ביקורת ספרותית על חזיון התעתועים של דוקטור אוקס מאת ז'ול ורן (וורן)
ספר בסדר

---

חביב. בכפר פלנדרי שליו להחריד, שכלב לא נבח בו מאות שנים, שיחה סוערת נחשבת להחלפה של יותר מעשרה משפטים בשעה, והמוזיקה באופרה מבוצעת איטית פי לפחות עשר מהוראות המלחין המקוריות כדי שלא לרגש מדי את תושבי הכפר, מגיע דוקטור אקסצנטרי ומבצע ניסוי בכפריים שהופך אותם לתוססים יותר ויותר.

יש כאן קטעים מצחיקים בטירוף בשפע, והספר קצר מספיק כדי שההומור היחסית פשוט על רמות השקט המוגזמות של הכפר לא יתיישן.
מה שכן, זה לא ספר מתוחכם מדי אלא בעיקר מסתמך על קצב טוב והומור אפקטיבי. זה לוקח אותו רחוק, אין ספק, אבל לא רחוק מספיק.. לדעתי עיבוד מודרני למיני סדרה או סרט יעשה לקונספט הורני הרבה טוב. אני יכול לדמיין את מייק פלנגן הופך את זה למופת אימתית קטנה למשל.. יש עם מה לשחק כאן.

אה, והסיום מאוד מאכזב. כמו גם חוסר הרקע להחלטה הלא מוסברת של העירייה ש30 שנה לא מקבלת החלטות זניחות בהרבה, לקבל את הצעתו של דוקטור אוקס לשים תאורה חשמלית בכל העיר העתיקה וחסרת השינוי הזו.

7 \ 10 ספר שיעניק לכם שעה של צחוק חסר הפסקה.

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על חזיון התעתועים של דוקטור אוקס