ביקורת ספרותית על אין תוכנית חלופית - ג'ק ריצ'ר #26 מאת לי צ'יילד

---

מה קורה כשיש לך תרנגולת מוצלחת שמטילה ביצי זהב, אבל אתה כבר בן שבעים וקצת קשה לך לטפל בה? ובכן, תלוי מי אתה, אבל הגיוני שתיקח שותף ותתחלקו ברווחים. אם למשל קוראים לך ג'ים גרנט, אתה מזהה את האחיין שלך אנדרו, שיודע לשמור על תרנגולות, סליחה, לכתוב ספרי מתח, ומעביר אליו בהדרגה את ביצת הזהב שלך, הלא היא הגיבור האלמותי ג'ק ריצ'ר, הלא הוא הגירסה הספרותית לצ'אק נוריס. ואתם ממשיכים להוציא עוד ועוד ספרים, כי חבל לבזבז.

הי! אני הראשונה לכתוב סקירה על הספר הזה, לכבוד הוא לי. בפרק שלפנינו ג'ק, שנשאר כמו תמיד מתנודד בסביבות גיל 45 ועדיין מושך ושרמנטי ולא מוכן לשום התחייבות שהיא, יוצא מקן האהבים המקרי שלו בעיירה לגמרי מקרית, והוא עד לגמרי במקרה למה שכולם רואים בתור אישה שהחליטה להתאבד בין גלגלי אוטובוס, ורק ריצ'ר בעצמו מבין שזו היתה הוצאה להורג שבוימה כך שתיראה כהתאבדות או תאונה. המשטרה כמובן סוגרת את התיק די במהירות, ורק שוטר אחד מבקש בדיסקרטיות עזרה, כי היה עוד מקרה מוות, הפעם מהתקף לב, וצירוף המקרים נראה לו חשוד. ג'ק יוצא למרדף, יחד עם שותפה לא צפויה - האנה האמפטון, גרושתו של סם רות'. וזה מזל גדול מבחינתו של ריצ'ר כי ככה יש ג'יפ לרשותו. לעשות את כל הדרך בטרמפים היה יכול לקחת הרבה יותר מדי זמן.

במקום אחר, באיזור אחר, ג'ד סטרמר בן הארבע עשרה שגדל כילד אומנה במשפחה לא מטפחת מדי מגלה שאמא שלו עומדת למות מסרטן ושאבא שלו הוא פושע שעומד להשתחרר. הוא גונב כסף ממשפחת האומנה שלו ומתחיל לחצות את המדינה באוטובוסים של גרייהאונד כדי לחבור לאבייו ולהודיע לו שהוא קיים.
די רחוק משם לב אמרסון, איש משפחה שמנהל מפעל משעמם ביום ומבצע הצתות מוזמנות בלילה מגלה שהבן שלו, מכור בגמילה, מת, ולא באופן טבעי, והוא יוצא למסע בעקבות האחראים למותו.
ומוריס, עיתונאי מסור, מתעניין באחוזי התמותה במתקני הכליאה המנוהלים על ידי תאגיד "מינרווה", ומנסה לגלות מה הם מסתירים בעצם.

לחובבי ריצ'ר, יש בספר הזה את כל המנה המלאה - יכולת התיזמון בראש, זיהוי מרחבי תקיפה ומיקום במגרשי חניה, שיחוד פקידי קבלה במוטלים זולים, טריקים של הטעיה, מכות. עוד מכות, ועוד מכות. ריצ'ר מול אחד, ריצ'ר מול שניים, ריצ'ר מול חבורה, ריצ'ר מול ביריון. ארוחות ג'אנק פוד זולות בלי שום דבר ירוק, החלפת בגדים בחנות בגדים, ובלי מקלחת אחת בכלל. מה שתרצו - יש. העלילה, שאני לא אפרט כאן את העוקץ שלה, חוזרת בחלקה על מה שהיה באחד מעשרים ומשהו הספרים הקודמים, אם כי בית סוהר בבעלות פרטית שמהווה תאגיד רשע עוד לא היה באף ספר. מבחינת העיתוי זה מתחיל כבר להיראות מוזר, כי נכון שלא נאמר בשום מקום תאריך ואפילו לא שנה, המציאות של "no plan B" (שם שהיה אסור לתרגם) היא מציאות של סמרטפונים שנפתחים בטביעת אצבע, אפליקציות ניווט, צילומים והסרטות, כרטיסי כניסה מתוכנתים וביטקויין. לא דברים שאפשר למקם בשנת 1997 או העשור הראשון של שנות האלפיים. אבל זה כנראה חלק מהשעיית האימון שצריך לבצע.

נהניתי, אין ספק. מי שלוקח את הספר הזה ליד יודע למה לצפות, וזה מה שהוא גם מקבל. עם זאת, כמו בהרבה ספרים אחרים בסדרה יש לשאול את עצמי בסוף הקריאה, במה נוכחותו של ג'ק ריצ'ר תרמה לפתרון התעלומה. מה היה קורה אם הוא לא היה נקלע למקום בטעות. ובמקרה של הספר הזה, חלק גדול מהמרדף וההתחמקות של ריצ'ר נובע מהלחץ שנוכחות גורמת לרעים, אז הוא מנער מעליו את הרודפים ופחות או יותר זהו. אם הוא לא היה מגיע - היו שם הנער ג'ד, העיתונאי מוריס והמצית המתנקם אמרסון, והיו עושים עבודה לא רעה גם בלעדיו. אבל אז לא היה ספר, ולכן טוב שהוא נקלע בבוקר ההוא לעיירה ההיא וראה איך מישהי נשלחת אל מותה בין גלגלי האוטובוס.

אני קראתי, עכשיו תורכם.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על אין תוכנית חלופית - ג'ק ריצ'ר #26