ביקורת ספרותית על הדחיפה מאת אשלי אודריין
ספר לא משהו

---

#
בחלק הראשון של הספר תהיתי לא אחת למה הסופרת מספרת לי סיפורים על נשים שמזניחות ודוחות את בנותיהן הקטנות, ילדות שמרגישות דחויות ומחפשות בכל דרך מישהו להתקרב אליו, אומללוּת שהסופרת מוסיפה עוד ועוד ממנה, כדי להפיק תגובה מהקוראות.

פתאום הסיפור קיבל תפנית ואני הבנתי שכבר קראתי אותו. קראו לו "חייבים לדבר על קווין", ספר נפלא, שנשאר אתי מאז קראתי אותו. אם היה לכם ספק – לאודריין אין אפילו 10% מהכישרון המתפרץ של שרייבר, שהצליחה לחבר את הקוראים לסיפורה המטלטל, בלי להשתמש בהשוואות מופרכות ובמניפולציות על קוראיה.

יש כמה מוסכמות עליהן בנויה תרבותנו: אימהות מתאהבות בתינוק שלהן מיד כשהן פוגשות אותו (חוץ מכמה פסיכיות חולות שלא שוות דיבור) תינוקות הם מתוקים. פעוטים הם תמימים וטובים. ילדים הם חמודים, אוהבים את הוריהם ונאמנים להם. ומה עם המקרים הבאים בהם המוסכמות לא עובדות? אנחנו מסבירים את אלה, בדרך כלל על ידי טראומות ילדות של המעורבים. או מחלת נפש. אנחנו מתקשים לקבל את המצב, בו תינוק נולד רע. או ילד קטן רע. או אם לא אוהבת את פרי בטנה. המצבים האלה, השכיחים יותר משאנו מסכימים להודות, מאתגרים אותנו. לרוב (אלא אם קוראים לנו ליונל שרייבר) נתפתל כנערת גומי, כדי להסביר אותם לשביעות רצוננו.

אני לא חושבת שאודריין ממש "העתיקה" את ספרה של שרייבר, אך אין ספק שהיא רצתה להשיג את ההשפעה שהוא מייצר. היא שינתה את מה שיכלה, הוסיפה פתיחה דרמטית, שאינה מקדמת את הסיפור ונוספה רק לצורך משיכת תשומת ליבו של הקורא. היא נתלתה בסיפורי זוגיות לא מוצלחת, באמהות וסבתות שעשו דברים שונים, שבעצם לא היו קשורים לסיפור שהיא מספרת. אודריין ניסתה, אבל לעניות דעתי לא הצליחה לבסס רעיון מרכזי קוהרנטי שיתקבל על דעתו של הקורא(ת).

כמו במקרים אחרים כשהפסיכולוגיה היא האילן בו נתלות חלק מהסופרות, היא רק גורמת לסיפור להיראות מופרך (זו לא הפסיכולוגיה, זה המוח הקודח של הסופרת, שחושב ש"פסיכולוגיה" זקוקה לעוד ועוד תיאורים קיצוניים כדי להתאים לדימוייה). הצורך של סופרים כאודריין לטלטל את קוראיהם מביא אותם לייצר סיפורים כל כך מופרכים, כל כך לא קשורים לחיים האמיתיים, שהם הופכים לפארסה, כמו סיפורי אימה מבוססים על כלום, סיפורי אקשן עם היתכנות אפס, או סיפורי רומנטיקה בלתי אפשריים. אפשר לבחור בבדייה ולנסות לשכנע את הקוראים שהיא אמת ואפשר גם לבחור באמת ולהקצין אותה בדרכה של שרייבר. מה שעושה את ההבדל הוא הכישרון, ובעניין הזה קשה לרמות.


0

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הדחיפה