ביקורת ספרותית על הדבר הנכון מאת גל ליבר

---

אחרי שספר המתח שהזמנתי ליום הולדתי מאתר עברית התעכב במשלוח -
החלטתי לקרוא ספר אחר ולא להיות במתח.
אז קיבלתי את הקיצוניות השנייה - ספר שעמום.
אני לא אוהבת לכתוב קטילות אז אני אנסה להיות עדינה, אבל זה די קשה.
זה קשה כי בתור בחורה באותו גיל ועם מיינדסט קצת שונה - אני מרגישה נעלבת מכך שזה הספר שמשווקים והופכים להיות רב מכר ומייצג של נשים בגילי.
מה יש פה?
אישה בסוף שנות השלושים עם שלושה ילדים שעושה את כל הבחירות הלא נכונות:
החל מבחירת בעל שלא מבין אותה בשום צורה ("הוא לא צריך להיות הפיה הטובה שלה, הוא הנסיך. הוא לא מבין שהוא הנסיך?")
ממשיך בבחירת המלחמות שלה - למשל לפתוח דיון בלתי פוסק מול כל בעלי התפקידים בעבודה איך נכון להתייחס לשיר (קולגה בשנות העשרים שחוותה אירוע הטרדה שטופל על ידי שרה'לה, אחת הנשים הקשוחות בחברה). גיבורת סיפורנו הניחה מהיום הראשון על היכולות של שיר לשרוד בחברה וגם כשהתבדתה ושיר גילתה אסרטיביות - הגיבורה לא נפתחה לאפשרות שאולי שיר לא זקוקה לה באופן מיוחד.
"כששיר הגיעה היא נראתה כמו במבי מבוהל, מיד הבנתי שאי אפשר להפקיר אותה לציפורניים של שרה'לה, היא תברח תוך יום."
עוד בחירה שלא ראויה מבחינתי לציון לשבח היא בחירה להתעלם מאשת מקצוע בתחום הרפואה שמנסה לבדוק איתך אפשרות שלקית בדיכאון:
"טוב, אני לא בדיכאון, אז בואי נעשה לו חיסון? יש עוד שני ילדים שמחכים לי בבית."
בחירה לקחת כל דבר שבעלך אומר לך כעלבון:
"אנחנו ממוטטים, ליבי. שנים לא ישנו לילה שלם. אולי לפני הכול תתחילי לדאוג לעצמך? לישון, לאכול? את הולכת ונעלמת."
ומה שיש לליבי להגיד על זה ועל עצמה (בתוך ראשה כמובן, כדי שנועם לא יסתור את טענותיה): "הוא צודק. תמיד הייתה רזה, אבל בשנה האחרונה היא ממש שדופה. אם נועם שם לב, כנראה שזה ניכר. אולי הוא מנסה לומר לה שהיא כבר לא מושכת?"

זה הקטע שכבר נשגב מבינתי.
איך "תדאגי לעצמך, אני דואג לך?" = "כנראה אני לא מושכת אותו בכל רגע ורגע אפילו שאני בחורה רזה, זו בעיה"?

כמו כן הבחירה לבחון באופן אובססיבי את עורה הבהיר ונמשיה שהיא לא אוהבת אבל איכשהו גברים נטרפים מהם ומנסים להתחיל איתה, ומתוך האובססיה גם לבחון לעומק את השאלה: למה גברים מהעבר צצים ואומרים שהיא נראית צעירה בעשר שנים או אפילו עדיין בתיכון? להמשיך לבחון גם אם יהיה צורך ללכת להרהורים על בגידה...

מה שנקרא סעי-סעי יש לך עוד.
אני אפילו לא כועסת על הגיבורה כי נראה לי שזה לא יעזור. אולי רק בשביל הילדים שלרוב היא מתייחסת אליהם כיצרני נזלת, כנראה מרוב שחיקה, ואפילו לא מוכנה לשחרר ולתת לבעלה להשגיח עליהם אף שהוא מפציר בה לעשות כן.
יש נשים שבאמת נאלצות לעשות לבד...
אבל יש נשים שרוצות להגן על "עצמאותן" בתוך הקשר. דהיינו - מה אני כבר מבקשת אחרי שעשיתי הכול בבית? פשוט תיכנס לסיפור האגדה שבניתי לעצמי בראש בלי ששיתפתי אותך בו.
כל משפט שני על גבר מסתכם בכמה הוא גבוה, בעל עוצמה ואיך הוא מתייחס אליה שונה מהשאר ואולי מאוהב בה.
נרדמתי.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על הדבר הנכון