ביקורת ספרותית על הצמה - שלוש נשים. שלוש יבשות. שלושה גורלות. אותה שאיפה לחירות. מאת לטישיה קולומבני
ספר בסדר

---

#
סופר מה הוא צריך? יכולת לספר סיפור וכישרון כתיבה. קצת פישטתי מדי. הוא זקוק לעוד דברים כמו יכולת המחשה של נושאים מורכבים ויכולת התייחסות לכולל ולא רק לפרט. אבל בלי השניים הראשונים הוא לא סופר. לא כל הסופרים ניחנו בשתי התכונות האלה באותה מידה. לקולומבני יש יכולת סיפורית מצויינת אבל מבחינת כישרון כתיבה יש מקום (רב) לשיפור.

סיפורן של שלוש נשים משלוש יבשות שאין בינהן שום קשר או היכרות. המשותף ביניהן הוא אומללות זמנית או קבועה, והצלחה להתמודד כדי להתרומם מהקרשים. במילה אופנתית - העצמה נשית. האחת הודית מקסטה בזוייה, מנקה צואה אנושית תמורת פרוטות (או שלא) מתמודדת עם חברה גסה, ואלימה, ועם עוני מחפיר. לפני שהיא חברה בקסטה המנודה, היא אישה כלומר נמצאת בתחתית המוקצים והמנודים. השנייה היא סיציליאנית העובדת בבית המלאכה של אביה שאסונות נוחתים עליה (וגם ברכה אחת...) השלישית היא עורכת דין שאפתנית, שעבודה קשה, התגברות על מכשולים וחוסר ויתור לעצמה הם חייה. היא עומדת בפני קידום אבל כל השקעת העבודה וההצטיינות אינם עוזרים לה להתמודד עם קושי מסוג אחר.

כל פרק עוסק באחת הדמויות לפי התור, והסיפורים מתקדמים באופן כרונולוגי. קולומבני מסיימת כל פרק בנקודת מפנה כלשהי, כדי לעודד את הקוראים להמשיך לקרוא. הטכניקה הזו, בה משתמשים במאים של סדרות טלוויזייה, די נסלחת, כי הסיפורים מעניינים. לעומת זאת את הרחמים על הדמויות המתמודדות עם גורל מר, שכביכול הוא בלתי ניתן לשינוי, פחות אהבתי.

הספר קריא מאד ומעניין. הוא די קצר, מנסה, כאמור, ללחוץ על בלוטת האמפתייה של הקורא, מה שעוזר לו להתחבר. הכתיבה די פרימיטיבית ופשטנית. למעט תיאור אותנטי ומלא חיים של הודים על רכבת – אין בו הרבה תיאורים אף לא הרחבה על סביבת הדמויות. הדמויות סטיריאוטיפיות (גם אלה שמקבלות שורה וחצי בספר). המסר, שהסופרת אינה סוטה ממנו, הוא התגברות על מכשולים. קולומבני, הבנתי מהכריכה האחורית היא במאית-תסריטאית-שחקנית צרפתייה, מה שמסביר, אולי, את הכתיבה הפשטנית של הסיפור. נהניתי ממנו למדי אבל לא הצלחתי להתעלם מכשליו, מצטערת.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הצמה - שלוש נשים. שלוש יבשות. שלושה גורלות. אותה שאיפה לחירות.