פשוט אוהבת את חוסר הנוחות שהוא יוצר אצל הקורא, תחושת היציאה מהאזור הבטוח שלנו אל עבר עולם שונה, אחר ולא ידוע. יש בספר הזה המון דמיון וגירוי של המחשבה ושל החושים. המספר שנמצא בתוך מקום חשוך וסגור, דווקא הוא מודע לכל המתרחש סביבו ומשתמש בחוש הראייה, המישוש, השמיעה והטעם כדי להבין באופן מיקרוסקופי את העולם שנמצא מחוצה לו.

צורת הכתיבה הזכירה לי טרגדיה יוונית, כמו מישהו שגורלו נגזר עליו עוד בבטן אימו ולא משנה מה הוא ינסה לעשות הוא לא יוכל לברוח ממנו. הגורל נקבע ולכל מעשה שלנו או של הסובבים אותנו תהיה השפעה למשך שארית חיינו. מקיואן גורם להבנה הזו שהחיים הם סך מעשים ופעולות שאדם עושה, מעשים שאולי בהווה קשה להבין את השלכותיהם או להצליח "להיות ברגע", אך אם נהיה מודעים לרגעי החיים שלנו, נוכל להעריך את הטוב ולהצליח לגעת באושר שבהיותנו כאן.

"אבל הנה האמת המגבילה מכל, הזמן הוא תמיד עכשיו והמקום תמיד כאן, ולעולם לא אז ושם".

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על קליפת אגוז - ספריה לעם #743