"הוא מחפש, כמו בלש, את העקמימות של תווי הפנים והגוף. הרווח, השסע, הדבר הפגום שמבקשים להצניעו, מלמדים אותו על השלם."
נחום גוטמן. מי אתה באמת? פעמים רבות שמעתי את שמך, למדתי עליך בבית ספר, אפילו עצרתי בסקרנות אל מול יצירותיך במוזיאונים. מסקרן יהיה לקרוא את תולדות חייך, איש בעל השפעה כה רבה באמנות הישראלית.
הספר מגולל בפנינו את סיפורו של האמן, את התפתחות הקריירה האמנותית שלו ואת חייו האישיים מימי לימודיו בבצלאל, היותו אמן גולה באירופה וחזרתו ארצה לתל אביב.
זהו רומן ביוגרפי, סוגה שהייתה לא בדיוק פשוטה להכלה עבורי. המילים על הדף היו אמנם במעין סוג של עלילה אך היא הייתה מאוד אינפורמטיבית ודי מרוחקת. עומס יתר של דמויות וסיטואציות, הרגשה של רצון מצד הסופרת לזרוק על הקורא כמה שיותר מידע ביוגרפי ופחות קווי עלילה עדינים ומשתלבים.
הכל הרגיש קצת קל מידי לנחום גוטמן ואולי אפשר היה טיפה לחשוף את הקושי שלו כאמן בהתהוות, את הרצון העז להצלחה ומה שמניע אותו קדימה בהתמדה עיקשת. משום שגם האתגרים הקלים לא מוצגים כנקודות שבר משמעותיות, היה לי קשה להתחבר אל דמותו ולאהוב אותה כפי שהייתי רוצה. גוטמן נשאר מאוד פסיבי כדמות כאשר המציאות פשוט קורית לו בלי יותר מידי מאמץ, או כך לפחות חשתי.
היחסים המעניינים ביותר היו דווקא בין נחום גוטמן לאביו, שלא גידל את ילדיו ונישא בשנית מהר מידי לאחר מות האם. חסרונו של האב בעברו של גוטמן ויחסיו המורכבים עמו בהווה הם אלו הגרמו לי לראותו באור יותר אנושי וחשוף. ובין בלילי המידע שלעיתים היו לא מעניינים, דווקא ביחסים עדינים אלו בין אמן מצליח לאמן עבר ממורמר שבין היתר הם גם אב ובנו, מצאתי עניין.
חלקו המעניין ביותר של הספר הוא חלקו האחרון שמתרחש דווקא בתל אביב. בכל שנותיו של גוטמן באירופה הכל מרגיש מאוד איטי ומרוחק ואילו בתל אביב חשתי שהסיפור מקבל נפח ורבדיו עמוקים יותר. היה מעניין לקרוא את אחרית הדבר של הסופרת, ניכר כי נעשתה פה עבודת תחקיר גדולה מאוד ועל זה יש לי את מלוא ההערכה כלפיה.
באמצע הספר ישנה הפוגה קלה בכתיבה ודפים עם מרקם שונה מקבלים את פני הקורא. אלו הם דפים עם ציוריו של גוטמן מכל מיני שנים. נהדר היה להביט בציורים הללו מול העיניים כאשר הם מקבלים חיים ביחד עם הסיפור.
"יש אכזריות מנחמת כמעט בתנועה האינסופית של הזמן, קדימה, לעבר הדבר הבא".


















