כשכתבתי לפני ארבע שנים על ספרה הראשון נבוא לקחת אותך של דנה רוזנטל ברנדייס :"תודה לך דנה על רגעים קסומים של אושר בקריאתי נפעמת שזהו ספרך הראשון ובטוחה שזאת רק ההתחלה " ...כמו חזיתי או יותר נכון ידעתי והייתי בטוחה שהיא תשכפל את הצלחתה בספרה הבא אך לא שיערתי ותיארתי לעצמי עד כמה היא תתעלה בכתיבתה בספרה ה-מעולה כן כן לא פחות מזה מאמא רוזה .
ככה זה שסיפור אנושי של רומן מותח הטומן בחובו , קשיים של עליה וקליטה בתחום המסעדנות, המעורר תיאבון לאכול ויותר מכך לקרוא , על כוחו של שיתוף ועל מחירה של הסתרה , בדמויות מורכבות נוגעות ומעוררות אמפטיה עטוף בכריכה מקסימה אותנטית של התרפקות ונוסטלגיה .
ובשביל להבין יותר :
תכירו את רוזה היא עלתה לארץ מאוקראינה לפני חמש שנים . היא נמלטה מעברה מכורח הנסיבות.
שם באוקראינה היא הותירה את אמה בעלת מסעדה יוקרתית . אביה נפטר ממחלה .
שם גם היתה נשואה לולאדי שהפך לאלכוהוליסט מכה , לאחר שעברו תאונה ברכבם ואיבדו את העובר שהיה ברחמה . כך בחר להתמודד ולברוח מהמציאות שנכפתה עליו ...
לרוזה היה חלום לפתוח מסעדה מצליחה בארץ בדיוק כמו זאת של אמה . מסעדה רוסית אותנטית. היא פוגשת ומכירה באולפן את אירנה שהיתה מורה למתמטיקה באודסה ,ומתיידדת איתה ומספרת לה על חלומה ומלהיבה אותה .
שתיהן מחליטות לפתוח יחד מסעדה בשכונת שיכונים ליד הים , ולאט לאט מקימות אותה .
רוזה תופסת פיקוד על המעשי והבישולים , ואירנה על הצד הניהולי הכספי והלוגיסטי .
הן מחפשות עובדים ומוצאות את רז נערה תיכוניסטית עצובה ומסוגרת , עם רקע חיים לא פשוט שנכנסת לליבם , את אנדום עובד זר תקתקן ששוטף כלים , ואת ניסו נער צעיר וחרוץ , תלמיד המגיע ממשפחה קשת יום .
המסעדה מתחילה להתמלא באנשים המתאהבים בתבשיליה של רוזה ומתאהבים במאמא רוזה שהיא לכולם , זאת דנה מיטיבה לתאר בכתיבתה הרגישה הסוחפת , היא חושפת את יחסיה של רוזה עם כל אחת מהדמויות בסיפור בשפה מקשרת של חגיגת חושים וטעמים ושפה אותה בוחרת להעשיר בתיבול משפטים מלאי הומור מהשפה הרוסית ואי אפשר בלי פירוט של האוכל הרוסי המסקרן והמעורר תיאבון , אותו לא הכרתי וכעת מסוקרנת וחייבת לטעום שהוא המקשר בין כולם , פותח את ליבם והופך אותם למשפחה אחת גדולה.
אט אט נרקמים יחסים ,השקרים מתגלים ואף סודות סמויים נחשפים לכל אחד ואחת מהדמויות , המכריעים את המשך קיומה של המסעדה בצל הקשיים והסכנות האורבות מנגד ....
מאמא רוזה בעיניי הוא סיפור מופת ! סיפור אנושי מותח וקולח מלא ברוך חמלה ואנושיות המעביר בצורה מופלאה רגישה ונוגעת את קשיי קליטתם של העולים החדשים , ומנגד את הפסיפס הישראלי המורכב ויחד עם זאת המלא באנושיות אחת גדולה של משפחה תומכת ואוהבת.
מומלץ בחום!
ו....עוד דבר אחד : אל הספר הזה כדאי לכם להגיע שבעים כי הוא מעורר תיאבון תרתי משמע ...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
