ביקורת ספרותית על תורת הקבוצות מאת כרמית סחר
ספר בסדר

---

הייתי רוצה להכיר את אלכס.

הייתי רוצה להסתכל לתוך העיניים שלו, לראות את מה שיש שם בפנים, האישיות הבנויה הזו. כשהוא אמיתי, הוא אדם טוב באמת, אבל כשמשעמם ובודד לו הוא מתרחק מעצמו ועושה כל מה שאפשר כדי לשכוח את עצמו. הייתי רוצה לשאול אותו איך נסע לחו"ל בלי לדעת בדיוק לאן הוא נוסע. הייתי שואלת אותו איך זה לגדול בלי אף אחד שרואה, לגדול בין אחים גאונים. הייתי שואלת אותו איך זה מרגיש לספוג מכות, ולדעת להחזיר, ולהתעלם מכאבים גופניים. או יותר מזה, להרגיש אותם ולאהוב אותם מבפנים.

הייתי רוצה ללוות את אלכס הלאה, מעבר לתיכון ומעבר להווה המתמשך שבו נכתב הספר, לראות אם הוא יתגייס לצבא ולאן ולמה ומי יחכה לו כשהוא יחזור הביתה לחופשה.

אבל לספר הזה אין סוף, כפשוטו. הוא פשוט קטוע.

אז מומלץ לקרוא. ו.. פשוט תנסו לכתוב לו סוף, כדי שיהיה סיפור שלם לפחות בראש שלכם.
קריאה נעימה!

» ביקורות נוספות של מוריה
» ביקורות נוספות על תורת הקבוצות