סתם בא לי להתקטנן על הבוקר ולחדד את ההבדלים,
ישובי "חבל שלום" מורכבים מישובים שפונו מחבל ימית ( וגם מתושבי העיר ימית שהחליטו להיות חקלאים) "בוגרי" שיכון משפחות של שני בסיסי חיל האוויר שרצו להתאזרח וכן תושבים מאופירה שפונתה גם היא.
חלק מהמושבים והאנשים בחרו להתיישב במקומות אחרים לאורך הגבול עם רצועת עזה - עין הבשור במועצה אזורית אשכול, נתיב העשרה במועצה אזורית שער נגב וכו'.
זאת כתשלום מס לשלום עם מצריים שעל כל כשליו עדיין קיים ועומד.
חלקם בחרו להתיישב מחדש בתוך הרצועה כגוש קטיף - אלו פונו בהתנתקות והתישבו בסביבה או נדדו לשומרון.


כל הישובים הללו סבלו קשות במתקפת החמס ב 7.10.23 יש מי שיאמר( אני) שאם לא היו מתעלמים מהבעיה של רצועת עזה בהסכמי השלום ב-77 ,לו בגין לא היה מתקפל ומקבל את תפוח האדמה הלוהט שסדאת זרק לחיקו מרוב התלהבות על ההסכם ההיסטורי - אוליי לא היינו במצב שבו אנחנו היום.
אפשר היה לעשות חילופי אוכלוסיה ואדמות- קחו את רצועת עזה תשאירו לנו את חבל ימית .
אבל כמובן המצרים לא רצו את הצרה הזו אצלם ואנחנו משלמים את המחיר.

נשכח מהתודעה למרבה הצער, בסופו של דבר, האירוע נשכח.

אגב, הישוב נווה הוא ממגורשי עצמונה, שגורשו מגוש קטיף, אחרי שהגיעו לשם אחרי עקירת ימית.

למעשה, כמו שציינה גלית, כמעט כל הישובים של "חבל שלום" מהעוטף, זה ישובים של מגורשי ימית.
ו... זה השלום שהם קיבלו.
נכון, עם מצריים יש הסכם, אבל הם עצמם לא קיבלו שלום.

הוא לא נשכח
זה רק שארועי ה"התנתקות" האפילו עליו.
וזה הזמן לציין שרבים מישובי ה"עוטף" הם מפוני חבל ימית שבחרו להמשיך להיות ציונים בגבולות המדינה ( נתיב העשרה, עין הבשור,פריגן, תלמי יוסף, יבול, דקל,סופה וחולית - ויסלחו לי אלה ששכחתי) וחלקם מוצאים עצמם שוב פליטים.