ביקורת ספרותית על החטוף מאת גבריאל ממאני מגנה
ספר טוב

---

זה מתחיל בבר. ארבעה גברים, אחד מהם הוא אביו המכונה צ'וּניוֹ בפי כל. בקבוקי בירה, סיגריות, הקשת כוסות ומוזיקת קוּמבִּיה משנות התשעים. פרלמנט טיפוסי עם טרדות היום-יום כמו שכר דירה. קולקֶה, האיש בכחול שלא מסתדר עם צ'וניו אומר 'בירה זה דבר חכם'. האב היה כדורגלן בעברו ורצה להיות נשיא בוליביה. כעת נהג מיניבוס המסיע בתשלום נוסעים ברחובות הבירה לה-פס ורואה בעצמו סוג של מהפכן נוסח צֶ'ה. מ'האנשים שרואים את החרא ומאמינים שהם יכולים לשנות אותו' (במקור) ואמא שלו שגם נוהגת במיניבוס- מחזה נדיר בבוליביה של אז- מלגלגת
"בטלן, חולם לתקן את העולם אבל לא מסוגל לתקן ראש מקלחת מקולקל".
כך מתחיל סיפורו של כריסטיאן הבוגר הנזכר בנעוריו, בן 13 ואחיו גוסטבו ('טבו') בן התשע. סיפור משעשע-הזוי-אמיתי של בני עשרה. כריסטיאן ואחיו עוברים עם אביהם לביתה העלוב למדי של דוניה פאני לאחר שלאמם נמאס ועזבה. אביו הסתבך בקטטה בבר והיכה בבקבוק את קולקה על פי חוק הג'ונגל- אתה טורף או נטרף.
האחים מתיידדים עם חבורה חדשה. מייקול הבוגר בהם, בן 16 הלובש בגדי בחורה, אֵֶדסון, אַבֵּל הצעיר ביותר והנערה יוּמי. ה'כנופייה' זוממת לחטוף...חתולה תמורת כופר. משהו בחבורה המשעשעת מזכיר את כריס, גורדי, ורן וטדי מ"אני והחבר'ה". גם אבא שלהם רוקם מזימה לסחוט כסף לפיצוי על הפציעה שגרם.
מדי פעם מביא האב לבניו כריכי אבוקדו ועוף צלוי.
יש בספר הקצרצר משהו כובש. 75 עמודים של דמיון ומציאות. זכרונות נעורים בבוליביה, הקשר המיוחד בין האחים והמזימה המשעשעת.
כתיבה שונה, קצבית, ישירה ומרעננת. מתובלת בחרפות בסגנון 'מניאק אתה עצמך וגם חרא', ו'הופיעה ילדה משום מקום וזרקה עלי תרנגולת'.
האם כריסטיאן הוא המחבר האמיתי? בן דמותו? אולי.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על החטוף