ביקורת ספרותית על המרד השפוף - על תרבות צעירה בישראל מאת גדי טאוב
ספר בסדר

---

אני אתחיל עם כותרת המשנה של הספר - "על תרבות צעירה בישראל". לקחתי את הספר הזה כהמשך לספר של עוז אלמוג, "פרידה משרוליק", אבל לפני שאתייחס לתוכן אני רוצה להתעכב של כותרת המשנה, למרות ואולי בגלל שגם הכותרת הראשית אומרת משהן.

על. מה זה "על"? האם זו ביקורת על תרבות צעירה בישראל? או הסכמה איתה? האם זה ניתוח שלה, או דיאלקטיקה איתה? אולי זה קצת מכל דבר ואז זה בעצם מחשבות על תרבות צעירה בישראל. או הרהורים, או הגיגים, או סקירה וניתוח, או כל דבר אחר. אבל המחבר, או שמא זה העורך שלו, בחר לוותר על הגדרה מדוייקת בכותרת, כזו שאומרת לקורא מה הוא עומד לקרוא. למעשה התשובה היא מאמרים שהכותב פירסם בזמנים שונים ובמקומות שונים, חלקם על תרבות צעירה, חלקם על תרבות בישראל וחלקם על דברים קשורים

תרבות. הגדרת ויקיפדיה היא "מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם, כפי שהם באים לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם", אבל זה גדול מדי לספר דק כזה, שהוא קצת כמו חוברת אפילו. ואז נשאלת השאלה אם זו תרבות כמו מה שרואים ב"היכל התרבות", כלומר מופעים שונים ותערוכות, האם זו תרבות כמו בצימוד "תרבות ואומנות" כלומר בהתייחסות לספרות, מחזות, יצירות מוזיקה פופולרית או אחרת שנוצרים במקום מסוים ובתקופה מסויימת, ואולי גם ניתן ללמוד מהם על הערכים, האמונות ותפיסות העולם" של אותה קבוצת אנשים.

צעירה. הבקשה להגדיר "צעיר" היא כנראה מאוד טבעית ועל כן יש התייחסות אליה במבוא של הספרף והתשובה היא שבחלק הראשון מדובר באנשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם ובחלק השני מדובר בגדול באנשים שהם בשנות הארבעים לחייהם וכמובן שזה חיתוך גס (כך במבוא) ויש חפיפה כלשהי בין הקבוצות.

בישראל. אבל ישראל לא מנותקת מהעולם, וכך חלק גדול מהספר הוא עיסוק בהשפעות חיצוניות או בכלל בתהליכים שקורים בעולם המערבי, וזו בעצם הזדמנות של טאוב לתקוף את הגישה הפרוגרסיבית ואת תנועת הפוסט מודרניזים ומייצגיה בחשיבה הפילוסופית, בספרות, בהגות וביצירה האומנותית. הוא גם מתייחס לישראל, כמובן, לאנשים כמו אוהד פישוף, גפי אמיר, אתגר קרת ואורלי קסטל בלום. אחד החלקים מנתח את השימוש שלהם בשפה העברית, ובשימוש בשפה "רזה" ואת משמעויות העומק של השימוש הזה. עם זאת למקד את הספר בישראל, בעיקר בכותרת שלו, זה לא בהכרח נכון.

וחשוב גם להתייחס למה שלא נמצא בכותרת המשנה הזאת - מתי. היות וזה לא ספר מסוגו של עוז אלמוג ואין כאן סקירת עומק של תרבות צעירה מהקמת המדינה ועד מועד כתיבת הספר הזה, מן הראוי להתייחס גם לתקופה שעליה מדובר. אם זה מסקרן אתכם אז אומר המאמרים שמהם מורכס הספר נכתבו בעיקר בשנות התשעים של המאה הקודמת והיות והם פורסמו בעיתונות באותה תקופה כך שהם היו חלק ממה שנהוג לכנות "אקטואליה" ועל כן אלה צעירים ותרבות צעירה בישראל של סוף המילניום. כיאה וכיאות לכתיבה עיתונאית, הגם שעברה עריכה ועיבוי בעת ההבאה לדפוס כספר, ההנחה המובלעת היא שהקורא מכיר את הרפרנסים האקטואליים ואת העבודות או הטיעונים שאליהם הכותב מתייחס ועל כן מספיקה רמיזה ואין צורך להזכיר אותם בהרחבה. עשרים וחמש שנים מאוחר יותר, הקוראת המצויה נדרשת לחפור עמוק בזכרונה כדי להבין במה מדובר. או, במידה והיתה עסוקה באותן שנים מדוברות בבניית משפחה וגידול ילדים, להסתייע במקורות זרים על מנת לייצר קונטקסט ומשמעות.

"המרד השפוף" הוא שמו של אחד המאמרים שנכללו בספר. כל דור מורד בדור הקודם לו, אומר טאוב, אבל הדור הזה - כלומר אנשים שהם בעשור השלישי או הרביעי לחייבם בשנות התשעים, מה שאומר ילידי שנות השישים/שבעים, מורד בלא חמדה ובלא התלהבות. מורד לשם המרד ובכוח האינרציה ולא מתוך אידיאולוגיה חלופית לאידאולוגיות הקיימות, משים שתפיסת העולם שבה הדור הזה מחזיק היא שאין אידיאולוגיה. מה שנשאר זו נקודת מבט ניהליסטית למדי ששואלת למה הטעם. ומכלול המאמרים הזה, בלי עיבוי נוסף שיתן להם הקשר והסתכלות רחבה הוא קצת כמו העיתון של אתמול שהיום מוכר הדגים היה שמח לעשות בו שימוש לצרכי עיטוף לולי משרד הבריאות היה מתריע מפני הסכנה שבאכילת דגים שנחשפו לדיו של העיתונים ונמרחו בו. הספר חזר אל ספריית הרחוב שממנה נלקח.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על המרד השפוף - על תרבות צעירה בישראל