ביקורת ספרותית על חוצות אשקלון - ספריה לעם #315 מאת נתן שחם
ספר טוב

---

הַצְּבִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־בָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָ֑ל אֵ֖יךְ נָפְל֥וּ גִבּוֹרִֽים׃
אַל־תַּגִּ֣ידֽוּ בְגַ֔ת אַֽל־תְּבַשְּׂר֖וּ בְּחוּצֹ֣ת אַשְׁקְל֑וֹן פֶּן־תִּשְׂמַ֙חְנָה֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּֽן־תַּעֲלֹ֖זְנָה בְּנ֥וֹת הָעֲרֵלִֽים׃
הָרֵ֣י בַגִּלְבֹּ֗עַ אַל־טַ֧ל וְאַל־מָטָ֛ר עֲלֵיכֶ֖ם וּשְׂדֵ֣י תְרוּמֹ֑ת כִּ֣י שָׁ֤ם נִגְעַל֙ מָגֵ֣ן גִּבּוֹרִ֔ים מָגֵ֣ן שָׁא֔וּל בְּלִ֖י מָשִׁ֥יחַ בַּשָּֽׁמֶן׃

אלה נראה לי הפסוקים מספר שמואל שאנשים הכי מכירים בעל פה, כי זו קינת דוד ולפחות בעבר בתי הספר חייבו את התלמידים ללמוד. וזה המקור של שם הספר. עם זאת, "אסקלון" הוא ארגון בינלאומי של סופרים ואמנים והוא נקרא לא על שם העיר התנ"כית הפלשתית אשקלון כי אם על שם כפר בניו אינגלנד שם נולד מייסד הארגון. על הכריכה של הספר תמונה שצילם אבי גנור הכוללת מנת מזנון מהיר עם כלים חד פעמיים, כוס קוקה-קולה והמבורגר, אלא שבמקום הקציצה של ההמבורגר נמצאת קציצת הדג הידועה במטבח היהודי -אשכנזי בשם "געפילטע פיש" והיא אמורה לסמל בדרך כלשהי את הנושאים של ארבע הנובלות שבספר, כולם חלק מיהדות ארצות הברית.

"יש לומר לשבחו של סטנלי רוזנצווייג שאף על פי שלא נעלם מעיניו שרוב באי "אסקלון" הם יהודים הוא מקפיד שלא תישא האגודה צביון יהודי. אורחים מישראל מתקבלים ברצון, אם הם בעלי מוניטין או תפקיד רשמי, אך לשם האיזון יזמין סטנלי גם ערבי מתון או פקיד בכיר מוושינגטון החולק על מדיניותה של ממשלת ישראל. מכל מקום, מימיה לא אספה האגודה תרומות לישראל, אף לא בנשף אמנים לכבוד חג העצמאות. תמיכה של ממש ניתנה רק לסופרים שגלו מברית המועצות בצעדיהם הראשונים על אדמת ניכר". ("חוצות אשקלון", עמוד 11)

הספר מכיל ארבע נובלות, וכמו שכתבתי בספר "מגדלורים של יבשה", קראתי כל אחת מהנובלות בזמן נפרד.

בנובלה "חוצות אשקלון" הגיבורה היא ליליאן שורץ סופרת בת חמישים ושתיים שכתבה ספר רב מכר בשם "ורשה" על אהבת נעורים בצל השואה. ליליאן מארחת בביתה אירוע של סופרי אגודת אסקלון לרגל הוצאתו של ספר אחר. הסופר של הספר האחר, אריק דגלס בן השלושים וחמש, ניהל איתה רומן קצר ואז נפרד ממנה, לא לפני שגנב ממנה את העלילה המתוכננת לסםר ההמשך.

הנובלה השנייה, ושמא זה סיפור קצר, נקראת "בלדה לשני פסנתרים" והייתי צריכה עכשיו לעיין שוב בספר כדי לראות במה היא עוסקת, ללמדך כמה עמוק הרושם שהותירה בי. העלילה עוסקת בקטטה בין שני פסנתרנים בנוגע לבלדה לשני פסנתרים ששמה "תקומת ישראל" שנכתבה בשנת ארבעים ושמונה.

"אף על פי כן שתק. 'שלא לעשות בחוצות אשקלון כביסה מלולכת של יהודים,' אמר לנפשו. לבד מזאת נתקבלו על דעתו דברי המומחה. בוריס סורבלו היה נפגע יותר אילו הוכרז כאדם שאינו אחראי למעשיו. יתר על כן בוריס הפיק איזו קורת רוח חשאית מן העונש".

גיבורת הנובלה "בנשיקה ימות הרוח" היא אביגיל, צעירה בת המושבה יסוד המעלה, שנפגשה באופן אקראי במטוס עם הרולד, וכעת נסעה אליו לחגוג את חג המולד בעיירה הקטנה במרכז ארצות הברית שבה הוא מתגורר. הביקור מתברר הרבה פחות רומנטי ממה שהיא תיארה לעצמה ותכננה מראש, משום שבבית מתגוררת "רוח", אישה זקנה ומטורללת, שהתברר שהיא אימו החורגת היהודיה של הרולד. גם הנובלה הרביעית ששמה "ציון הלא תשאלי" עוסקת בעיירה קטנה בארצות הברית. שם דווקא יש קהילה יהודית לא קטנה. זוג ישראלים - רון פורת וז'קלין סימון נקלעים בטעות לעיירה, ונוכחותם מעוררת המון שדים מרבצם. כולם מתאהבים ברון פורת בן הארבעים ושמונה, חברותי, פתוח, נעים לעזור לכולם ובאהובתו הצעירונת, אבל הכניסה של השניים לעיירה ולמוסדות הקהילה היהודית הרפורמים, הקונסרבטיבית והאורתודוקסית עושה גלים לא קטנים ומייצרת מערבולת לא קטנה. לעומת הנובלה הראשונה הכתובה בגוף ראשון יחיד ושתי האחרות הכתובות בגוף שלישי, הנובלה הרביעית כתובה בגוף ראשון רבים, של מין קולקטיב קהילתי שלא ברור מי בדיוק מדברר אותו ומתעניין בדעות הכלליות והפרטיות של כל אחד מהקהילה. קצת מזכיר את "היינו העתיד" של יעל נאמן במובן הזה.

כל ארבע הנובלות מעניינות בדרכן, הן ממש שונות זו מזו, אבל העובדה שבשלוש מתוכן מופיעות בגידות בחיי נישואים, רומזת קצת על כיוון המחשבה של הכותב הישראלי והדרך שבה הוא רואה חיים יהודיים בארצות הברית בעוד מדינת ישראל כמדינה יהודית קיימת ועומדת והיא תמיד אופציה. השפה גבוהה, הקצב איטי והפורמט ישן, כי זה בכל זאת ספר שיצא לאור לפני ארבעים שנה, ועם כל זאת הקריאה מהנה מאוד.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על חוצות אשקלון - ספריה לעם #315