ביקורת ספרותית על משהו פשוט מסובך - יומני שלומצי #2 מאת דקלה קידר

---

כפי שהבטחתי אני מעדכנת בהתפתחויות, סיימתי לקרוא את "משהו פשוט מסובך", הספר האהוב עלי מסדרת היומנים של שלומצי.
ומדוע דווקא הוא?
הספר עוסק בשלומית, נערה מתבגרת רגע לפני הגיוס, שחיה חיים מבוססים נטולי צרות.
נשמע משעמם? אבל הכישרון פה של דקלה הוא להוכיח יפה מאוד שגם צרות של עשירים הן לא פשוטות בכלל...

יש לה שתי חברות הכי טובות בשמות הגנריים שובל ונטע.
הן הכי אוהבות לצרוח משמחה כשהן נפגשות, להתנצל על הקנאה שהן מעוררות אחת בשנייה, להופיע על במות התיכון ולהחמיא אחת לשנייה על הופעותיהן, ולקבוע כל מיני בילויים שלרוב מתבטלים עקב הגורל האכזר.
לשלומצי השונאת את השם שלומית יש גם משפחה שפורקה והורכבה מחדש, אבא שלה התחתן בשנית ויש לו את איתן מאיה ושירי ויש גם איזה אמיר אחד.
יש לה ידיד ממש טוב שהיא לא רוצה לנשק, אלעד.
את כל שאר הידידים היא ממש רוצה לנשק: יוני המבריזן, ג'ו הממקבל, וגולת הכותרת של הספר - המורה הנערץ (והמנצל זאת היטב) עמוס יואלי.

רוב הספר עוסק במערכת היחסים שנרקמת בין שלומית לאותו עמוס, וממרחק של 15-20 שנה אפשר לראות עד כמה הזוגיות הזו לא מומלצת.
כספר שעוסק ברובו בתחום הכתיבה הדרמטית בשירה ובתיאטרון - אפשר להגיד שבאהבה אין אסור ומותר, אבל לא רק מבחינת הפרש הגילאים המוגזם הקשר בעייתי, אלא גם מבחינת בשלות המשתתפים בקשר. קל להצביע על העובדה שמדובר בשני ילדים שלא התפתחו בהתאם לגילם. אצל שלומצי זה אולי עוד ישתנה אבל אצל יואלי... יותר קשה לשנות הרגלים בגיל 40 פלוס פלוס.

בעוד ששאר הדמויות בספר מנסות לחשוב גם על האחר (במיוחד שרוני האחות הקטנה והמקסימה שגונבת את ההצגה), שלומצי נסחפת לקשר הזה בעיקר בשל העובדה שבתוך הבועה שהיא יוצרת עם עמוס היא סוף-סוף יכולה להיות הגיבורה והכוכבת, מה שהיא משתוקקת אליו כשחקנית סוג ג'.

גם עמוס מקבל כמובן לא מעט מהקשר, כותרות בעיקר. הכותרות בתקשורת על יצירתו מקבלות צבע אחר בזכות גילה הצעיר של שלומצי : פתאום מובנות המריבות המיותרות בין הסופרים הנכבדים, הקלילות, חוסר ההתעמקות, הצעקנות... כמו לצפות בערוץ הכנסת אך בלי חשש ביקורת ציבורית.
לאכול עוגת גבינה מושלמת שאלעד אפה איתך ולהשאיר אותה שלמה כי שיקרת לו ואין לך תיאבון.

ספר מומלץ ביותר, אני ממש נהניתי, אך גם ממש לא ממליצה על הדפוס הזה של מערכות יחסים, זה התאים אולי לתקופה שבה זה נכתב... אבל עכשיו אחרי שצברנו את הניסיון הזה נמליץ לצעירים:
אל! פשוט אל...

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על משהו פשוט מסובך - יומני שלומצי #2