ביקורת ספרותית על השכנים החדשים מאת רעיה טילינגר

---

אני אוהבת סיפורים על בנייני דירות. כי זה לא רק דירות בעלות ארבע קירות. כל דירה היא כמו קופסת זיכרונות. היא אוצרת בתוכה חיים שלמים, והרבה פרטים.
בסופו של דבר כל דירה זה סיפור על משפחה. על אנשים שפעם גרו בה, העבירו חיים שלמים, וגם אם חלקם כבר לא גרים שם - תמיד אדם משאיר משהו מעצמו. גם אם הקירות הם דבר יציב וקבוע, מה שמתחולל ביניהם הוא דינמי ומשתנה. אופי הדיירים, קצב החיים.

בניין דירות בין שלוש הקומות על הר הכרמל בחיפה מוקף חורשת אורנים המעניקה ירוק ורוגע.
כמה עשורים קודם, כשהבניין היה בבנייה, קנה אותו סולובייצ'יק, היזם שעלה מפולין, כשכיסו לא שופע, אבל ראשו מתפקע מאמביציה. הוא מכר את רוב הדירות לאנשים שהגיעו מ"שם". וככה חיו להם השכנים בבועה משלהם, משמרים את השפה, את מה שהיו פעם, במדינה אחרת, לפני המלחמה ההיא אשר הפכה סדרי עולם ושינתה את חייהם.

אבל עם השנים דברים השתנו. חלק מהדיירים עזבו. נכנסו דיירים אחרים, הביאו רוח חדשה. המרקם האנושי השתנה.

בכל בניין יש את השכן הרחרחן, זה שיודע הכל, גם את מה שלא אמור לדעת. נוח זלצמן ידע הכל על כולם. ממקום עומדו על יד החלון היתה לו תצפית טובה. פעם רוזה אשתו מילאה את ימיו היה להם האחד את השני. אבל עכשיו רוזה דמנטית, ונוח בעיקר מטפל בה ודואג לה, כמו שמטפלים בתינוקת. אין לו עם מי לחלוק את מחשבותיו, אין מי שיראה אותו. אבל הוא רואה את כולם, ורגיש לכל תנועה ורחש. כמו באותו יום בו שמע את הסַבָּל מנחית את המשא הכבד בדירה למעלה. וכשהכיר את השכנים החדשים שהגיעו לבניין, וגילה שהמשפחה שתהיה שכנה שלו היא ערבית - הרגיש שעולמו מתערער. אם כל השנים הבניין שמר על איזון מסוים, זה היה הרגע בו הוא הופר.

רעיה טילינגר כתבה סיפור יפה שיש בו הכל: יחסי שכנים, זיקנה וחולי, שינויים, והתמודדות איתם, זוגיות, פער בין דורי / עדתי, והתמה המרכזי - דו קיום. אני ראיתי בסיפור היפה הזה על הבניין השקט ברחוב החיפאי מיקרוקוסמוס למדינה.

מומלץ ויפה.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על השכנים החדשים