ביקורת ספרותית על חורף על האי מאת ג'ני קולגן
ספר טוב

---

לאחר שכתבתי על שלושת הספרים הקודמים בסדרה, והנה מגיע הרביעי.

לאחר שכבר כתבתי על הקודם (החוף האינסופי) שהוא אכזב אותי בכלל ולעומת שני קודמיו המקסימים בפשטות החמודה והעדינה שלהם בפרט.
חשבתי לא להמשיך לאחרון,
אבל, אבל, אבל - כמו, כמו.. אולי סדרת "אמילי בפריז", כמו, כמו אולי סדרת "חברים" - כאלו, המשכתי גם לבא, הרביעי והאחרון.
הוא ממשיך ללוות את פלורה המקסימה ואת שאר תושבי האי-העיירה מיור, אי שם בצפון סקוטלנד. היכן שחשוך כמעט לאורך כל היממה במשך כל חודשי החורף הארוכים, וקפוא, ורוחות עזות מקפיאות, ואיף איף מדכא מדכא וחשוך ו.. שכבות של בגדים ולא נעים, בחורף האינסופי החשוך. והיכן שמואר בשמש, כמעט כל היממה וחצות נראה כמו 6 בערב, ועדיין קריר - זה בחצי הקייצי של השנה.
אך האנשים טובים ונחמדים מאוד, ובעלי החיים גם. ויש את הבתים הצבעוניים לשיפור מצב הרוח והאווירה, ויש את בית הקפה שמול הים, וכאמור את פלורה - ששבה לאי-עיירת הולדתה מלונדון לשם עקרה, לזמן קצר לצורך עבודה, ונשארה ופתחה בית קפה.
ויש את המשך קורותיה.
ואת תיאורי הנוף.
ותיאורי האנשים.
ותיאורי מזג האויר.
וגם אגוט ואש, הילדים הקטנטנים המתוקים-שובבים שמכניסים פלפל ומלח למתיקות.
וזה פשוט. וזה חמוד. וזה חמים. וזה סיפור שהוא סוג של מנחם.
וזה נעים.
אז, כן קראתי את הרביעי והאחרון.
ובסופו של דבר כן נהניתי מהסדרה כולה: מהשניים הראשונים (חנויות הספרים הנודדות) מאוד. מאוד.
מהשניים האחרונים - גם.
ולא אשכח, ערך מוסף - בסוף הספרים, ישנם מתכונים של מאפים מ"בית הקפה שמול הים" (שמוזכרים הרבה בסיפור).
מאפים שנראה שהם: פשוטים, פשוטים. מתוקים, חמים ומנחמים שממלאים את הבית בריח מנחם - כמו האי ותושביו, כמו הסיפור.

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על חורף על האי