ביקורת ספרותית על הצפעוני מאת ג'ון ורדון
ספר בסדר

---

משפחה זה עניין מסובך. משפחה לא בוחרים, בדרך כלל, ועדיין אלה אנשים שצריך להתנהל איתם ברמה כזו או אחרת של אינטימיות, ולפעמים גם לפי האינטרסים שלהם ולא שלך, ואתה עושה את זה כי זו המשמעות של מחוייבות. כך למשל בן או בת משפחה נזקקים לפעמים לאשפוז בבית חולים, ויש צורך להיות איתם. ולפעמים האשפוז מתארך, והם לא תמיד בעירנות מלאה, ובית חולים זה בית חולים, צריך תעסוקה. בקיצור, זה ספר אחד מ"ספרי בית החולים" שהנפיק האשפוז הארוך של חמותי. משהו שהוא מספיק עבה כדי לקחת זמן ועם זאת מספיק קליל לקריאה במקום ובסיטואציה שלא מסייעים לריכוז. אז עכשיו בואו נדבר על חיי הנישואין של הבלש בדימוס דייב גרני.

בעצם בואו לפני זה נדבר על חיים אישיים של בלשים ספרותיים. לא לכולם יש בכלל. שרלוק הולמס, אם ניקח דוגמה קיצונית לבלש שהוא בינה טהורה, שכל שממוקם בגוף של אדם, שאין לו כמעט רגשות ואין לו חיים אישיים. רווק מושבע שגר עם שותף או לבד או עם סוכנת בית, לא מקים משפחה, אין לו טרחת פרנסה, אחיו מרוחק כמותו וכל מה שיש לו זה האתגר האינטלקטואלי בפתרון התעלומה הבלשית שלפניו. גם חייו האישיים של העוזר הנאמן ווטסון לא תופסים הרבה נפח, וכל מה שיש זו תעלומה. מאז התקדמו הדורות, הז'אנר התפתח והיום חלק ניכר מספר מתח בלשי כולל עיסוק בבעיותיו האישיות של הבלש ובסוגיות המטרידות אותו בחיי היומיום כמו הברז המטפטף, ועד הבית, הבחירות לעירייה, פוליטיקה משרדית, ההתמכרויות שלו, וכמובן חיי המשפחה.

בדרך כלל הבלש הטיפוסי, מלבד היותו מר נפש ומכור לטיפה המרה הוא גם זאב בודד. רווק מושבע, גרוש, אלמן - הכל, רק לא נשוי. דייב גרני הוא לא טיפוסי ולכן הוא כן נשוי. אבל הוא כן קצת טיפוסי כי אלה נישואים פרק ב', ויש לו בן מפרק א'. ובכן, גרני שהיה מפקח במשטרת ניו-יורק יצא לפרישה מוקדמת ויחד עם אשתו השנייה מדלן קנה בית ושטח אדמה בהרים במדינת ניו יורק. הוא חושב, או שמה מדלן חשבה, שהוא יתמסר לפרישה, לתחביבים שקטים משלו ולתחביבים שלה שכוללים נגינה בצ'לו וגידול תרנגולות או אלפקות. אלא שהחיים המקצועיים רודפים אחריו וזה כבר הספר השמיני שבו הוא יוצא מהפרישה השלווה שלו אל מקומות עוכרי שלווה ומטרידים. הפעם זה קשה במיוחד, גם כי הוא ומדלן עדיין זוכרים את התקיפה מספר מספר 7, וגם כי הפניה אליו נעשתה דרך מדלן. אז הכל עדין ורגיש ושום דבר לא מדובר. העלילה עצמה לא מאוד מעניינת - מכרה של מדלן עובדת עם אסירים שמנסים להשתקם או מה שלא תהיה המקבילה האמריקאית של חזרה בתשובה, והיא מבקשת מגרני לבדוק אם ההרשעה של זיקו סלייד ברצח ניתנת לערעור. כל מיני כוחות מתערבים ומנסים למנוע את החקירה, מה שגורם לגרני יותר להתעקש ולמדלן יותר להתרחק ממנו ולתקשר רק בפתקים על המקרר והודעות. העלילה, כפי שאפשר לדמיין, מערבת גם נחשים, וגם יחסי הורים וילדים, אבל מעבר לכך לא מאוד מרשימה.

זהו. סיימתי. העברתי לאחי תמורת בלדאצ'י כלשהו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הצפעוני