ביקורת ספרותית על אדם בלתי נשכח מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

לאחר הפוגה קצרה שבתי אל צוויג ויצירתו והפעם אל "אדם בלתי נשכח". לכאורה 5 סיפורים שונים (או אם תרצו, 4 סיפורים ונובלה) ללא קשר ביניהם, אך בעייני הקשר ברור לחלוטין: צוויג קורא לנו להיות ערים לזולת, כי כנראה יש בסביבתנו אנשים אשר לעיתים זקוקים לעזרה ובדרך כלל הם שקופים לסביבתם. כמו תמיד, צוויג כותב על טבע האדם, על מפגשים אנושיים, על רגשות, על אהבה ומחירה והרבה על חמלה.

כל הסיפורים מצויינים אך 2 מהם נגעו בי יותר מהאחרים.

בסיפור "החתונה בליון" לוקח אותנו צוויג אל ההתרחשויות בעיר בשנת 1793, אז פרצה שם התקוממות נגד האסיפה המכוננת של המהפכה. ההתקוממות דוכאה ביד קשה על ידי ז'וזף פושה שזכה לכינוי "המוציא להורג של ליון". על רקע ההתרחשויות אלו בחורה צעירה שנידונה למוות פוגשת במרתפי הכלא את ארוסה ערב לפני ביצוע גזר הדין. למרות הגורל הצפוי להם, מסתבר כי האהבה מנצחת. פושה אגב, זכה אצל צוויג לספר ביוגרפי המוקדש כולו לדמותו ואישיותו.

"סמטת אור הירח" היא סיפורו של אדם אשר ממאן להשלים עם כך שאהובתו עזבה אותו והוא רודף אחריה עד קצה העולם כדי להשיבה אליו. עלילת הסיפור מתרחשת ברובע האורות האדומים של עיר נמל כלשהי, אך יתכן כי הכוונה לאמסטרדם כי זו העיר בה חיכה גיבור הסיפור לאהובתו. תוך כדי קריאה התנגן לי בראש שירו הידוע של ז'אק ברל אותו תרגם ד"ר דן אלמגור לעברית והנה קטע ממנו:

בנמל באמסטרדם
שם רוקד לו מלח
ובלהט צובט
לזונה שתצרח
הוא רוקד בגאון
במכנס מזדקר
לקולם המנסר
של שרידי אקורדיון.
ולפתע כך סתם
הוא תופסה בזרועה
ואיתה נעלם
אל חשכת אמסטרדם.

כאשר צוויג מתאר את המקום, ניתן לחוש את אווירת המקום, לראות בעייני רוחנו את הצבעים ואף להריח את הריחות וזו כנראה אחד מגדולותיו.
הכתיבה מצוינת, התרגום מעולה והנושאים עליהם כותב צוויג תמיד היו ויישארו רלוונטיים.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על אדם בלתי נשכח