ביקורת ספרותית על לחטוב עצים - הספרייה של בבל # מאת תומס ברנהרד
ספר טוב

---

חשבתי שאנחנו הישראלים הבאנו לידי אמנות את ההלקאה העצמית והחברתית של עצמנו ושל הסובב אותנו, אי אפשר להתחמק מכך, זה בחדשות, ברדיו, בחברה ובין אדם לחברו, זה סובב אותנו מכל עבר. הספר הזה אפילו שובר את השיאים שלנו בתחום.

הספר כתוב בסגנון זרם התודעה ומספר את מחשבותיו של סופר כושל בוינה המוזמן לארוחת ערב אצל זוג חברים ותיקים האוורסבורגים אותם הוא כמובן שונא ומתעב, אך בכל זאת מופיע לארוחה. ההזמנה לארוחה מגיעה בעקבות התאבדותה של יואנה, חברה משותפת של כל הנוכחים בסעודה, בנוסף מוזמן גם שחקן תיאטרון נודע לארוחה כדי לרומם את הנפש ולהעלות את רמת הארוע. המספר סוקר לקורא את חוויותיו מן העבר עם הנוכחים בסעודה, חוויות שהתרחשו בשנות החמישים של המאה הקודמת בעוד הסעודה נערכת בשנות השמונים. לאורך כל הסיפור המספר מלקה במחשבותיו את כל המשתתפים אחד אחד כולל שחקן הבורגתיאטר הנודע שמשתתף בארוחה. הסיפור כולו הוא העמדת פנים וצביעות ונראה שכל המשתתפים שונאים האחד את השני ומנצלים כל הזדמנות לנגח את חבריהם.

מדוע נקרא הספר "לחטוב עצים" אתם שואלים? שחקן התיאטרון במסגרת ההלקאה העצמית שלו ולמרות הצלחתו הכבירה בתיאטרון הווינאי אומר שהיה מעדיף במקום זאת לחיות קרוב לטבע ולהיות חוטב עצים במקום שחקן תיאטרון, אך החיים הביאו אותו למקום אחר.

זהו ספרו הראשון של תומס ברנהרד שאני קורא, הוא כותב היטב ולמרות מוטיב ההלקאה העצמית ששזור לאורך כל הסיפור הקריאה מרתקת וקולחת.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על לחטוב עצים - הספרייה של בבל #