ליבי הייתה לי ילדותית מדי, יחסית לנושא מאוד בוגר, סיטואציה של אהבה אסורה בין שני אנשי משפחה, עם בני זוג וילדים.
השם של הספר מרמז על כך שבסיטואציה הזאת, שמאוד ברורה מההתחלה, כשעמרי המנכ"ל החדש מתאהב בעובדת שלו ליבי, ממבט ראשון, למרות שהוא נשוי עם ארבעה ילדים, אנחנו חוקרים מהו בעצם "הדבר הנכון".
גם לליבי וגם לעמרי יש סיבה להימשך, ליבי מרגישה שהחבר שלה נועם, שהיא לא נשואה אליו אבל הוא אב שלושת ילדיה והיא כן מחויבות אליו, כבר לא מראה לה חיבה.
היא מאוד ילדותית, כנראה בדיכאון אחר לידה, אז אפשר להחליף את המילה ילדותית ב"סופר רגישה".
יש לה מטענים, היא גדלה בקיבוץ וזאת לא הייתה החוויה הכי טובה עבורה, והמטען הספציפי הזה מנהל אותה הרבה כי היא חייבת לשלוט והיא חייבת להחליט ואף בוס לא יקבע לה לעשות משהו שהיא לא רוצה לעשות.
היא גם עברה פגיעה מינית, אבל אני לא בטוחה עד כמה ההשפעה של זה הודגשה פה, מבחינת איך שזה נכתב, כי לי בתור קוראת זה כן מרגיש שהעיקר בקשר למה שמנהל אותה ומניע אותה, זה החוויות ילדות שלה בקיבוץ.
ההידלקות של עמרי עושה משהו לליבי, היא נותנת לה משהו שחסר לה, חיבה.
נועם היה מאוד מתסכל, ואפילו אני הרגשתי סוג של רתיעה ממנו, בגלל איך שהיחס שלו אל ליבי מתואר.
זה ברור שהוא אדם טוב, שהוא אבא טוב, וביחד עם זה, זה גם מובן שרגשית, הוא לא נוכח, הוא לא מבין את הקושי של ליבי, וכשהיא משתפת את הדאגות שלה, הוא תמיד עונה בצורה מאוד הגיונית והתלונה העיקרית שלה, זה שהוא לא נוגע בה.
הוא לא מחבק אותה, הוא לא אומר לה מילים חמות.
עמרי רואה את הרגישות של ליבי, ומתנהג אליה כמו שהיא הייתה רוצה שנועם יתנהג אליה.
היא כל הזמן משווה ביניהם, ושואלת את עצמה למה נועם לא יכול להיות יותר כמו עמרי, ואת האמת, אני הבנתי אותה.
זה קשה כשיש לך בן זוג שמחויב לך, ורוצה אותך, אבל לא מראה את זה, ולא מבטא חיבה אלייך, ותומך בך בדרך מאוד מסוימת ופרקטית, שלא תמיד מקלה רגשית.
לאורך כל הספר החיים של שניהם מאוד בולטים, אנחנו רואים את המשפחה של עמרי, את התפקיד שלו ואת המחשבות שעולות בו לגבי האבא שהוא, כשהוא מכיר את ליבי יותר, ושומע את הדעות שלה.
יש כאן המון שיח על אימהות, על הטרדות מיניות במקום העבודה, על מגדר.
בעיניי זה ספר מאוד קל ולא מאתגר, כי הוא מראה גבר טיפוסי שלא מודע לחוויה של אישה בעולם, מתאהב באישה שהיא מאוד שונה ממנו וזה כנראה למה הוא נמשך אליה, ודרכה הראש שלו קצת נפתח והוא מתחיל להרהר בתפקיד שלו כבוס, כאבא.
לאורך כל הספר הזה יש סוג של הפרדה בין משפחה לאהבה, בין בני הזוג שהם מחויבים אליהם, לדבר הזה שיש ביניהם שמרגיש מאוד אינטימי ואפילו אנוכי, בקטע של "אני עושה את זה בשבילי".
להתאהב במישהי ברמה שאתה שוקל לפרק את הבית שלך, שם יש לך בת זוג נוחה, מישהי שאולי אתה לא מאוהב בה בטירוף אבל מכבד והיא חברה טובה ואישה טובה - זאת חוויה שאני מבינה איך אפשר להיסחף אליה, כשאתה לא באמת מרגיש נצרך בתא המשפחתי, שהכול יכול להסתדר בלעדיך.
ליבי הרבה יותר קשורה לתא המשפחתי, היא הרבה יותר חושבת על הילדים שלה, נראה שקשה לה לאזן את חייה, אין לה מקום לעצמה, נועם לא מנסה לבלות זמן איכות איתה, היא מאוד מעורערת.
היא גם בכלל לא הסתכלה לכיוון של עמרי, עד שהיא קלטה שהוא נדלק עליה, שהוא מעניק לה תשומת לב מיוחדת.
לסיכום, מקווה שהבנתם על מה הספר.
אם אתם רוצים לקרוא על מתח מיני אסור במקום העבודה, על התאהבות קצת ילדותית שגורמת לגבר לאבד את הראש ולאישה להרגיש מיוחדת, ולחשוב קצת על אימהות, נשים, זוגיות, משפחה, ועל איך העבר משפיע על כל מערכות היחסים, אז הספר הזה טוב לזה.
הוא כאילו נותן חוויה מסוימת.
שהיא די רכה, אבל גם אפלה קצת בגלל הקושי של ליבי, זה שעמרי מתאהב בה עד כדי כך שהוא רוצה לעשות הכול כדי להיות איתה, וזה שהם מסתירים מבני הזוג שלהם את מה שקורה.
הסיבה שאני לא נותנת לספר הזה חמישה כוכבים, זה כי משהו בו לא היה לי מספיק בוגר.
אבל אולי זאת הסיבה שגם קל לקרוא אותו, והוא מרגיש קליל, כי למרות שעמרי בן ארבעים וחמש וליבי בת שלושים ושמונה, מה שיש ביניהם מרגיש נורא נערי, בחוסר שליטה שיש שם, בטירוף ובצורך.
וזה כן היה מעניין לקרוא על זה, לראות אם הם יעשו משהו עם הדבר הזה שמתחיל להתחמם ביניהם או לא, כי בכל זאת, לספר קוראים "הדבר הנכון", אז תהיתי, איך זה הולך להתבטא בספר הזה.
האם כלום לא יקרה? האם זה יקרה אבל בדרך "נכונה"? מהו בעצם הדבר הנכון?
זה ספר חמוד, קל לקריאה אם אין לכם בעיה לקרוא על אהבה אסורה, אני חושבת שפירוק משפחה זה נושא די רגיש.
בגידות זה דבר נורא, אבל אני חושבת שזה בעיקר נורא, כשיש ילדים בתמונה שמושפעים מההחלטות האלה.
אבל הספר הזה בהחלט גרם לי לחשוב על המורכבות שבדבר, על האם זה באמת אפשרי להיפרד מבן זוג כדי להיות עם מישהו אחר, כשיש ילדים, כי הרי זו כבר לא בחירה בין שני אנשים, זאת בחירה בין הפרטנר שמגדל איתך את הילדים, לבין אהבה שמחזירה אותך לחיים, ואני לגמרי יכולה לראות למה אנשים לא יכולים לעשות את הבחירה הזאת ולכן - בוגדים.
כי הם רוצים את שני הדברים, הם גם רוצים אהבה ותשוקה, והם גם רוצים את הבית שלהם, ואת המשפחה שלהם.
קיצר, הספר הזה כן גרם לי לחשוב, ומסתבר שזה ממש נחמד לי לקרוא ספרות מקור, כי הכתיבה תמיד מרגישה שונה עבורי, כמישהי שבדרך כלל לא קוראת ספרות מקור.
אז נראה לי שאני אקרא יותר ספרי מקור השנה.
כי אני רגילה לקרוא ז'אנר מסוים, הרומן הרומנטי שרוב הספרים בו מרגישים אותו דבר, אז זה נחמד לבחור לקרוא ספרי מקור בידיעה שכל ספר יעניק לי חוויה שונה, טעם שונה.
ואהבתי את הוייב של הספר הזה, למרות ששוב, היה בו משהו קצת ילדותי מדי לטעמי, ואולי אפילו תמים מדי.
