ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 21 בדצמבר, 2024
ע"י בר
ע"י בר
"בחיים לא צריך כל הזמן לצחוק לפעמים טוב שעצוב. אם עצוב באמת גם שמח באמת. אם כל הזמן בינוני אפשר להיכנס בפריג'ידר".
מכירים את זה שיש לכם ציפיות מסוימות מספר, איזו תחושה פנימית ראשונית של מה שחשבתם שהספר יהיה ולאן הוא ייקח אבל בפועל זה לא מה שקורה?
מצד אחד זה נחמד להיות מופתעים, מצד שני, יש משהו מעט מאכזב לגלות שהספר הוא לא מה שחשבתם שהוא.
מדובר בסיפורים קצרים, על פניו בהתחלה חשבתי שהחוט המקשר ביניהם יהיה מוטיב האהבה. אבל האמת היא שהמוטיב החזק יותר הוא מוטיב הפרידה. זה כן מעניין שהאהבה באה לידי ביטוי בספר הזה אבל ממקום כואב, מאוכזב, ותרני ועייף. אהבה מתוך מקום פצוע ופגוע, אהבה שכבר איבדה את צורתה הראשונית וכעת מחפשת באפלה את דרכה חזרה.
ישנם סיפורים מצוינים שכתובים בחדות ועניין וישנם סיפורים שלא הצליחו לדעתי להתרומם ואפילו אומר שהם אפופים בטרחנות. אני חושבת שהבעיה המרכזית בספר היא תחושת הבלגן. הכתיבה הרגישה לי מאוד מפוזרת ולא אחידה. ריבוי דמויות ושמות ומעברים מהירים בין רגעים שלא תמיד ברור מה קורה בהם. לא אהבתי את הקונספט של סיפורים קצרים שלחלקם יש קשר ולחלקם לא.
מנגד, אפשר לומר לטובתו של הספר שישנם סיפורים שבהם הדמויות מאוד מפורטות וספציפיות כך שאפשר למצוא אליהן נקודות חיבור והזדהות. יש כאן ללא ספק בסיס מעניין שלדעתי הלך והתפספס. מה שכן, הספר מעלה את השאלה המורכבת על מערכות יחסים ארוכות טווח, ההתמודדות איתן במהלך החיים והשפעת התנהגות הורינו עלינו כאנשים בוגרים, דבר שלמעשה מעסיק הרבה מאיתנו לאורך החיים אם נרצה בזאת או לא.
"ההורים שלנו, אני מהרהרת, תמיד נשארו יחד. הם כבר איבדו משפחה אחת, והדגם המשפחתי שלהם היה כל כך מצועף צער, עד שחדל להיות דגם ונהיה אנדרטה שבצילה חיינו כלא-יוצלחים".
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בר
(לפני 9 חודשים)
חני- תודה רבה !
|
|
|
חני
(לפני 10 חודשים)
בר כשמאבדים אהובים תמיד הפיל שבחדר
הופך לאנדרטה. לפעמים דווקא התבלינים החסרים נותנים גושפנקא להיות מוצלח יותר ולאמץ כישורים מתחת לפני השטח.לגבי סיפורים קצרים הם אף פעם לא אחידים ביופם. כתבת יפה כתמיד. |
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
