ביקורת ספרותית על שומרי המגדלורים מאת אמה סטונקס
ספר לא משהו

---

אתחיל בכך שלא ראיתי בספר הזה מותחן סוחף, אלא יותר מלל לא ברור
בו כל אחת מהדמויות משקפת את עולמה שלא ריתק אותי.
בשנת 1900 נעלמו שלושה שומרי מגדלור ואף אחד לא ידע מה עלה בגורלם.
ההיעלמות הזאת גבתה מחיר מהנשים שנשארו מאחור שלא הבינו כיצד החיים התחדשו שוב ושוב בלי לגלות אהדה.
כולם יוצאים ובאים, כאילו לא קרה דבר.

גם ככה החיים עם בעלים שנעדרים תקופות ארוכות היו מורכבים,
כי בעל שמגיע הביתה בתום שבועות ארוכים ופתאום הוא אדון הבית, והן הופכות לנגן כינור שני,
אלה לא נישואים מקובלים. אבל עדיין יש זוגיות ומשפחה.
ופתאום... מגיע ריק, ריקנות, היעדר מוחלט של האדם איתו קשרת את גורלך.
והריק הזה הוא תעלומה, כי לאף אחד אין מושג כיצד קיומם התאדה.

ופה הסופרת מתחילה לחקור את הנשים שנשארו מאחור, את היחסים עם הבעלים,
את הקשר שהיה בין השומרים והאופי של כל אחד מהם.
ואני הרגשתי שהספר אינו ברור, ולא מצאתי עניין, ולא חשק להמשיך בקריאתו.
אז בעמוד 71 פרשתי.

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על שומרי המגדלורים