ביקורת ספרותית על אלו ואלו - כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון #2 מאת ש"י עגנון
ספר טוב

---

מעשה נורא שהיה בי וובן זוגי שיחיה, שהלכנו לשמחת נישואים בעיר הקודש תיבנה ותיכונן. והיה הזוג נאה, והמקום נאה, ואוויר ההרים נאה, וההורים נלבבים, והתזמורת מנעמת הנשמה בניגוניה. והנה ביושבנו אל שולחן הסעודה ראינו והנה המפה שיראים צחורים ועליה כלים מכלים נאים. ומרכז יש לו לשולחן, ועליו נר דולק וספרים. וספרים אלה ישנים הם למראה, וכריכתם קשה, ודפיהם צהובים מיושן ורוב ימים. ולא לקריאה ניתנו כי שולחן סעודה הוא השולחן. ואם אין הסבר השולחן מספק, הרי מראם של ספרים שכרוכים הם יחדיו בחוט העשוי חומר שקוראים אותו רפי"ה וקישוריו אינן קלים להתרה, ויהי הדבר לפלא. ובראות שכני לשולחן את פליאתי ותמיהתי לנוכח מראה הספרים שעל השולחן הסביר לי כי לנוי ניתנו, למען שוות לשולחן מראה וינטג'. בחנתי הספרים ואחד מהם היה "אלו ואלו" של עגנון, ונכלמתי בראותי פרי עטו של חתן פרס נובל והוא לקישוט וינטג' בינות למיני טחינה וחומוס וחצילים ואין לו מציל. ובשובי לביתי חקקתי הדברים באתר הסימניה.

ובחלוף שנה ועוד שנה ועוד מספר שנים, נטלתי לידי את הספר, והוא הספר הנמצא בספריית ביתי. בכריכתו הפנימית נחרט בעט כדורי פאי אפסילון למבדא אפסילון גמא, הלוא זה שם משפחתי שכתב אבי בעלי באותיות יוונית שכך היתה דרכו לסמן ספריו במיני סימונים שאיוותה נפשו. ובכן נטלתי את הספר לידי והחילותי לקרוא בו. בעמוד ראשון אתחיל ובעמוד אחרון אסיים כשם שעשיתי בספר אחר של אותו כותב הלא הוא עיר ומלואה. וספר זה אינו כספר עיר ומלואה. שספר עיר ומלואה עוסק בעיר אחת ובוצ'ץ' שמה, וספר זה עוסק בנושאים רבים ומקומות רבים. שספר עיר ומלואה כתבו הכותב בחייו וערכה ביתו לאחר מותו וליקטה ממקומות שונים, וספר זה כתבו שי עגנון וערך את סדרו ועודו בחייו. ושבתות הרבה ארכה לי הקריאה כי ארוך הספר תק"נ עמודים, והמה סיפורים הרבה וכתובים בגופן קטן ובדפים צפופים ובלשון נושנת אשר כבר אין דוברים אותה. קמעא קמעא קראתי, והיו הדברים בפי כדבש למתוק.

מקצת הסיפורים ידעתים, שכן נדברו מתכני תוכניות הלימודים והכניסום לתוכנית בתי הספר, אם ביסודי ואם בתיכון, אם בתוכניות רשות ואם בתוכניות שהנן חובה. ואף על פי שעברו כמו שלושים שנה ומעלה מיום לימודי, הרי סיפור "והיה העקוב למישור" חרוט על לוח ליבי ונקרא במבטאה הרומני של המורה רבקה, ומרוב ששקדה על לימודי הספרות נכנסו המילים במוחי. אבל סיפורים אחרים חדשים היו בעיני ובהם סיפור "עגונות" שאותו קרא עגנון לשמו הספרותי ובו נתפרסם. עוד העלה הכתוב בדבר סוכה המריחה ובדבר דקדקנים עבריים שכמו בימינו אלה גם בימי עבר היו טורדים בדקדוקי עניות. כן מצאתי תשובה בדבר האומרים שהילולת רבי שמעון אשר במירון שהנן חדשות נראו בארץ ולא שערום אבותיכם. והנה מצאתי תיאור מאת עגנון על הדלקת מטפחול של שמן ועשיית משתה גדול ושמחה רבה ואנשים המגיעים מדמשק וארם צובא למירון לחגיגות דרבי שמעון בר יוחאי ויהי זה חיזוק לדברי האומרים אין חדש תחת השמן ומנהג הילולת מירון שריר וקיים. וכן עוד מיני מגדים ודברי מתיקה בספר, מקצתם משמחים, ומקצתם עצובים, וברובם האירוניה העגנונית מרימה ראש. והיו הדברים בפי כדבש למתוק מהחל הספר ועד כלה, לא נס ליחה ולא כהתה עינו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על אלו ואלו - כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון #2