ואוו.
איזו סדרה זו.
זו וגנזך אורות הסער - גם של סנדרסון - הסדרות הטובות ביותר שקראתי.

רבים מאוכזבים מהסדרה, כי היא מרגישה ילדותית או לא ברורה. מישהו שהמלצתי לו אפילו התלונן על הקטיעות ברצף העלילה עם ההגיגים של הגיבור.
אמרתי לו, שהוא מפספס את כל הקטע של הסדרה.
הספרים אולי נראים כספרי נוער אבל ממש לא. לפני 5 שנים, מישהו שאז כמעט לא הכרתי והיום הוא טוב מאוד (ולא, לא בגלל הספרים :) ) נתן לי לקרוא את אלקטרז 1 (במהדורה הישנה, החדשה לא יצאה אז), ואמר לי שזה פארודיה על עצם ספרות הפנטזיה. זו הגדרה כל כך חדה למה שהסדרה הזו.
שנונה, חדה, הורסת, צוחקת ויורדת על כל תבנית שאנחנו רגילים לה מספרי פנטזיה קלאסיים.
זו סדרה לאנשים שמעריכים שנינות ועומק, לא סדרת פנטזיה רגילה. חובבי פנטזיה רגילים כנראה לא יתלהבו ממנה יותר מידי, אבל מי שידע להעריך אותה - יהנה עד הגג.
לקח כמה שנים (לא זוכר בדיוק) מאז הספר הראשון עד שהגעתי לספריה וראיתי שיצאה מהדורה חדשה וגם את 2 ו3. אחר כך גם קניתי את השלישיה, כי זו סדרה שכל כך אהבתי עד כדי כך שרציתי שיהיה לי משלי. משום מה התעכבתי עם הביקורת עד עכשיו.

ממליץ בחום, ומחכה בקוצר רוח לתרגום לעברית של החלקים הבאים בסדרה.

קראתי את הספר במהלך השבת, ספר מרתק, על ספרים מהסוג הזה אומרים "אי אפשר להניח את הספר מהידיים".

אני אוהב לקרוא ספרים על תרבויות אחרות, וצפון קוריאה שונה כל כך...

הרבה זמן חיפשתי לקרוא עליה, אין כמעט ספרים בעברית. בכל מיני הזדמנויות שקלתי לקנות את הספר אבל לא יצא...
ואז ראיתי אותו ב20 שח במודן ספרים, כשבדיוק הזמנתי משם ספר אחר. אז קניתי, וואוו, כמה שנהניתי.

----------------------------------------------------------------------------

על אף שכותרת הספר עוסקת בקים ג'ונג-און, וחשבתי שזו תהיה ביוגרפיה (וזו אחת הסיבות שלא קניתי עד עכשיו, כי חיפשתי על התרבות והמדינה, לא על האדם), גיליתי שזה ספר מעמיק על צפון קוריאה כולה,
על התהליכים ועל ההיסטוריה שלה תחת שלטון משפחת קים ואיך הגיעה לאיך שהיא היום. בקיצור, ממליץ.

אני לא אוהב לקרוא ספרי אקטואליה;
ספרים שנכתבים מהרגע להרגע, כי כולם מחפשים לקרוא משהו על אירוע משמעותי שקרה.
אבל כן רציתי לקרוא על סוריה,
כי בכל זאת קרה כאן משהו דרמטי.

על פואד עג'מי שמעתי לא מעט, אבל זה הספר הראשון שלו שאני קורא מכריכה לכריכה.
(אגב, הספר הזה הוא לא ממש "ספר אקטואליה", הוא לא נכתב מיד כשפרץ המרד)
הספר כתוב טוב. פשוט כתוב מעניין.

לגבי התוכן?
אני לא מומחה לסוריה אז אני יכול לתת רק את התחושה שלי:
ספר מצויין שמסביר היטב,
הסביר לי קצת את הרקע של מה זה עלוואים, מסביר שהמרד מצד אחד לא היה מלחמת דת ומצד שני לא מלחמת חירות כדוגמת מלחמת העצמאות האמריקאית.
זו הייתה מלחמה בין עדתית.
העלוואים - כ10% - שלטו בכוח ועריצות על כל השאר.
מה שחבל, שהספר קצת קצר.
קיוויתי למצוא ספר (אם יש למישהו המלצה - אשמח!) מעמיק,
כי אני לא אתפלא אם עוד נראה בתקופה הקרובה תנודות אצל שכנתנו מצפון, ואני רוצה להבין מה קורה שם.

"אם נגיד שהסכסוך דתי, נהפוך אותו לסכסוך ללא פיתרון. אסור להגיד את זה!"
זוהי תפיסה די נפוצה, למרות שבדרך כלל לא יגידו אותה בצורה כל כך גלויה.
כמובן, גם היא בעצם הופכת את הסכסוך לסכסוך ללא פיתרון - כי היא לא נותנת לנהל דיון פתוח על סיבותיו ושורשיו.

יהודה ימיני, פסיכולוג פוליטי במקצועו, מערער על התפיסה הזו:
הוא פורס את טיעוניו ביחס לסכסוך, ניכר שמהיכרות עמוקה בין עם הדת המוסלמית ובין עם מוסלמים, בני אדם, שדיבר איתם כדי להבין מה דעתם, בתכל'ס.
לאחר מכן, מכורסת הפסיכולוג, הוא מנתח את הקונפליקט והשפעתו.

בסוף - למרות הטיעון שהסכסוך דתי, דבר שמציב אותו כבלתי פתיר כביכול,
ימיני מציע פיתרון מפתיע. לא נספיילר לכם :)
גם את הרעיון לפיתרון הזה, הוא קיבל כתוצאה מעיון במקורות המוסלמיים וכן משיחות עם ערבים.

שווה קריאה.

"פרחים בקנה ובנות בצריח"

נווה דרומי מרפררת לשיר הזה, כמובן.
מה עובר על צה"ל בשנים האחרונות?
צבא נועד להלחם ולנצח,
אבל בישראל הוא משמש גם ככור היתוך חברתי.

בסולם הערכים, מה יותר חשוב בצה"ל, ערך הניצחון או כור ההיתוך?
מדוע בערכי צה"ל לא מופיע ערך הניצחון?
מדוע מדברים איתנו גבוהה גבוהה על "הכרעה", "הרתעה", ו"תמונת ניצחון", ולא על "ניצחון" חד וברור?

לנווה דרומי יש טענה - מגובה במסמכים,
שעוד ועוד ארגונים מקדמים אג'נדות בצה"ל, במסגרת היותו כור היתוך, ופוגעים ככה בצה"ל.
הדוגמא הכי בולטת, אולי, היא הכנסת נשים ליחידות קרביות.

היכולות הפיזיות של גבר ואישה, מה לעשות, שונות. (וזה לא אומר שאחד מהם טוב יותר באופן כללי. אבל זה כן אומר שיש משימות שהאישה יותר מתאימה להם ויש משימות שהגבר יותר מתאים להם).
שירות קרבי מעורב בהכרח מוריד את הרף - כי הרף של הגברים, פשוט לא מתאים לנשים.

אז לא משנה מה סולם הערכים שלכם -
הספר שווה קריאה.

א. האם היא בכלל צודקת בטענות שלה?
ב. אם הטענות נכונות -
1. האם המטרה היא רק קידום אג'נדות, או ממש פגיעה בצה"ל במסווה של קידום אג'נדות?
2. האם הצבא הוא המקום לקדם אג'נדות כאלו (ושוב, גם אם אתם תומכים בהם ברמה העקרונית) על חשבון פגיעה בבטחון המדינה? או שכדאי להשאיר את הויכוח הערכי למקומות אחרים?

שווה קריאה.

וואוו.
ספר מעולה ומרתק.

הסופר הוא איש הממשל האמריקאי בשלל תפקידים שהמשותף להם הוא מדיניות החוץ מול סין.
הוא דובר מנדרינית ושולט בתרבות הסינית.
לאורך הספר, הוא מראה את התוכנית הסינית - ואת ההונאות בהם הסינים נוקטים כדי לבלבל את המערב - להיות מעצמת העל היחידה ב2049, 100 שנה אחרי עליית מאו לשלטון.
והוא יודע להגיד טעיתי. למעשה, לאורך רוב הספר הוא כותב מה הוא עשה בעבר, ולמה זו הייתה טעות. לאורך רוב הקריירה שלו הוא תמך בעזרה לסין,
אבל עם הזמן, ככל שנחשף יותר לתרבות הסינית, הבין את התוכנית.

ויש פה עוד טרגדיה:
הפער הגדול בין התרבות הסינית לתרבות המערבית, לא רק שלא מאפשר למערב להבין את ההונאה, הוא גם גורם לסינים לפרשן לא נכון פעולות של המערב, ולראות בהם מתקפה או הונאה מחוכמת נגד סין.
בסוף הוא גם מציע פתרונות.

ספר מעניין, הקריאה זורמת.

בשל היכרותו עם התרבות הסינית, הוא משלב לא מעט אגדות, אמרות כנף, וכדומה בתוך הספר - ומסביר אותם.
מוסיף המון לאווירה.

קיצור, רוצו לקרוא.

ספר טוב. חשוב.
נותן סקירה מדהימה על המצב במדינה.
קראתי אחרי שהתחיל הסיפור של הרפורמה לתיקון מערכת המשפט.
ספר כמעט נבואי.

ספר חשוב על אירוע היסטורי כואב שנשכח.