מכיוון שאגתה כריסטי גמרה את רוב הרעיונות, ואחרי שמתה לא נשאר הרבה מה לחדש, הבלש המטורזן והאלגנטי התחלף בבלש אלכוהוליסט ומכריס ורצוי גם גרוש ואומלל. היו כמובן בלשים אחרים במשך כמה עשרות שנים של כתיבה, כמו אדם דלגליש המשורר, או רוי גרייס, שהוא נשוי באושר, אבל הצרות הישנות רודפות אחריו.

בשנים האחרונות סופרי המתח מעניקים לגיבורים שלהם קביים, מטאפוריות וגם קביים אמיתיות. לכן ניקולס פייג' הוא נטול רגל, יד ועין וקורמורן סטרייק הוא קטוע רגל. כאמור, ישנם בלשים עם קביים מטאפוריות, ואנטוניה סקוט של פרויקט מלכה אדומה היא מחוננת. אלה הקביים שלה.
הכי מחוננת בעולם, או בספרד, או באירופה. נו, שויין, שטויות. לאורכו של הספר היא מגלה מעט מאוד יכולות יוצאות דופן או הברקות שלא היה מגלה בלש בעל אינטליגנציה תקינה. הסימן היחיד למחוננות היא סערת מחשבות שתוקפת את מוחה מפעם לפעם ואנטוניה זקוקה לקפסולה אדומה כדי להשתיק אותה ולתת לרעיונות לנווט את דרכן ביעילות.

אנטוניה היא חצי אנגליה וחצי ספרדיה. כמובן שהחצי הספרדי שילד אותה היא אם נהדרת ואילו החצי האנגלי הוא אב קר רוח ומתנכר, שמגדל את בנה של אנטוניה ומשמש שגריר בריטניה בספרד.

לאנטוניה יש בעל ששוכב בקומה כבר שלוש שנים וגורם לה לחשוב שלוש דקות ביום על התאבדות. מהספר הזה לא ברור איך נפצע בעלה של אנטוניה, אבל זה כנראה יתגלה בספר הבא בסדרה, או בספר העשירי כשייכתב. בינתיים פרויקט מלכה אדומה הוא הראשון, וההצלחה שלו תקבע את גורלה של אנטוניה (נראה שבינתיים ההצלחה גדולה).

לאנטוניה חובר ג'ון קוטיירז, שהוא שוטר הומו (גם זה סוג של מיוחדות) שנתפס לאחר ששתל סמים במכוניתו של סרסור מרושע. מילא שתל, אבל העובדה שצילמו אותו הפכה להיות הבעיה. רגע לפני שזורקים אותו מהמשטרה מציעים לו לחבור לאנטוניה לפרויקט מלכה אדומה. זהו פרויקט שבו כוח על, לא רשמי, מנסה לפצח פשעים שרצוי לשמור הרחק מעין הציבור והתקשורת. מין יחידה כלל אירופית שבינתיים אנטוניה היא כמעט החברה היחידה בו, ביחד עם המנטור שאימן אותה כמו שמאמנים ברוסיה הקשוחה, עם עינויים וכל החבילה.

שני פשעים גדולים מוטלים לרגליהם של אנטוניה וג'ון, שניהם מבוצעים כנגד אנשים עשירים בעלי מעמד חזק ומעמידים אותם במצב בלתי אפשרי, בו עליהם לוותר על משאת נפשם כדי להציל את יקיריהם. כמובן שהדילמה המוסרית הקשה מעידה יותר מכל על סולם העדיפויות של אנשים בעלי עושר ושררה.

הספר מסתיים עם קצוות פרומים ובלתי פתורים לגמרי, כדי להשאיר מקום לספר הבא. אחרי רשימת התודות בסוף הספר, מפציר הסופר בקוראיו שלא לחשוף את הסוף ברשתות החברתיות. אני חייבת לציין שהסוף איננו מפתיע או שערורייתי במיוחד, ולא ברור למה בחר הסופר לציין זאת במפורש.

הספר כתוב יפה מאוד ובכישרון רב, אבל התעלומה כשלעצמה לא יוצאת דופן או חדשנית, וכאמור, אפילו המחוננות של אנטוניה לא באה לידי ביטוי בספר.

דווקא את ג'ון גוטיירז עם האמאצ'ו (אמא) הנודניקית והאוהבת והמבשלת שלו אהבתי יותר.

הספר הזה לא שונה מרוב רובם של ספרי המתח שאני קוראת. בתחילה ציפייה למשהו אחר, באמצע הנאה יחסית בקריאה ואכזבה בסוף. לא מפני שאני מנחשת את הפתרון, סתם מפני שאני מחפשת הפתעה אמיתית, ואין.

#
יש ספרי מתח טובים. הם מעטים (מדי) ולפעמים קשה להבדיל בקריאת התקציר שעל הכריכה במה הם שונים מים ספרי המתח הבינוניים עד גרועים המציפים את הקוראים. נראה שהמון אנשים מנסים לכתוב ספרי מתח (ולעשות קופה מהר מהר) ורובם כושלים במשימה, כי כידוע לכתוב ספרי מתח זה כמעט הכי קשה מכל הז'אנרים. (הכי קשה זה לכתוב ספרים קומים, שהם הז'אנר במיעוט ומיעוטם מצחיקים באמת)

זה ספר מתח טוב מאד. כתב אותו סופר ספרדי, שזה ספרו הראשון המתורגם לעברית (אבל הוא מתורגם ל – 11 שפות אחרות, כדברי הכריכה האחורית) הוא יודע לכתוב, יודע לטוות סיפור מעניין, אם כי אינו נמנע ממופרכות, לפעמים מופרכות-על, כמקובל בז'אנר. הוא אינו מזלזל בדמויותיו, מתאר אותן לפני ולפנים, חוזר לעבר רחוק וקרוב כדי להסביר את עלילתו, אינו מסתפק רק באקשן ומאפיין את דמויותיו גם בתווי-אופי ייחודיים. הביקורת של "הלוחש לסוסים" הפנתה אותי לספר הזה (תודה!)

מדובר ביחידה סודית שהוקמה מתחת לרדאר המשטרתי ומטרתה לתכלל פיענוח ומניעת-פשעים המתרחשים באירופה. היחידה הזו אמורה לעקוף את חסמי האגו המשטרתיים בכל מדינה (הייתי שמחה לשמוע איך אבל גומז-חוּרָדוֹ אינו ברור במיוחד בנקודה הזו.) ולהקים בכל מדינה יחידת-צללים קטנה הכוללת איש משטרה אחד ואזרח/ית שיש לו תכונות ייחודיות, סוג של גאון לא-מלוטש, שיכולותיו המיוחדות עוזרות לפענח פשעים. אני יודעת שזה נשמע מדע בדיוני, אבל גומז-חוּרָדוֹ מצליח לרתק (גם) בנושא הזה. אז יש לנו בלש שסרח, שהמחלקה לחקירות שוטרים תטפל בו אחרי שיסיים לפתור את הפשע בספרד, וגאונה מתוסבכת ממוצא חצי ספרדי חצי בריטי, חצי אריסטוקרטי חצי פלבאי, שמתקיימת ממזון שמביאים לה שכנים, או ממזון מהיר לא בריא ונשארת איכשהו רזה וכשירה לפתור בעיות שנראות בלתי ניתנות לפיתרון.

גומז-חוּרָדוֹ הוסיף לז'אנר עמוס לעייפה דמות שאפשר לחבב. אני מתכוונת לדמות הבלש הבסקי, שהוא הומו עם לב גדול, צורך חזק להגן על חסרי ישע, מוח חד שהוא לא משתמש בו בקביעות וקורט שלומיאליות שצצה בזמנים הכי לא מתאימים. נהניתי מהספר אם כי, כאמור, הוא לא חף ממופרכות קשה ובלתי מוסברת. הבנתי שהסופר מתכנן טרילוגיה ואשמח לקרוא את הבא בתור, כשייכתב ויתורגם. גומז-חוּרָדוֹ מפציר בקוראיו ב"דבר הסופר" שהוא מכתב גלוי אליהם, להימנע מלספר את סוף הסיפור, במיוחד הוא מציין את הרשתות החברתיות ואתרי ביקורת הספרות, כדי לא לפגום בהפתעת אלה שעדיין לא קראו. הוא גרם לי הנאה בספרו ובתמורה השתדלתי מאד למלא את בקשתו.

****




יש נוסחה: גיבור/ה ראשי/ת וסייד קיק. לגיבור יש תכונות שהופכות אותו למוכשר באופן יוצא דופן, וכך הוא (או היא) מיועדים, מקץ כמה מאות עמודים לפתור את התעלומה ולמצוא את הפושע. הגיבור הוא חזק - אולי מומחה באמנויות לחימה או הישרדות, אולי היא האקרית חסרת גבולות, אולי פתולוגית עם עין שלישית, איש מז"פ עתיר אינטואיציה או רופאה חכמה במיוחד. במקביל - הוא גם פגום, אבל הפגם הוא כזה שרק לכאורה הוא פגם, ולמעשה יש בו מין חן כזה של "מה התכונה הרעה שלך" בראיונות עבודה. וכך הגיבור הוא נגיד אוטיסט בתפקוד גבוה, או שהיא מתבודדת, או שהוא שתיין ומיוסר, או שיש לה לשון חדה מדי וחבריה לצוות בית החולים נרתעים ממנה לרוב. לא משהו שיעצור אותה או אותו במרדף אחרי הפושע. בדרך כלל - להיפך.

הסיידקיק - לרוב גבר, אגב, ולעתים אפילו ממוקם מעל הגיבור הראשי בהיררכיה - פחות מוכשר, גם אם הוא חינני בדרכו שלו, ופחות חד מנאמבר וואן. תפקידו לעזור בחשיבה, במרדפים, במטלות פיזיות, או בסגירת פינות. האסיסטנט עם הסאקשן אצל רופא השיניים, אם תרצו, או הילד בן ה-11 בטיול קמפינג. הוא מחליק את העלילה קדימה, והפגמים שלו בולטים מעט יותר. הוא מעכב הכול בקלאמזיות שלו, במוסריות המעצבנת או במחשבתו המעורפלת. הסיידקיקים נתפסים, הם מתלבטים, הם נלקחים כבני ערובה (סליחה על הטריגר), הם אף פעם לא מבינים (הרבה אחרי הקורא, נגיד) את התמונה הגדולה, ומה קורה באמת.

ככה זה, עוד מאז שרלוק הגאון עם הכינור והדדוקציות וווטסון הרופא החביב, חסר התועלת והמעצבן, דרך הנערה עם הקעקוע ומיכאל בלומקוויסט האנמי, ולמעשה בחלק גדול מהספרים והסרטים שעובדים עם זוגות כאלה. הסיבה שיש נוסחה כזו היא שהנוסחה, כמובן, עובדת - עד שהיא נמאסת או מאבדת את הטעם, כעבור X ספרים. כמה כבר אפשר לסחוט את הלימון של ליסבת סאלאנדר, ההאקרית האנטי-סוציאלית?

****

גם כאן הנוסחה עובדת, והספר לא נמאס עליי, עד כדי כך שכבר קניתי את גירסת הקינדל של הספר הבא בטרילוגיה. אני כבר יכול לאתר פה ושם את המניירות הספרותיות שעולות על העצבים, אבל זה עדיין, עדיין לא יצא לי מכל החורים. כנראה עוד ספר אחד, או משהו.

אימלוק קצר: ספרות מתח סקנדינבית, רק בספרד החמה. כל היורגנסון והפרדריקסון הופכים לאורטיז או חימנז, והשלג - לשרב. אנטוניה סקוט היא חצי ספרדייה חצי אנגליה, והיא "המלכה האדומה" - מין מחשב-על אנושי שמצליחה להגיע למסקנות ולמדוד חלופות מהר יותר מכל בן תמותה בשל יכולותיה הקוגנטיביות המשודרגות. היא כמובן יפה, אבל לא באופן מנקר עיניים. במקביל, היא חושבת על התאבדות במשך שלוש דקות בדיוק ביום, ובסך הכול בנאדם לא מתפקד במיוחד בשל טראומה המפורטת בספר. הסיידקיק, שותפה לפתרון הפשעים הוא ג'ון גוטיירז, בלש באסקי משטרתי גיי ושמן שמקפידים בכל שני משפטים להדגיש שהוא לא שמן, שאוהב חיים פשוטים, את המצפון שלו ואת האוכל של אמא.

והם רודפים אחרי פושע מתוחכם במיוחד. נו, אתם יכולים לנחש מה קורה. כל עוד זה קורה, זה בסדר.

ספר טוב, אולי אחזיק מעמד עוד ספר אחד בסדרה. הנוסחה, כמתבקש, תתפרק מאליה.

****

נהניתי מהספר אבל באיזשהוא שלב הרגשתי שנגמרת לי הסבלנות אליו. גם הטויסטים לא טילטלו אותי... אקרא את הספר הבא בסדרה, מקווה שזה יהיה שווה את זה ..

ספר מתח נפלא - שונה ומרענן

אחרי שהציפו את ישראל בכל מותחן בינוני ומטה שיצא בסקנדינביה בעשור האחרון

סוף סוף ספר מתח שפשוט תענוג לקרוא אותו

התמוגגתי מנחת בסיום הקריאה -מחכה לחלק הבא

ספר נהדר. אנטוניה היא אישה בעלת כח ניתוח יוצא דופן אבל לא שוטרת.
ג'ון הוא שוטר שהושעה מתפקידו.
שניהם יוצאים לפענח לפי בקשת המשטרה עינייני חטיפה שמוסתרים מהציבור הרחב.
זהו חלק ראשון בטרילוגיה של אנטוניה וג'ון כאשר בכל ספר הם ישלחו לפתור בעיה אחרת.
הכתיבה מעולה ומרתקת.
חבל שרק 3 ספרים של הסופר תורגמו לעיברית.

פעם בכמה זמן אני קורא ספר והוא מרגיש לי עם ייחוד שכובש אותי.
פרויקט מלכה אדומה הוא משהו אחר רענן ושונה בזאנר ספרות המתח. אותי לפחות הוא תפס כמשהו חדש מסקרן ולכן מרתק.
בעלילה פרועה מפתיעה ומהירה גיבורי העלילה - כל אחד עם היחוד והשריטה שלו - אנטוניה סקוט והגון גוטיירז לא נתונים לנו מנוחה מחשבתית ואנחנו נסחפים עימם מעלה ומטה. גם שכבר ניתן להבין את הסוף הוא בכלל לא פוגם בהנאת הקריאה מאחר שגם הדרך שבה היא מתגלגלת לא נותנת לך להניח אותו מהיד.
מרתק וממומלץ

סופר מדהיםםם וספר מעולה! מתח נהדר ואחד מספרי הסיפורים הכי גדולים בדורנו. תודה שאנחנו בדור שיש לנו את חואן הסופר הכי מיוחד שקיים היום. חבל שלא כולם מכירים אותו. רוצו לקנות את הספר ותמליצו לאחרים
פשוט מעולה

ספר מתח טוב+. שונה ואחר מספרי הבלש/מתח מהז'אנר "הרגיל". האופן שבו העלילה מתפתחת, התיאורים ועוד. זהו הבלש/מותחן הספרדי הראשון שאני קורא ובהחלט נהניתי ממנו. יש בו את כל האלמנטים של בלש/ית חריג, שוטר שפישל ומקבל הזדמנות, קצין משטרה שלא מוכן לקבל עצות מאף אחד אחר ועוד. פושעים לא שגרתיים וקורבנות מעניינים עם סיפור מאחוריהם. דילמות של נסחטים - להקריב בן משפחה או להקריב את העסק שבנינו במשך שנים? בהחלט מומלץ וממתין לספרי ההמשך כמובטח בסוף הספר.