נהוג תמיד להתחיל כל ביקורת בחיוביות וכך אתחיל: <mark>ארז תדמור</mark> הוא אדם מוכשר, אינטליגנטי ובקיא בפרטים וידע היסטורי רב אך חסרונו הגדול הוא הקיצוניות של דעותיו, דבר המתבטא לאורך כל הספר כאשר "הימין" מוצג בתור הטוב והצודק תמיד בעוד "השמאל" מוצג בתור הרוע האולטימטיבי, דבר שכמובן אינו נכון. אין אפילו קצה של ניסיון לפיוס ומציאת עמק השווה, נקודות של איחוד העם, אלא רק חלוקה לא מבוססת של "טובים מוחלשים" "ורודנים

את הספר הזה קיבלתי ביום הולדתי ה24 לפני שנתיים, אחותי התלבטה איזה ספר לקנות לי ולאחי התאום, היא ידעה שאח שלי יאהב ספר זה כי הוא מתעניין בפוליטיקה.
עבר הזמן, ואף אחד לא קרא בו, אני התחלתי לקרוא לקראת הבחירות האחרונות של 2019, הכותרת והפתיחה מאוד עניינו אותי, גם כותב המאמר היה אחד מכותבי הנאומים של ביבי, נתתי לו צ'אנס, בהמשך התאכזבתי.
ואני לא נוטה לבטא את הביקורת שלי מפני דעותי האישיות כי זה לא

השאלה שבכותרת זאת שאלה ששאלתי אותה בעצמי, עד שהבנתי שיסודה בתעתוע אופטי. ליתר דיוק שני תעתועים. אני מכיר אותם היטב כי אני די דומה ל<mark>ארז תדמור</mark> בדפוסי חשיבה, בהשכלה ובאורח חיים.

ראשון התעתועים פוקד כל אדם שדעותיו אינן במרכז אלא לקראת הקצה של גוש אלקטוראלי. כן, רוטמן ולוין בממשלה, אבל הסתבר שלמרות תמיכה רחבה בקואליציה לרפורמה משפטית, לא הייתה רפורמה כזאת בראש מאווייהם של כולם, ובסוף לא הלך לנו. כנ"

<mark>ארז תדמור</mark> הוא ללא ספק אינטלקטואל ישראלי שהימין צריך לברך.
בספר, הוא מחייה את הגותו של ז'בוטינסקי, שובר מיתוסים על בגין (האב והבן), מציין ומנמק בצורה קפדנית ושיטתית
את בעיות הבעיות במדינה מכל זווית אפשרית קרי כלכלית, תרבותית, משפטית, אקדמית ועוד עוד...
פשוט חוויה, 5/5 בהבטחה!

ספר קשוח. עיוני. אבל הותיר בי תחושות של ספר מתח. הגיבור: ישראלי. ציוני. אנדרדוג. יוצא להצביע כל מערכת בחירות, משוכנע כי הוא חיי בדמוקרטיה. כל העת כוחות חזקים, עצומים, מדינות אויב, ממנות בכסף רב אויב מבית, מערך שחותר תחת קיומה של המדינה. מותירה אותו כמיעוט נרדף. עבד מודרני, עיוור באפלה.
הספר כפנס רב עוצמה, מאיר פרק אחרי פרק, ממיס את מסך הרמייה מוציא לאור סודות כמוסים, שמסתתרים שנים רבות באפלה. ספ

ספר טוב. חשוב.
נותן סקירה מדהימה על המצב במדינה.
קראתי אחרי שהתחיל הסיפור של הרפורמה לתיקון מערכת המשפט.
ספר כמעט נבואי.