חביב. בכפר פלנדרי שליו להחריד, שכלב לא נבח בו מאות שנים, שיחה סוערת נחשבת להחלפה של יותר מעשרה משפטים בשעה, והמוזיקה באופרה מבוצעת איטית פי לפחות עשר מהוראות המלחין המקוריות כדי שלא לרגש מדי את תושבי הכפר, מגיע דוקטור אקסצנטרי ומבצע ניסוי בכפריים שהופך אותם לתוססים יותר ויותר.

יש כאן קטעים מצחיקים בטירוף בשפע, והספר קצר מספיק כדי שההומור היחסית פשוט על רמות השקט המוגזמות של הכפר לא יתיישן.
מה שכן, זה לא ספר מתוחכם מדי אלא בעיקר מסתמך על קצב טוב והומור אפקטיבי. זה לוקח אותו רחוק, אין ספק, אבל לא רחוק מספיק.. לדעתי עיבוד מודרני למיני סדרה או סרט יעשה לקונספט הורני הרבה טוב. אני יכול לדמיין את מייק פלנגן הופך את זה למופת אימתית קטנה למשל.. יש עם מה לשחק כאן.

אה, והסיום מאוד מאכזב. כמו גם חוסר הרקע להחלטה הלא מוסברת של העירייה ש30 שנה לא מקבלת החלטות זניחות בהרבה, לקבל את הצעתו של דוקטור אוקס לשים תאורה חשמלית בכל העיר העתיקה וחסרת השינוי הזו.

7 \ 10 ספר שיעניק לכם שעה של צחוק חסר הפסקה.

מדהים
ז'ול וורן מזכיר כאן קצת את פיליפ ק דיק
כדאי מאוד לקרוא

השבוע הבת שלי התעמתה לראשונה עם מערכת החינוך הציבורית. היא בכיתה ז' ועשתה השנה החלטה לא טריוויאלית כשעזבה את בית הספר הדמוקרטי שלמדה בו ועברה לבית ספר "רגיל". עד עכשיו, משהו כמו שלושה חודשים נטו, היא היתה די נלהבת ונהגה בניגוד לאופייה כשהקפידה להכין שיעורי בית, לשנן לא מעט חומר לקראת מבחנים ואפילו לסכם בשיעור מידי פעם. לא הערכתי שזה יחזיק מעמד הרבה זמן אבל השתדלתי לשדר נחת. שלשום היא הגיעה לשיעור ספרות בלי להכין שיעורים. אני לא יודעת אם זה קשור לרפורמה שכופה על המורים להשאר בבית הספר אחרי שנגמרים הלימודים, אבל היא התקשרה למחות בפני על כך שנגזר עליה להשאר בבית הספר ולמלא איזה דף עבודה ואחר כך להכין בבית עבודה שעליה להגיש למחרת.

למרות המחאה, עדיין נלהבת, בעיקר מהקונספט של עונש מסוג שעוד לא נתקלה בו, היא התיישבה בערב להכין את העבודה. היא צריכה היתה לקרוא סיפור שקיבלה, לסכם אותו ולענות על כמה שאלות. מכסת השורות שהיה עליה לכתוב נקבעה מראש, כך שהכללים היו ברורים. הכל הלך בסדר עד שהיא הגיע לאחת השאלות. היא נתבקשה לתאר את אחת הדמויות בסיפור, עשר שורות, קלי קלות, רק מה? כשמדובר בפלקט חד מימדי בדמות אישתו של הדייג מהדייג ודג הזהב זו בהחלט משימה מאתגרת. אני הצעתי לה להשלים את שבע השורות שחסרו לה ולכתוב חמדנית חמדנית שתלטנית חמדנית כמה פעמים שצריך כדי למלא את המכסה, אבל היא, ממושמעת ויצירתית ממני, פתחה את המילון והפליאה בוריאציות סביב כל מה שהופיע תחת הערך חמד כך שהצליחה להגיע לתשע שורות ומילה (כתב גדול, רווחים גדולים, הכל נוצל).

איך זה קשור לספר? אז לא רק בגלל הפונט הגדול והריווח.

זאת נובלה שעל פי ההקדמה (המעניינת מאד) של בני ציפר נכתבה למבוגרים. מדובר במשל על עיירה פלמית נידחת שתושביה הפלגמטיים מתנהלים בנינוחות ובעצלתיים במיקרוקוסמוס הנפלא שיצרו לעצמם וששום דבר רע לא קורה בו. לא רק שום דבר רע. שום דבר באופן כללי. מי שהופך את עולמם ומשנה בו סדרי בראשית הוא דוקטור אוקס, ממציא מטורף שמתיישב בעיירה ועורך בה את ניסוייו.
זה מתחיל נהדר. גם הפרק הראשון בו מתוארת העיירה וגם השני שהוא תיאור של שיחה שיש בה אולי עשרה משפטים אולם היא נמשכת שעות, הצחיקו אותי ונראו מבטיחים. הבעייה היא שמיד כשמשהו מתחיל להשתנות אתה מבין את כל העניין ואז אתה נשאר רק עם משל. אין פה באמת אנשים וכשהנמשל זועק כבר בתחילת הסיפור, הרבה לא נשאר מזה.

אני לא יודעת, אולי אנשים במאה ה – 19 היו מאד תמימים, או שהקצב המוטרף של החיים וריבוי הגירויים והמלחמות הלא תכליתיות, כל הדברים שלוורן יש מה להגיד עליהם, מנעו ממני את התענוג. מצד שני היו גם דיקנס וטולסטוי ודוסטוייבסקי, כך שאני חושבת שהעניין הוא שז'ול וורן פשוט היה ונשאר סופר לילדים.

ספר מקסים, התרגום של דורי מנור מיושן במובן הטוב של המילה, ומשקף את הלך הרוח והאוירה בספר המתרחש בעיירה פלמית מנומנמת בבלגיה של המאה ה-19. למרות שהספר קצר הוא מצליח לשבות את הקורא. הסוף עלול לאכזב את מי שרגיל לסופים המפתיעים שנהוגים כמעט בכל ספר שנכתב בשנים האחרונות, אבל בסופו של דבר הספר "לא מבייש את הפירמה" של ז'ול ורן הגאוני.

ספר זה הוא ניסיון להביא לפנינו מכתביו של ורן, שאינם מיועדים לנוער. זהו ניסיון יפה, אבל לא כזה המוכיח עצמו ככדאי.

דורי מנוח המתרגם חבר לבני ציפר, שהביא מהערותיו בראשית הספר. ועל מה הספר? על הבאת אור לפלגמטים. זה יישמע אולי אוילי, אבל זה בדיוק כך.

העיירה קיקנדון שבפלנדריה אינה מופיעה במפה. היא מונה כמה אלפי איש, אבל לא ניתנת לאיתור. גרים בה אנשים שלווים, חיות שלוות, כבר מאות שנים שאיש לא הרים קול, לא האיץ צעד, חתול לא שרט וכלב לא נשך. אין ריב ואין מדון.

דוקטור אוקס ועוזרו השתכנו באמצע המאה ה-19 בעיירה והחליטו לרשת את כל העיר בצנרת גז משוכללת ולהאיר את לילותיה. למעשה, היה בזה יותר ובניסוי שערך הדוקטור הוא גרם להאצת הפעילות בעיירה עד כדי הכרזת מלחמה על העיירה השכנה. התוצאות היו משעשעות, אבל לא עדי כדי המלצה על קריאת הנובלה הקלושה הזו.

נפלא!
תוך כמה שעות סיימתי את הספר הנהדר הזה, שעשה לי חשק ללכת ולקנות את שאר ספריו.
ז'ול וורן מתאר את חייה של עיירה שבעקבות ד"ר אוקס חייה משתנים.
הספר גרם לי לצחוק בקול רם כמה פעמים, ופשוט התענגתי על כל שורה בספר.
ספר ממש טוב לשבת, שפשוט עושה טוב על הלב.
פשוט לא רציתי שהספר יגמר!

אפשר להחליף את גז החמצן של ד"ר אוקס בגלי האתר של הרשת הסלולרית של המאה ה-21 ולהבין שאפשר שכולנו, כבני העיירה המנומנמת קיקודן מצויים תחת ניסוי דומה או כבר מעבר לכך. הסופר הזה הוא נביא ענק מעבר להיותו כותב נפלא.

ז'ול וורן בסיפור שהפעם מופנה לקהל בוגר.
העלילה מתרכזת בעיירה שקטה, אולי אפילו שקטה מעט ומה קורה כאשר מגיע לעיר דוקטור אוקס ועוזרו איז'ן.
ההבדל הקיים בין העירוניים לכפריים בא בהקצנה בנובלה זו של וורן.
דוקטור אוקס מפר את השלווה של העיירה הכפרית והפסטורלית ע"י ניסוי אותו הוא מבצע בבני המקום ללא ידיעתם.

הספר חביב, ילדותי בקיצוניות הדברים, מצחיק ואפילו מדעי.
היו קטעים שנשפכתי מצחוק, בכלל התיאורים והמצבים של הדמויות.
וזה עושה לנו קצת חושבים לגבינו, האנושות.