ביקורת ספרותית על האישה עם המזוודה הכחולה מאת ואלרי פרין
ספר טוב

---

וואו, אני חד משמעית הגעתי לא מוכנה לספר הזה.

אתחיל ואומר, לאור ביקורות רבות שקראתי שטרם קראתי את ״להחליף את המים של הפרחים״ כך שבאתי ״נקייה״ ובלי ציפייה מסוימת.
הגעתי אליו לא מוכנה, כי ציפיתי לספר קליל ונחמד, וגיליתי ספר שהפך לי את הנפש.
היו קטעים שקראתי עם ידיים רועדות ודמעות בעיניים, קטעים שהתהפכה לי מהם הבטן וקטעים שחייכתי וצחקתי.
הספר מספר על ג׳וסטין, בחורה בת 21 שעובדת בבית אבות. היא מאוד אוהבת את העבודה שלה, ויש קשישה אחת שאליה היא מחוברת יותר מלכולם, והיא מתחילה לכתוב את סיפור חייה.
עברתי פה רכבת הרים של רגשות, ולא יכלתי להניח את הספר מהיד עד לסיומו, הייתי צריכה להכריח את עצמי ללכת לישון.
הטוויסטים השאירו אותי בפה פעור ולב על 200.
הספר הזה היה לי עצוב וקשה לקריאה, אני ראיתי ביקורת שתיארה את הספר כבעל ״עלילה קלה״ ומתחילה לחשוד שלא קראנו את אותו הספר, אולי הוא השפיע עליי כל כך חזק בגלל התקופה? ואולי אני פשוט כל כך רגישה, היה לי עצוב בטירוף, בכל אחת משלושת העלילות שלו.
בכל אחת מהעלילות יש סיפור אהבה, כל מיני סוגים של אהבה. אהבה נכזבת, אהבת כואבת, אהבה ממבט ראשון, אהבה חד צדדית ואהבה שצומחת שוב בין ההריסות.
הספר הוציא אותי עם המון מסקנות, כמו לחייג יותר לסבא וסבתא שלי, להקשיב יותר, להיות סבלנית יותר, להעריך יותר, להנות יותר מהעכשיו ופחות לחשוב על העתיד כל הזמן. בכל אחת מהעלילות היה הקסם שלה, וכל אחת מתחה אותי בטירוף והייתי חיייבת לחפש אותה בפרקי הספר מתי יהיה ההמשך, אבל הדברים מתבהרים רק לקראת הסוף ועד אז קראתי בנשימה עצורה.
העזובים של יום ראשון נכנסו למעמקי נפשי ולימדו אותי סבלנות ואמפתיה, אלן אל והשחף לימדו אותי נאמנות אין קץ, ג׳וסטין לימדה אותי מסירות ולוסיאן לימד אותי אהבת אמת.
אני עדיין לא מצליחה לעכל את מה שקראתי, יקח לזה זמן לשקוע ולהתגבש בתוכי, מה שבטוח זה שהספר הזה ישאר איתי במחשבות ובנפש בתקופה הקרובה לכל הפחות.

» ביקורות נוספות של Are you ready kids?
» ביקורות נוספות על האישה עם המזוודה הכחולה