ביקורת ספרותית על הדחיפה מאת אשלי אודריין
ספר טוב

---

לאחרונה הבנתי שכדי להמשיך להתמיד בקריאה ולא להיתקע אני צריכה כל כמה ספרים לשנות סגנון כתיבה וסוגה. כלומר, במילים פשוטות פשוט לגוון. זה משאיר אותי ערנית וסקרנית ומקטין את הסיכוי שלי להשתעמם בקלות.

אז פעם בכמה זמן אני מגוונת ומשתדלת לצאת מאזור הנוחות או מהספרים שבדרך כלל הייתי בוחרת ודווקא ללכת לכיוון אחר. "הדחיפה", ספר שהומלץ לי וקיבלתי מחברה. כבר קראתי לא מזמן ספר אחר של הסופרת ואף סקרתי אותו כספר בסדר ולא יותר.

אפשר לומר שבאתי עם ציפיות נמוכות מהספר הזה אבל כבר הכרתי את סגנון הכתיבה וידעתי שהוא מאוד זורם וקריא וזה מה שהייתי צריכה. אז בטח כמו שאתם מבינים, הפעם הופתעתי לטובה.

הספר מתחיל בנקודה בה אישה צופה על חלון ביתו של מי שהיה פעם בעלה. היא צופה בילדיו, בזוגתו ובמעשיהם וכך מתחילה למעשה השתלשלות האירועים מפיה. היא מגוללת את סיפור חייה (המאוד טרגי יש לומר) ופרטים אפלים נחשפים עליה ועל חייה הקודמים.

הספר נוגע בנושא קשה וכאוב ומדבר על רגשות מעורבים בנוגע למהי אימהות, משפחה ואהבה לילד. מאוד הערכתי את האומץ של הסופרת לדבר על נושא שלא מקובל ונהוג לדבר עליו. היא לא מצנזרת תחושות אימהיות קשות ומצליחה להגיע עד עומקים נסתרים בהתנהגויות של בני האדם. אפשר בהחלט לומר שתחושה לא נעימה אופפת את הספר והדיבור הלא פוליטיקלי קורקט הוא למעשה גם הייחודיות כאן.
מה שכן, הנושא מדכא לחלוטין ולפעמים מרגיש שהוא נטחן מאלף זוויות עד שמעט קשה להכיל. הייתי אומרת שהדמות הראשית לעיתים נופלת למקום של קורבן ועושה טעות אחר טעות, אך בסופו של דבר לאחר התרחשויות מפתיעות ומטלטלות אי אפשר שלא להתחבר אליה.

לחלוטין מותחן פסיכולוגי נהדר שלא הייתי מתנגדת אם היה מעובד לסדרת טלוויזיה.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על הדחיפה