ביקורת ספרותית על מחר ועוד מחר ועוד מחר מאת גבריאל זווין
ספר טוב

---

לא שיש לזה קשר לספר עצמו, אבל זה הספר הדיגיטלי הראשון שקראתי. התעקשתי לקרוא ספרים מודפסים, עד שהפכתי לסטודנטית. ואין מצב שאני הולכת להסתובב באוניברסיטה עם לפטופ, אייפד ובנוסף לכל גם עם ספר. מהסיבות הפשוטות ש-1) גם ככה כבד לי, 2) לא יהיה לי מקום בתיק לעוד דברים, 3) הצורה של הספר פשוט לא נוחה בתוך התיק, יש לי תיק צד, אתם מבינים? אז אם תדמיינו את זה רגע בראש... זה לא מסתדר.
את ההקדמה הזאת כתבתי כי רציתי להגיד שאני ממש שמחה שדווקא זה היה הספר הדיגיטלי הראשון שלי, כי זה באמת היה ספר טוב. כל כך טוב שלא הפריע לי שקראתי אותו באייפד. כל כך טוב שלא הפריע לי שאי אפשר לדפדף בו, או לשים בו את הסימניה שלי. כל כך טוב שלא הפריע לי שהעיניים שלי מתעייפות יותר מהר ככה, בקושי שמתי לב.
מה יש בספר שגרם לי לאהוב אותו (ולרגעים גם לא לאהוב)?

*אני אתחיל מהחלק הכי טוב בספר הזה- הדמויות. ספיציפית הדמויות הראשיות, אני אגיע אח"כ לשאר הדמויות.
יש בספר שלוש דמויות דומיננטיות- סאם, סיידי ומרקס. כל אחת מהדמויות בנויה היטב, גבריאל זווין ממש חושפת לאורך כל הספר מידע חדש על הרקע של כל דמות. כלומר, "מגלים" כל דמות לאורך הספר, ולא ישר על העמודים הראשונים, מה שאני ממש אהבתי. לדמויות ממש הייתה אישיות, לכל דמות יש התנהגות שמאפיינת אותה, דברים שהיא אוהבת ולא אוהבת. הרגשתי שאני מכירה אותם, הרגשתי שאנחנו מתבגרים יחד. כשהם שמחו, שמחתי גם. כשהם היו עצובים, גם לי היה עצוב.
אני באופן אישי הייתי רוצה לדעת קצת יותר על הדמות של סיידי, מרגיש לי שהפוקוס היה בעיקר על סאם, אבל בחלקים מהספר (בעיקר בסוף) סיידי קצת נעלמה לי.

*העלילה (מכיל ספוילרים)
אוקיי. השליש הראשון של הספר- היה מדהים. עלילה קולחת, מערכות היחסים בין הדמויות בספר מרתקות, תמיד קורה משהו, אין שום דבר מיותר. ואו.
השליש השני- לדעתי העלילה תפסה תפנית קצת מדכאת והרבה תחושב של תקיעות, ***ספוילר*** , אני חושבת שזה בעיקר בגלל הנתק שהיה בין סאם לסיידי. לי זה היה נראה הזוי שהם כל כך הרבה זמן לא דיברו והחברה ממשיכה לרוץ, וכל זה בגלל שסאם ידע שדוב וסיידי היו זוג? כאילו, אוקיי, אני מבינה, הוא לא היה בסדר. אבל היה בניהם משהו לא אמין, כמה זמן כבר אפשר לכעוס על דבר כזה? במיוחד כשאתם מנהלים חברה יחד. והחלק הכי מרגיז היה שהם בכלל לא דיברו על זה. כל אחד התמודד עם המטען שלו לבדו- סאם עם הקטיעה, סיידי עם מה-שזה-לא-יהיה שעובר עליה כל הזמן. אני בכל אופן חושבת שהנתק ביניהם היה ארוך מדי והרגיש שזה תקע את העלילה מלהתקדם למקום חדש. הם עושים משחק, ועוד משחק, ואז רבים שוב. אוקיי, הבנו. אפשר להתקדם מכאן? והדמויות הלא חשובות שהתחילו לצוץ פתאום? כאילו, למה להוסיף דמויות נוספות ולשפוך עליהן כל כך הרבה עמודים של כלום ושום דבר?
השליש האחרון- ***ספוילרים*** שנדבר על המוות של מרקס? אני מודה שלא הערכתי אותו בכלל עד שהוא מת. מהרגע שמרקס מת- כל המשך הספר הרגיש לי מלנכולי. הכל הרגיש מתפורר. חיכיתי לתפנית והיא לא הגיעה. חיכיתי כל כך הרבה זמן שסיידי וסאם כבר יחזרו לדבר וזה קרה רק ממש בעמודים האחרונים של הספר. עד אז זה היה מסע מייגע שכל אחד מהם עבר לבד.

*היצירתיות
הרעיונות של המשחקים, זה היה מדהים!! השנינות של הסופרת! רוב המשחקים בספר מתוארים לפרטי פרטים וממש יש רעיון מאחורי כל אחד מהם. אני בכלל לא בקטע של משחקי מחשב אבל אני מודה שממש נהניתי מהחלק הזה של הספר.
אהבתי גם מאוד את הקפיצה בין זמנים בספר. רגע אחד אנחנו בכאן ועכשיו ובעמוד הבא אנחנו נמצאים בילדות של סאם. ואח"כ נחזור שוב לכאן ועכשיו. המעברים היו חלקים וזה גם מאפשר "הפסקה" ממה שקורה באותו רגע בספר ולצלול שניה לאווירה אחרת.

*לא יכולתי להפסיק לקרוא
אין לי הרבה מה להוסיף פה. חשבתי על הספר הזה כל הזמן. קראתי אותו כשיש לי שיעורי בית להגשה (במקום להגיש אותם כמובן. דחיית סיפוקים זה לא הצד החזק שלי). בהפסקות בין הרצאות. לפני השינה. בבוקר כשקמתי. חשבתי עליו כל הימים האלה, כשסיימתי אותו קצת הוקל לי שעכשיו לפחות הוא לא יהיה בראש שלי יותר.

*המסר של הספר (מכיל ספוילרים)
הספר הזה עוסק בחברות. או לפחות זאת הצורה בה הוא משווק. אני יודעת שאני לא מתנהגת לחברים שלי בצורה הזאת, ולא הייתי רוצה שיתנהגו אליי ככה בחזרה. הדברים שסאם וסיידי מסוגלים להגיד אחד לשניה בויכוחים. העובדה שהם כל הזמן נוטשים אחד את השניה כשאחד מהם במשבר. ולא סתם משבר, חתיכת משברי חיים הם עוברים שם בספר הזה. וברקע המשברים האלה שהם עוברים, הם מסוגלים פשוט להיות בנתק. שנים. לא לדבר בכלל, וגם לא לדבר על הסיבה שהם לא מדברים.
אבל אהבתי את הרעיון של חברות בין גבר לאישה, פשוט ככה. אם כי כל הספר חיכיתי שסיידי וסאם יהיו זוג, אני מודה. והתאכזבתי שסיימתי את הספר והם לא היו זוג. אבל עדיין התחבב עליי הרעיון של חברות כל כך חזקה שהיא לא רומנטית. פשוט קשר חזק בין שני אנשים.

שורה תחתונה- לכו לקרוא את הספר הזה. למרות כל מה שציינתי, אי אפשר להניח אותו מהידיים לשניה.

» ביקורות נוספות של דיאנה
» ביקורות נוספות על מחר ועוד מחר ועוד מחר