ביקורת ספרותית על המנורה הטמונה מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

נובלה לחנוכה

Der begrabene leuchter -המנורה הטמונה/גנוזה" פורסם ב-1937, נובלה אלגורית על מצבו הרע של העם היהודי אי שם בעבר שמתקשר להווה הכתיבה בשנות ה-30 בו נרדף פעם נוספת העם היהודי.
בשנת 455 פולשים הונדלים לרומא, בכוונה לבזוז אותה עד היסוד ולחזור לעיר מוצאם (קרטאגו בצפון אפריקה).

"זה נגמר. זה בידיהם. הם מצאו את הדבר". "את מה הם מצאו? את מי?" נפלט משפתי כולם כבצעקה.
"את המנורה, את המנורה. החבאתי אותה כשבאו הברברים מתחת לאשפה במטבח.
(..) רק כלי אחד מכלי המקדש רציתי למלט, את מנורת משה, מנורת הזקנים מבית המקדש של שלמה. והם כבר בזזו את כול חדר האוצרות, שכעת נראה ריק לגמרי, ולא העמיקו לחקור עוד, כבר הרגשתי ביטחון בליבי שלפחות הצלנו את כלי הקודש האחד הזה. אבל אחד העבדים, תיפח רוחו, הבחין בי מחביא את המנורה, וגילה זאת לשודדים, כדי לזכות בחירותו". (ע"מ 22-21).

הורקנוס-בן-הלל – שמאי המנורה ברומא מתוודה בפני הקהילה הענייה והמיואשת שהוונדלים לקחו את מנורת בית-המקדש.

"רבי אליעזר נשא מבט לאה. "אתה אומר שהלילה הם ייקחו אותה מכאן?"
"כן הלילה. הם יסיעו אותה בעגלה בדרך הנמל אל הסירות, ואולי היא כבר נישאת מכאן בשעה שאנחנו מדברים. קרנות היעד קוראות ליחידות המאסף להתכנס. מחר בבוקר יעמיסו אותה על הסירה".
רבי אליעזר הרכין את ראשו עמוק יותר מעל שולחנו. נדמה היה שהוא נרדם בזמן שהוא מקשיב. הוא נראה כלא נוכח והוא לא הרגיש במבטם המודאג של האחרים. לפתע זקף את ראשו ואמר ברוגע ובבטחה:
"אנחנו מוכרחים להצטרף. זוהי חובתנו היזכרו בתורה ובמצוותיה. כשארון הקודש נדד, נדדו גם אנחנו. רק כשהוא נח מנדודיו, יכולנו גם אנחנו לנוח. כשסמליו של אלוהים נודדים, עלינו לנדוד איתם".
(ע"מ 27-26).

רבי אליעזר הזקן- רב קהילת יהודי רומא במאה החמישית קורא לכול הגברים ולילד קטן ששמו בנימין בן ה-7 לצאת אל הנמל ברומא, להתחקות אחר מנורת הקודש.

"ברוכים הנמצאים", השיב הזר. אז שאלו ראש הקהילה:
"מאין זה באת ולאיזו קהילה אתה משתייך?"
"הקהילה שהייתי חבר בה אינה קיימת עוד; נמלטתי בסירה מקרתגו. אירועים גדולים התחוללו.
יוסטיניאנוס הקיסר שלח מביזנטיון צבא נגד הוונדלים, ובליסריוס,שר צבאו עלה על קרתגו, מעוז השודדים.
מלך הוונדלים נפל בשבי וממלכתו הושמדה. כל מה שלקחו השודדים במשך השנים נפל עתה בידי בליסריוס ונלקח לביזנטיון .
(..) רק בנימין מר-נפש, שעמד במבחן המר, נשא פתאום את מבטו:
"ומה עלה בגורל המנורה?"
"למנורה שלום. בליסריוס לקחה שלל. ושמעתי שהוא צביא אותה עם כל שאר האוצרות לביזנטיון".
(ע"מ 70-69).

בזמן שקהילת רומא נמצאת ב9 באב, מתאבלים על בית המקדש שחרב (במקום בבית-הכנסת בבית אלמין) מודיע זר פלוני לראשי הקהילות היהודיות של התקופה שהמנורה הקדושה בביזנטיון.

"אבל יוסטיניאנוס לא הפנה את מבטו לא למתורגמן ולא למתנתם. הוא בהה במבט ריק ומשועמם מעל לראשי כולם . (..) "שאל אותם מה הם רוצים!"
המתורגמן השיב בדברי חלקות, שבתוך השלל האדיר שהשיב איתו בלסרסיוס, יש פריט פעוט אומנם, אבל יקר במיוחד לבני העם הזה. כי מנורת שבעת הקנים, שהכופרים סחבו איתם פעם מעבר לימים וליבשות, נשדדה ממקדש שלמה, מקדש אלוהי היהודים. לכן מבקשים ומתחננים היהודים בפני הקיסר, שיואיל בטובו לשמור להם את המנורה הזאת מתוך השלל, והם רוצים לפדות את ערכה בכפל ערכה בזהב
(..) עיני הקיסר נותרו קפואות. הוא השיב בזעף :
"אין לי עניין בתפילתם של מי שאינם נוצרים. אבל שאל אותם מה העניין בחפץ הזה ומה בדעתם לעשות בו?".
(ע"מ 102-101).

בנימין- העד לשוד המנורה מרומא ע"י הוונדלים מגיע בעת זקנה אל קיסר בזנטיון- השליט החדש בעולם ובעל המנורה. הוא מתחנן להחזר המנורה לחיק הקהילה היהודית מן הקיסר. בחוסר עניין גמור מיוצר העתק של המנורה בעל מראה זהה- אחד לכנסיה בירושלים ואחד לקהילה. סוף הנובלה מפתיע ובורא מציאות חלופית ומקסימה לעניות דעתי לסיפור המנורה (סוג של Happy endingמסתורי).

הנובלה "המנורה הטמונה" מציאה לחסידי צוויג מה שהם אוהבים- דיאלוגים מתוך שינה עם אלוהים, קונוטציות פסיכולוגיות ודיאלוגים מן השנונים שיש. לא סתם הביקורת ה-100 שלי באתר מוקדשת לספר שצריך להיקרא בחג החנוכה לצד הדלקת הנרות וחגיגות החג.
אני מודה ליוהנס1 שהעלה את הספר לאתר, חג שמח.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על המנורה הטמונה