ביקורת ספרותית על המנורה הטמונה מאת סטפן (שטפן) צווייג (oziko)

ביקורת ספרותית על המנורה הטמונה מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 18 ביוני, 2025
ע"י oziko

כבר הרבה זמן שמשהו בי לא נותן לי לקרוא את הספר הזה, משהו בי בישר לי שבסדר, צווייג והכל, אבל איך אפשר להפוך נושא וסיפור כזה מה גם הוא רוחניקי - למעניין. מה שהחזיק אותי מאמין, זה עיני האח הנצחי שלו - שלא היה כזה נורא, למרות שגם לו היה רקע שמלכתחילה היה לי חשוד, והזכיר את האלכימאי.

אז הייתי כבר בשוונג של צווייג, אזרתי אומץ - סתמתי אף והחלטתי לנסות לטעום.
בשורה העליונה, האמונה באינטואיציה שלי עדיין קיימת, ולא כלכך טעיתי.
מדובר באגדה יהודית פרי מחשבתו של צווייג שמגוללת את סיפור המנורה שמשנה את המיקום שלה בגלל מלחמות לא לה, והיהודים של אותו הזמן כמובן מודאגים, והזיקה היהודית שלהם לא נותנת להם לנוח עד שהמנורה תהיה אצלם חזרה.
מה התיאור הזה אומר? לא יודע, ככה גם הספר.

בגב הספר כתוב משהו כמו "הסיפור מצליח לגעת ללב האדם המודרני בזכות המסורת והאמונה אשר נשכחה מליבו" ואני חושב שהם מתכוונים שצווייג ניסה לתת פה משל קסום כזה שנוגע במסורת עתיקה וסיפור עם ריח של דפים צהובים, ובאמת זה מה שזה. אבל זהו.
מה כבר אפשר להפיק מאגדה יהודית? התאגדות יהודים עם זקנים לבנים כנגד לא יהודים שרוצים להרע להם? עמידה נחרצת של גיבור יהודי אל מול קיסר העולם הרומאי בלי לפחד כלל? סוף טוב של דווקא המיעוט ניצח, מיעוט של מסורת ורוח?
אז כן, זה יכול להיות משל נחמד, זה קריא והכל, אבל לא ידעתי ממש מה לעשות עם עצמי בסוף הספר. לא הרגשתי שצווייג הילך עליי פלאים או הוביל אותי למשהו נשגב במעמקי המוח האנושי, ולא הרגשתי שצווייג משתף אותי בידע ותיאור של נושא שהוא ממש אוהב (כמו הביוגרפיות שכתב), אז כן, הספר מאוד פשטני וקליל, ואני חושב שלא מצאתי בו הרבה מעבר לזה.

11 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על המנורה הטמונה

טוקבקים

+ הוסף תגובה

oziko	oziko (לפני חודשיים) תודה יעל, בכל זאת עם כל האהבה שלי לצווייג, אני אוהב אותו בגלל סגנון מסוים שפה לא היה, ואהבה שתלויה בדבר... בנוגע לצווייג והיהדות, את הסיבה שקניתי את הספר שמאגד מכתבים שלו, מה ששיווק לי אותו היה המשפט: "רק לך אומר שמטבעי [...], לא הייתי בוחר ביהדות כבית סוהר להכרה ולמחשבה שלי [...]: ואולם אני יודע שאני מבקש למצוא ביהדות שלווה, ולעולם לא ארצה לבגוד בה, וגם לא אבגוד. [...] העובדה שאני יהודי אינה לנטל עליי, היא אינה מלהיבה אותי, לא מייסרת אותי ולא מייחדת אותי. כשאני חושב עליה, אני מרגיש בה כשם שאני מרגיש את פעימות ליבי, ואיני מרגיש בה כשאיני חושב עליה. אני חושב שבמילים אלה הבהרתי את עצמי." האם הספר כולו עוסק בזה? לא, וקצת הרגשתי מרומה אבל זאת אשמתי ועדיין היו שם מכתבים ממש טובים ולגבי הסיפא שלך, דווקא כשהוא בנעליים של ההיסטוריון, כמו במגלן, היה לו חן מסוים שגרם לי להתעניין. במקרה הזה, זה מרגיש אחרת לגמרי, יבש בלי כל החן הרגיל שלו.
yaelhar	yaelhar (לפני חודשיים) ביקורת ללא משוא פנים. שלושה כוכבים למרות שצווייג... בעיקרון צווייג היה מנוכר למסורת היהודית וליהדות בכלל. הוא היה למעשה היסטוריון ונראה שהסיפור הזה בנוי יותר על יסודות "ההיסטוריון" מאשר על יסודות "היהודי" (לא קראתי).
oziko	oziko (לפני חודשיים) תודה דן! ירמיהו גם מפחיד אותי, במיוחד כשאני לא כלכך מתחבר למחזות. מה שכן, אני זוכר מהמכתבים שהיה הרבה עניין סביב המחזה הזה
דן סתיו	דן סתיו (לפני חודשיים) OZIKO סקירה יפה ומעניינת. נדיר שצווייג זוכה כאן רק בשלושה כוכבים. קראתי את המחזה שלו ירמיהו ושם דווקא, לדעתי, צווייג עשה עבודה נפלאה בנוגע לסיפור הנוגע למסורת עתיקה ולריח של דפים צהובים...